מפגן הצביעות

אסון מתמשך וגדול פוקד את לבנון מאז הפכה היא להיות כלי משחק בידי סוריה, איראן ביתר שאת לאחרונה וכמובן - שבוייה בידי החיזבאללה.

טל בראון , י"ט באב תש"פ

ביירות לאחר האסון
ביירות לאחר האסון
צילום: Aziz Taher, רויטרס

מכות לבנון

האסון שהתרגש על לבנון, הינו המהלומה האחרונה לעת עתה, בסדרה של מכות שניחתות על המדינה השכנה.

הפיצוץ בנמל ביירות מתווסף למשבר הכלכלי החמור בתולדותיה, המערער וממוטט את יסודותיה, מוציא אנשים להפגנות ברחובות בקריאה נואשה להילחם בשחיתות, באבטלה וברעב, שעה שהחיזבאללה עושה במדינה כבשלו, מתעצם ורב.

גם מגפת הקורונה העולמית אינה פוסחת על לבנון, כשאר מדינות המזרח התיכון, ומשאירה את סימניה על מערכת הבריאות הקורסת בלאו הכי נוכח המצב הכלכלי.

על כל זאת ועוד מנצח כתמיד במדינה מומצאת זו, המתח העדתי והשלטוני המובנה. מתח שכמעט והגיע לנקודת רתיחה עת היו אמורים להתפרסם עתה ממצאי החלטת טריבונל האו"ם בפרשת רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר- רפיק אל- אלחרירי, שבגרימת מותו בפיצוץ בביירות בשנת 2005 מואשם החיזבאללה. אירוע שכזכור, הוביל לאחר הפגנות משמעותיות לנסיגת הכוחות הסורים מהמדינה אך לא לפגיעה ופירוק החיזבאללה, האחראי לכאורה.

קרציות לבנוניות

אסון מטבעו, יש יאמרו, מכה בפלח אוכלוסייה רחב ללא סינון או הבחנה בין טוב לרע. כך הוא המצב בביירות, עת נספו ונפגעו בפיצוץ מאות ואלפי אזרחים תמימים לצד מחבלים, נהרסו בתיהם של תושבים שלווים כמו גם תשתיות מחבלים, בהם נאגרו ככל הנראה נשק, טילים וחומרי חבלה שלא למטרות צדקה.

המכות שניתכות על לבנון יכולות להתפרש בצורות שונות, בין אם על ידי אנשי אמונה "אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ", או אנשים המחפשים סוג אחר של לוגיקה. בין אם הקוראים נמנים על צד זה או אחר, כדאי להביט נכוחה על מצבה של לבנון, שהידרדר לאורך שנים כתוצאה ממלחמות אזרחים ומאבקים פוליטיים פנימיים, המאפיינים את המזרח התיכון.

לבטח זכורה ההשתלטות של הפת"ח על דרום המדינה שנודע בכינויו ה"פתחלנד", לאחר שגורשו ערפאת ומחבליו מירדן על ידי המלך חוסיין בעקבות ספטמבר השחור בשנת 1970. מעורבותם של מחבלי הפת"ח נגדעה רק בתום מלחמת לבנון הראשונה, עת גורשו הם בספינות לתוניס ומשם חזרו הם באיגוף אנכי היישר לעזה ויריחו, הודות להסכמי אוסלו.

מאז יציאת הפת"ח את לבנון התעצם ארגון החיזבאללה עד שהשתלב עמוק במנגנוני השלטון, ניכס משאבים ותפס עמדות מפתח בפרלמנט ובממשלה. לא זו אף זו, השתלט הארגון השיעי בתמיכת משטר האייטולות באיראן ובסיוע סורי תחילה, על משאביה ותשתיותיה של המדינה, אגר כספים רבים שמקורם בין היתר בפשיעה כהברחות וסחר סמים ולא בהכרח בייצור בקלאוות וסחר חוקי בטובין, זאת לצד אמצעי לחימה רבים ומתקדמים, בכדי לממש את חזון השמדת מדינת הציונים.

