מי באמת מתנכל לציבור הדתי בנתניה?

מנכ"ל נאמני תורה ועבודה כותב על מרקם היחסים בין הציבור הדתי לעיריית נתניה בכלל ובתוך הציבור הדתי בפרט. האם הם באמת "כבשת הרש"?

שמואל שטח , ט"ז באב תש"פ

שמואל שטח, מנכ"ל 'נאמני תורה ועבודה'
שמואל שטח, מנכ"ל 'נאמני תורה ועבודה'
צילום: נעם פיינר

השבוע הפגינו תלמידים והורים בנתניה בדרישה לקבל הכרה בישיבה ובאולפנה שהקימו. ממבט ראשון מדוע לא לאפשר לכל אחד להקים מוסד לפי דרכו ואולי אכן העירייה סתם מתנכלת לדתיים, כפי שההורים מנסים להסביר. אלא שבחינה מדוקדקת טיפה יותר, תבהיר את הדברים.

אותה קבוצת אנשים הביאה להקמת מוסד על יסודי שהוקם ללא אישור או סמל. מפאת הפשטות לא אכנס כאן לפרטי סטטוס המוסד לבנים והמוסד לבנות. מוסד זה שהוקם בניגוד לחוק, בשיטת חומה ומגדל, פגע במוסדות השונים והמגוונים הקיימים באזור נתניה. דבר הפגיעה הגיע אלינו דווקא ממשפחות חרדיות לאומיות החוששות מכניסה של מוסדות חדשים שאין שום הצדקה כלכלית לקיומם.

די אם נקשיב לרגע לטון הדברים שאמרה אמא שבאה להפגין נגד העירייה, ודבריה יצאו לתקשורת ע"י המפגינים: "אנחנו מאוד רוצים ומחכים להקמה של ישיבה ואולפנה בעיר נתניה...עכשיו הילדים שלנו נוסעים מחוץ לנתניה כדי ללמוד שם ברמה תורנית ראויה וטובה".

ואני הקטן אבקש לשאול: וכי אין אולפנה או ישיבה בנתניה? ומדוע את קובעת שהאולפנה הקיימת אינה טובה?

אם היא אינה לטעמך, את מוזמנת להמשיך ולפעול לכך שתוכלי לשלוח את ילדיך מחוץ לעיר. לצאת החוצה לפנימייה זה הרבה יותר נכון מאשר להקים "כיתה טהורה" ומתבדלת, או מוסד קטנטן שיערער עוד יותר את התחרות הקיימת בתקופה של קיצוצים.

זה לא רק עניין כלכלי אלא גם חברתי ואדגים זאת במקרה אחר המחובר לאותה קבוצת הורים. לפני כמה שנים פנתה אלינו אמא מנתניה שמשפחתה למדה בממ"ד רש"י. היא סיפרה שהגיע לשם גרעין תורני חדש שהחל למיין את התלמידים המקומיים. פנינו לפיקוח החמ"ד וביקשנו לסייע לאותה משפחה.

שנה אח"כ התברר שלמרות הפניה, את הילדה לא קיבלו ולכן היא לומדת בבית ספר חילוני.

טענו כנגדנו שאנו מאמינים לשמועות ולכן החלטנו להיכנס לרכב, לנסוע לנתניה ולבדוק על גופנו את תהליך הקבלה לכיתה א' בבית הספר. תהליך שעל פי החוק אמור להיות אוטומטי ונגיש לכל החפצים בתורה, שלא כמו התהליך עליו העידו בפנינו כמה הורים.

הגענו לבית הספר ועובד של נאמני תורה ועבודה ניגש כתושב השכונה לרשום את בנו. כך חווינו על בשרינו תחקיר מדיר שהנה חלק מפניניו: "אנחנו ממש מבררים טוב על כל ילד, זה תהליך ארוך של רישום, מבררים אצל הגננת, גם על המשפחה. חשוב שכל ההרכב של הכיתה יהיה מעולה... חותמים על ויתור סודיות דבר ראשון, מסכימים שהיא (היועצת) תברר אצל הגננת, אחרי כמה ימים היא מחזירה תשובה אם התקבלנו או לא. ... יכולה להיות אופציה שילד לא יתקבל...".

לא האמנו לכך שהם מתקשרים לגננת ואכן מעט אח"כ הם התקשרו ובררו איתה שהמשפחה מתאימה להם במדוייק.

כעת הבנו שההורים שפנו אלינו לא סתם בדו את הדברים מליבם ושלא במקרה יש תלונות כה רבות על הגרעין. בית ספר מקסים שהיה בית חם למשפחות דתיות ומסורתיות שחפצו בתורה, עבר תהליך השתלטות כוחני ודחה מעליו, במישרין או בעקיפין את מי שלא התאים לו. אינני מתכחש למציאות המורכבת שהייתה לפני כן, עת בית הספר היה מצוין אך מבוסס ברובו על יוצאי אתיופיה, דבר שיש לו היבטים חברתיים מורכבים. ועדיין, ראיתי מקרוב מוסדות רבים שבמציאות דומה, הצליחו גם להרחיב את השורות וגם לעשות זאת יחדיו ובאחריות, עם הקבוצות המקומיות.

מזה זמן שאני עוקב אחר הנעשה שם בנתניה ובחרתי במכוון לשבת בשקט. ואולם, משהחליט הגרעין לצאת לכלי התקשורת ולהפגין תוך יצירת קיטוב, יצירת סיפור "כבשת הרש" וכאילו יש כאן "התנכלות לציבור הדתי", כבר לא ניתן לעמוד מנגד ולשתוק. שיטת הפעולה הזו לא רק תפגע בחינוך הדתי, אלא גם תביא להעכרת היחסים בין מרקם האוכלוסיות השונות בעיר.

משפחת החמ"ד היא משפחה נפלאה ומגוונת. אך במשפחה הזו יש מי שמחשיב עצמו למורם מעם. הוא מהווה אחוז קטן, אך זה מספיק בכדי שבערים מסוימות נגיע למצב של תשלומי הורים גבוהים הנובעים במידה רבה כתוצאה מאותם היבדלויות או פיצולי פיצולים מיותרים. למזלנו, בתי הספר האינטגרטיביים נותנים מענה חינוכי ורוחני מצוין, אך זה לא בא בקלות ואת המחיר כולנו משלמים.

ראוי לתת מקום לכל קבוצה אך גם ראוי לנהוג לפי אמות מידה ציבוריות. במקום לעורר קיטוב ראוי שאנשי הגרעין יפשפשו במעשיהם ויבדקו מדוע הגיעו למציאות זו.

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה