מי רוצה להיות נשיא?

התבוננות אל הנשיאים בעבר מראה לנו שתחילת הדרך של נשיאי ישראל הייתה בתחום הערכי וצמיחתם הייתה טרום פוליטית.

תגיות: מאיר גרוס
מאיר גרוס , י"ט באב תש"פ

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

מי לא? התחרות הבאה כבר מתנהלת במלוא עוזה. וההחלטה היא בידי חברי הכנסת. ואלו, מטבע מעמדם מעדיפים את ההיבט הפוליטי. מה גם שיש בהם הנושאים עיניהם להתמודד על התפקיד הזה בעתיד. אבקש להציע כיוון אחר. לא עוד תחרות בין מפלגתית.

הנשיא אמור להיות אל פוליטי, ובעיקר על פוליטי. התפקיד הוא בעיקר ייצוגי עם מעט סמכויות (אף שיש בהן בעלות חשיבות מרובה. כמו חנינת מורשעים, או הטלת משימת הקמת ממשלה) ועמדת "המבוגר האחראי". דמותו אמורה גם להתנשא מעל קטנוניות הפוליטיקה תוך שידור ערכי- מוסרי לכל האזרחים.

התבוננות אל הנשיאים בעבר מראה לנו שתחילת הדרך שלהם הייתה בתחום הערכי וצמיחתם הייתה טרום פוליטית. בן גוריון- מי שעיצב את דמות המדינה בתחומים רבים- שם עיניו באלברט איינשטיין, המדען בעל השם העולמי. משסירב, פנה אל חיים וייצמן. אפשר לחפש עוד סיבות (אפילו סילוק יריב פוליטי אפשרי. כדברי וייצמן: המקום היחיד שמותר לי לתחוב את האף, הוא הממחטה שלי) אבל תדמית המדען הנודע בעולם מתבלטת כאן. כך היה גם אפרים קציר. יצחק בן צבי היה חוקר חשוב של ארץ ישראל ושל עדות ישראל ולא רק פעיל ציבורי.

זלמן שז"ר, סופר ואיש רוח. יצחק נבון בעל "ששת הימים ושבעת השערים". אפילו עזר וייצמן תחילתו כטייס והמשכו בעממיות שלו.

הבאים אחריהם מובילים אותנו לתחום הפוליטי בעיקר. משה קצב, שמעון פרס, ראובן ריבלין. זה היה הסולם העיקרי. בהתמודדות מול האחרון בלטו- ולא לטובה- מתחריו הפוליטיים, פואד בן אליעזר ושטרית, שנאלצו לפרוש עקב גילויים שונים עוד לפני חקירה. וכנראה נמנעה פגיעה חוזרת במשכן נשיאי ישראל.

והנה, התחילה המערכה שוב לקראת סיום תפקידו של ריבלין. ואי אפשר להימנע מהמחשבה שהפוליטיקאים כבר העבירו את המשרה הרמה הזאת לנחלתם.

מדברים על "האיש בלי השפם" עמיר פרץ, מהפוליטיקאים המשופשפים ביותר. היה ראש עיר, ח"כ וראש בכמה מפלגות, שר. אז זה מה שעוד חסר לו ברזומה? או יצחק בוז'י הרצוג, ח"כ, שר, ראש מפלגה, ראש הסוכנות. יש פה כמעין תחרות על מספר שיא של התפקידים הפוליטיים. מה עוד תתני (!) לנו מכורה.

ואני תוהה אם תמו אנשים באמת מתאימים ברחבי ישראל. כמו ישראל אומן, שארון הספרים היהודי הוא נחלתו והעולם המדעי הוא ביתו. גם אישיותו הכובשת מתגלה שוב ושוב. או מרים פרץ, אשת חיל ואישיות אצילה ועממית שנודעה בשערים. ואולי אליעזר שקדי, מי שפיקד על חיל האוויר ושיחותיו מגלות אישיות ערכית מדהימה שתוכל להוסיף כבוד רב לבית הנשיא ולתדמית המשרה. כל אחד מאלו ראוי לנו כאזרח מספר אחד.

אין ספק שיש עוד מועמדים מתאימים. הקו המנחה הוא שאסור להפוך את התפקיד לתחנה האחרונה של הפוליטיקאים. די להם בכתרים שכבר מונחים על ראשם. את הכתר הזה ראוי להשאיר לאחרים.