צביעות ישראלית

מאז התפוצץ דבר בנמל בלבנון, נשמעים במדינת היהודים הרחמנים קולות הזדהות עם סבלם של הלבנונים המסכנים. דגל מדינת האויב הוקרן על חזית בניין העירייה בעיר הציונית הראשונה, שלבטח מופיעה כיעד תקיפה בפנקס המטרות של חיזבאללה.

למחווה זו מצטרפים רופאי בית החולים איכילוב ב"מסר מרגש" לתושבי לבנון שנפגעו מהפיצוץ: "...אנו כאן במרכז הרפואי איכילוב שבתל אביב ישראל מושיטים יד ומוכנים בכל רגע לקבל פצועים לטיפול אצלנו ולסייע במה שצריך למענכם. תהיו חזקים, רפואה שלמה ומי ייתן האל ונדע כולנו רק שלום ואחווה".

בנוסף לזאת פרסם ארגון הסיוע הישראלי Israeli Flying Aid קריאה לעם אשר בציון להשיא תרומה כספית בגובה מיליון ₪, לשם אספקת מזון, טיפול רפואי וביגוד לנפגעי האסון בלבנון.

אז מה הבעיה?

אציין תחילה כי אין פסול במחווה אנושית לבני אדם השרויים במצוקה. אין רע בהגשת סיוע לפרטים הזקוקים לעזרה. מצווה גדולה היא לעזור לקורבנות תמימים של אסון שאין ביכולתם להושיע את עצמם ואין להם אחריות על המצב אליו נקלעו בעל כורחם.

אך המצב בלבנון שונה, שהרי אין מדובר בהגשת סיוע פרטני ומובחן לפעוטות שנפגעו על לא עוול בכפם, אין אפילו יכולת להבחין בין סיוע למשפחה או לאזרח תמים שנפגע ואיבד את רכושו, לבין מחבלי חיזבאללה שנפגעו בעודם מתכוננים לשגר או לשנע את כל "שפעת החבלה" שאוחסנה לעבר חיילי צה"ל או תושבי מטולה, מעלות או ראש הניקרה.

הפיצוץ בלבנון אינו אסון נורא יותר ממה שמדינה מומצאת קטנה, עם ארגוני מחבלים גדולים ורצחניים, גרמו למדינת ישראל ברבות השנים, ללא חמלה, ללא התנצלות ובכוונה תחילה.

הווה ידוע שבמזרח התיכון חלומות על "שלום, רעות ואחווה" אינם מופיעים אפילו לא בעולם האגדה ובסיפורי אלף לילה ולילה. הלבנונים, שהתרגלו לישון עם כלבים שעל ישראל נובחים, מתעוררים מדי פעם לשאון פיצוצים, ומגלים שוב כי גופם הרקוב מלא בקרציות מציקות ועקיצות פרעושים.

אינני חושש מלבטא את דעתי בגלוי כנגד כל אותם יפי נפש, לוחמי חופש החולמים על מזרח תיכון חדש, ללא הבנה כי זה כבר התחדש עם דגל שחור וגלימה ירוקה שאת כל סביבתה מחריבה.
חסרים הם הבנה בסיסית שבמזרח התיכון אלו המושיטים יד כנועה לשלום עלולים לאבדה בהזדמנות הראשונה בה יוכלו אויבנו לממש את זממם, בדיוק כפי שממשיך לתכנן נסראללה מהבונקר על בתי הזיקוק והמפעלים הפטרוכימיים בחיפה. אין הדבר שונה מארגוני המחבלים ביהודה ושומרון או מהחמאס בעזה, המתכנים לבצע פיגועים מדי יום ושעה כנגד אזרחי ישראל, ביישובי חוטף עזה או עוטף תל אביב, למרות אלפי משאיות האספקה והשירותים אותם הם מקבלים באדיבות הממשלה.

על תבונה ורגישות

אינני מוצא שום ענין והגיון בלתרום ללבנון, בה תרמנו למען בטחון יישובי הצפון את מיטב שנותינו כלוחמים ומפקדים צעירים, בה נפלו מיטב מפקדינו, פקודינו ורענו הגיבורים.

