הרב שטיינזלץ: פותח שערים ומזכה הרבים

הרב נתנאל אלישיב, רב במוסדות 'בני דוד' בעלי ובעל הוצאת הספרים 'מכון בניין התורה', ספד לרב עדין שטיינזלץ שנפטר בסוף השבוע שעבר.

הרב נתנאל אלישיב , י"ט באב תש"פ

הרב שטיינזלץ
הרב שטיינזלץ
צילום: חזקי ברוך

כרוב תלמידי הישיבות התיכוניות בני דורי, היכרותי הראשונה עם הרב עדין שטיינזלץ (לימים עברת לאבן-ישראל, בעצת רבו, הרבי מליובאויטש) לא הייתה עמו כאדם, אלא ככרטיס הצלה מפני כישלון בלימוד גמרא.

ליווינו את השלמת מפעל החיים הגדול ביותר שלו (והרי יש כמה) – ביאור התלמוד הבבלי – מתוך תקווה שכבר יצא הכרך שהיינו זקוקים לו באותה שנה. קידושין, סנהדרין, בבות...

כעבור כמה שנים, אני תלמיד בישיבה הגבוהה 'מרכז הרב'. לי אין בעיה "לפתוח שטיינזלץ", אבל החברותא שלי היה בוגר הישל"צ (ישיבת ירושלים לצעירים), שם מעשה כזה נתפס כמעט כבגידה.

אבל מה לעשות שלפעמים נתקעים?

או אז הוא היה יוצא בהכרזה שבישרה תמיד על כניעה, אם כי מכובדת: "שטיינזלץ הוא אחרון (במלרע כמובן) ככל האחרוינים!"

הבעיה באה על פתרונה והמשכנו כרגיל, בתקווה שלא נצפינו.

אולי לא נעים לומר זאת דווקא עכשיו, אבל רבים סבורים שהגמרא המבוארת 'שוטנשטיין' (על שם הספונסרים במקרה זה) החליפה את זו של שטיינזלץ. אין ספק שזה מפעל כביר, ובכל זאת, שלוש תשובות בדבר:

1. וכי כמה עשורים שבהם היה "שטיינזלץ" ולא היה "שוטנשטיין", במהלכם מיליונים למדו גמרא בעזרתו, זה עניין של מה בכך?

2. לא אפרט כאן, אבל אלמלא שטיינזלץ, לא היה שוטנשטיין.

3. העיקר: גם היום יש מעלה לשטיינזלץ על שוטנשטיין. הוא לא מחליף אותך בתור לומד, רק מתווך מעט, בעדינות. זה דומה לפתיחת מפה באמצע ניווט, אם אין לך הבנה עקרונית, זה לא ממש יעזור לך. שטיינזלץ זה מפה, שוטנשטיין זה כבר waze.

באותן השנים התחלתי ללמוד גם בביאורו לספר התניא.

הייתה לי הכרות לא רעה עם התניא בזכות חוג שהשתתפתי בו בשנות נעוריי, שם קיבלנו בעיקר את ה"רעל" החב"דניקי על הספר, "איך הצליחו להכניס אלוקים כל כך גדול לספר כל כך קטן?!", אבל מגיע השלב שבו אתה רוצה גם להבין את הטקסט. להבין באמת.

לימים לימדתי את ספר התניא למעוניינים בבית המדרש בעלי. לא הייתי יכול ללמד ספר זה בלי עזרתו של הרב שטיינזלץ.

עוד כמה שנים, והנה אני סמל מחלקה, יורד לשטח בפעם המי-יודע-כמה בקיץ הרותח בבקעת הירדן. מה אפשר ללמוד ביום חם, בזמן מנוחה בצל? את המדריך לתלמוד של הרב שטיינזלץ, ששאלתי מבית הכנסת.

אסור שהחיילים יראו אותי נח. אני נכנס לשיח קצת מרוחק, ומתחיל לקרוא בשכיבה. ומה קרה? מה שחשבתם שיקרה... נרדמתי מתוך עיון במונחים תלמודיים. והנה בחלומי אני שומע קול צלצול פעמונים. אני פוקח את עיניי ורואה מחזה די מפחיד – עדר שלם עובר על גביי, הכבשים ריחמו עליי ולא דרסו, למזלי גם הרועה כנראה לא היה עוין. שמח שלא סיימתי שם בתור "הסמל מהצנחנים שמת עם ספר של שטיינזלץ ביד".

אני חושב שפגשתי אותו רק פעם אחת. היה זה בהתוועדות בי"ט כסלו לבני ישיבות. היה מעניין לשמוע אותו. הוא לא עשה רושם כריזמטי במיוחד, ועם זאת, הרגשת שיש בו יותר ממה שניכר על פני השטח. וזה אולי הסיפור של האיש ושל כתיבתו גם יחד.

בביאורו להקדמת ספר ה'תניא', הוא כותב קטע שיכול היה להלום גם אותו ואת ספריו הרבים:

"בספר יש מעט מאוד קטעים הגורמים להתלהבות הנפש ולהרגשה של התעלות מיידית. בכוונת מכוון נראים הדברים פשוטים ואפורים. אין כאן הברקות של פתע היוצרות התפעמות ראשונית של "מה יפה ומה גדול!". את היופי, הפנימי והחיצוני, שיש בו מגלה הלומד רק כאשר הוא נכנס ומתעמק בו שוב ושוב. הסגנון המאופק, אינו מגלה, אלא על ידי המאמץ, את עומק התכנים כמו את עומק הרגש הטמון בו."

יהי זכרו ברוך לעד, המגע שלו ושל ספריו השפיע השפעה של ממש על מסלול חייהם של אינספור יהודים, במישרין ובעקיפין, והוא עוד עתיד להשפיע.

נוח בשלום, רבי עדין שטיינזלץ אבן-ישראל זצ"ל, פותח שערים ומזכה הרבים.