"עיצבתי לי דגל. לבן", כתבה הרבנית הדסה פרומן בדף הפייסבוק שלה. "תוכו - פתיחת הלב והסכמה להביט ל"אין מצב" בעיניים. להסכים לראות אותו כמו שהוא על שבריו וחטאיו. להקשיב לקולות שמנגד, לחפש מגע ושיח. להושיט יד ולהאמין שאפשר ביחד לרפא את הגרעין", היא כותבת.
לפרומן, תושבת תקוע שדעותיה שנויות במחלוקת מצד הימין, הצטרפו גם תלמידות מתקוע ואנשים נוספים, ויחד הקימו את תנועת "הדגלים הלבנים", כפרפראזה על מחאת הדגלים השחורים.
"אני מאד מאמינה בכח של אהבה", היא אומרת. "אם אנשים יסבירו פנים אחד לשני הכל יכול להשתנות. העבודה צריכה להיות לעשות חיבורים. זה ייפתר רק ביחד", היא מסבירה מה עומד מאחורי התנועה החדשה שהקימה.
"קרה משהו מאד מעניין בבלפור", היא אומרת. "ככל שהמחאה התמשכה הגיעו אנשים מקשת רחבה יותר של אנשים: אחד בא לעשות מדיטציה, הייתה בחורה שעמדה עם שלט עליו כתבה שהיא מחפשת חתן. כלומר יש כאן מרקם מאד מעניין, ואנשים רוצים להיות מעורבים, לתת איזשהו איזון לסיפור הזה. הרבה מגזרים צריכים לקבל עזרה". לדבריה, "אני יותר ויותר פוגשת דגלים לבנים, אפילו בתוך ההפגנות של הדגלים השחורים. לכן חרטתי על דגלי את המילה 'ואהבת', כי רק באהבה ננצח", היא אומרת.
לדבריה, הפיתרון למצב יבוא דווקא מהעם: "המחאה מתמקדת בעניין של נתניהו, אבל אני חושבת שצריך להרחיב את השיח. כל המנגנונים הממשלתיים וכל חברי הכנסת לא מחוברים לעם ולא שמים לב לאדם הפשוט. יש כאן הרס כלכלי ופוליטי, וזה יכול לפרק אותנו. לכן השתייכתי לכמה וכמה תנועות בחברה הישראלית, כי דווקא שם יש המון התחדשות, במכינות ובתנועות נוספות שיש. יש שם הרבה דברים יפים, והתנועה באה עכשיו מהעם, ולא מהח"כים וראשי הציבור", היא מצרה.
דווקא בגלל זה היא היא מצרה על חסרונה של הציונות הדתית במחאה השקטה שהקימה: "הציונות הדתית מדירה את רגליה וזה מאד חבל, כי הכי חשוב זה הדו-שיח. אנחנו אנשי ארץ ישראל, ויש לנו אמונה גדולה בארץ צבי, של אהבה, של לתת יד, ולכן אין לנו את הפריווילגיה להתייאש. אנחנו צריכים להאמין שיש כאן עם אחד ותמיד יש האופציה של החיבור", היא אומרת.
כשאני אומרת לה שמאז גוש קטיף מאסה הציונות הדתית בהפגנות, ושההפגנות בבלפור מזוהות באופן מובהק עם השמאל, היא אומרת: "יש כאן ביטוי של הרבה מאד תסכול וכעס, כי לא שומעים את מה שיש להם להגיד. אז אני לא מדברת על אלו ש'איבדו את זה' ומשתלחים בכל הבא ליד, אבל יש הרבה גוונים באמצע שכן מוכנים לשמוע, וכן רוצים לקחת אחריות", אומרת הרבנית.
"בואו נשוחח", היא קוראת. "בואו ניצור מגע בין התנועות השונות. צריך להפגיש בין הגוונים של המרקם הזה ולהבין שהכל סיפור אחד", היא אומרת וקוראת לציבור להצטרף היום (שישי) למאהל ההידברות שלה בגן העצמאות.
"לקחתי את איריס זינגר, שכנתי הרבנית לבלפור, ואמרנו: 'אנחנו מתקוע'. בחמש דקות הראשונות יש באמת חומות, אבל אח"כ כששומעים אחד את השני בודקים ורואים שהצד השני לא נורא כל כך, אז מוכנים לחיות ביחד. השיח הוא פותח".
"יש צימאון מאד גדול לשמוע, וברגע שנפגשים הכל יכול להיפתח ומאד מאד משמח. אסור להאמין לפחד, לסטיגמות, לדברים שנוצרים מניכור. יש אנשים שהם פשוט אבודים, ומיואשים", היא אומרת. לדבריה, "אם 5 חבר'ה מהציונות הדתית היו באים למאהל שלנו בגן העצמאות, זה היה משנה את כל התמונה. הציבור שלנו לא מבין כמה כוח וכמה יופי יש בו", היא אומרת וקוראת להגיע לשם היום (שישי) בשעה 17:00 לקבלת שבת שם.