אינני מוצא שום הגיון בלתרום ולסייע באופן גורף וללא אבחנה למדינת אויב המונהגת על ידי ארגון טרור המתכונן בחריצות, בדקדקנות ובקפידה למלחמת לבנון הבאה או "מלחמת הצפון הראשונה".

אינני מבין מדוע זה נשמעת במדינת ישראל הקריאה להזדהות עם מדינת אויב, שעל שלום עמנו לא חתמה; שמנהרות טרור ומחבלים חצו את גבולה; שאלפי טילים ורקטות מכוונים לעבר תשתיות בישראל מעל אדמתה המקוללת, הספוגה בדמם של מאות מאחינו הלוחמים, שנצרבה עמוק בתודעתם של רבים שחזרו פצועים בגופם ומצולקים בנפשם.

האם יש הדיוט שאינו מבין מה היקף המשאבים שמחזיק ארגון החיזבאללה ברשותו גם עתה, אותם הוא מונע מאזרחי לבנון- ארצו בשעתה הקשה? היש הדיוט שחושב שתרומתו תסייע קודם לעניים, לנכים ולנזקקים בלבנון ולא תנותב ראשית למשפחות תומכי החיזבאללה, בדיוק כפי שדואג החמאס למקורביו בעזה תחילה?!

היכן התבונה והרגישות של אותם יפי הנפש, חסרי עמוד השדרה, הכבוד והרגש, המפנים משאבים ולא רק אמפתיה, לסיוע לאזרחי מדינת אויב ללא אבחנה, בשעה שעניי עירם קורסים תחת המצב הכלכלי והשלכות מגפת הקורונה, שעה שמתקיימות פעולות מחאה והפגנות נוכח המצב הכלכלי הרעוע בכיכרות וגשרים ברחבי המדינה?

סיכום והמלצות

צר לי להזכיר כי גם עתה המאבק על בטחונה של ישראל לא תם והמתיחות בגבול הלבנון בעיצומה. על כן, אותם גופים ואזרחים הקוראים להזדהות ולסיוע ללבנון בעת הזו נדמים בעיניי ל"אידיוטיים שימושיים" המעדיפים לסייע למדינת אויב במקום למאות אלפי הנזקקים במדינת ישראל, המעדיפים להביע אמפתיה עם תושבי לבנון, במקום עם תושבי הצפון או הנגב המערבי, שרקטות ובלוני נפץ ותבערה חזרו לפקוד את מושבותיהם ושדותיהם.

אינני יכול שלא להיזכר עתה ובהקשר זה, בח"כ עזמי בשארה ממפלגת בל"ד שעודה קיימת חיה ובועטת בכנסת ישראל, שבתקופת מלחמת לבנון הראשונה הגיש סיוע דווקא לחיזבאללה, שעה שנלחמנו אנו על בטחונה של המדינה.

על מדינת ישראל להפעיל לחץ על מדינות העולם החפצות לסייע ללבנון, בדרישה להתנות את הסיוע בפירוק ארגון החיזבאללה מנשקו והתנערות ממעשי טרור בתמורה להמשך סיוע, תמיכה ושיקום המדינה מכל תחלואיה האמורים בתחילת מאמר זה. אילו נדרשים היו לבנון והחיזבאללה להמיר את אלפי הרקטות והטילים שעל ישראל מכוונים במשאבים הנחוצים, או אז היו יכולים אזרחי לבנון לשקם את ארצם מהנזק העצום והמצטבר, שהפיצוץ האחרון היה רק בבחינת "צלצול השכמה" לפני מכה גדולה שבעתיים שתתרחש אם יעזו מחבלי החיזבאללה לאתגר את מדינת ישראל.

בנימה אישית אחרונה, חורה לי עתה באופן מיוחד דבר התרומה לאזרחי מדינת אויב, שהחיזבאללה מהווה חלק משלטונה האחראי למדיניותה ולאיום על בטחון המדינה, משום היותי טרוד בימים אלו בגיוס משאבים למפעל הנצחה לזכרו של סגן צחי מזרחי ז"ל שהיה פקודי ונפל בלבנון לפני 25 שנה.

אסיים ברוח פרשת השבוע, פרשת עקב ככתוב בספר דברים פרק ז': "וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ. וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ. כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא, מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם..... וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם".