הסחרחורת המסתורית והפענוח המפתיע

הסחרחורת שתקפה את זאב שוורץ היתה שונה. היא החלה לפני כשנה דווקא אחרי שקיבל קידום ענק בחברת התקשורת שבה עבד.

ד"ר יואב לוריה , י"ט באב תש"פ

ד"ר יואב לוריה
ד"ר יואב לוריה
צילום: חזקי ברוך

יש דמיון רב בין עבודתי כרופא לעבודתו של בלש. הוא ואני מתחילים את פענוח התעלומה מאיסוף וסידור של פיסות מידע, מנסים לעשות סדר בתוהו ובוהו. הבלש מנסה לתפוס את הפושע ואני מנסה לקבוע את האבחנה.

זה איננו מקרה שהסופר שהמציא את שרלוק הולמס, הבלש המפורסם ביותר בעולם הספרותי, היה ארתור קונן דויל, רופא [עיניים] במקצועו.

נתחיל.

סיפור קטן על סחרחורת [באנגלית : DIZZINESS, GIDDINESS ]

רובנו הרגשנו פעם סחרחורת. בזמן מחלת חום, אחרי התייבשות, פעולה יותר מדי מוצלחת של תרופות נגד יתר לחץ דם, דופק איטי ועוד. לרוב אנו יודעים למקם לפחות באופן גס את האבר שגורם סחרחורת ולעיתים ניתן להתגבר עליה באמצעים פשוטים פחות או יותר.

אבל הסחרחורת שתקפה את זאב שוורץ היתה שונה. היא החלה לפני כשנה דווקא אחרי שקיבל קידום ענק בחברת התקשורת שבה עבד - ניהול כל הפעילות באפריקה. סמנכ"ל אפריקה של חברה ענקית .זאת היתה התגשמות מאוויו. לזה חתר ולמען זה עבד 20 שנה.

ודווקא כשהגיע לסמנכ"לות הגיעה הסחרחורת והשביתה אותו. זו היתה הפעם הראשונה בחייו שסבל ממחלה יותר רצינית מנזלת. תמיד היה בריא, מתאמן חמש פעמים בשבוע.

הסחרחורת היתה נוראית. הוא לא יכול היה לקום מכורסתו במשרד בלי להיאחז בשולחן, הוא התקשה ללכת לאורך המסדרון בלי להאחז בקיר, היו מספר "כמעט" תאונות דרכים שבעקבותיהן הופיע מידי בוקר נהג שחיכה לו ליד הרכב.

"באופן זמני, מר שוורץ, רק באופן זמני". היו מספר כמעט נפילות באמבטיה ואז היתה נפילה אחת באמבטיה בלי "כמעט". הוא נחבל בידו. ניבה רעייתו ארזה מזוודה בינונית אחת לשניהם ובאסרטיביות שמעולם לא ראה אצלה הודיעה לו שהבלגן נגמר והם נוסעים לשדה מיד ומשם מיד הביתה לארץ, לעשות בדיקות. מיד.

כאחד מארבעת הסמנכ"לים של חברת התקשורת הגדולה בישראל ואחת הגדולות בעולם, עם סניפים מהודו ועד כוש וכמי שמסומן כיורש המיועד של המנכ"ל הכל יכול, לא היו לו בעיות של תורים.

הנוירולוג בדק אותו והזמין MRI של המוח ושל עמוד השדרה הצווארי ובישר לו בחדווה שאין רמז לאוטמים או לגידול במוח הגדול ובמוח הקטן ושאין לחץ על חוט השדרה באזור הצוואר ואחרי שבדק את "הכוח הגס" בידיו ורגליו אמר לו שמבחינתו הוא יכול להתגייס אמנם לא לסיירת אבל בהחלט ליחידת חי"ר רגילה. זאב הודה לו ואמר שבסיירת ובסרט הזה הוא כבר היה, תודה.

הפנימאי חקר ושאל, בדק ובדק, מילמל והתפלפל, סימן טפסים רבים בעט ירוק, וזימן אח חביב עם עגלה קטנה. האח דקר אותו במחט דמוית פרפר גדול והוציא לו עשרות מבחנות שפקקיהן זוהרים בשלל צבעים. עוד ועוד דם ושתן מלוא הכד.

הפנימאי גם הפעיל עליו לחץ לא מתון כדי שיודה ששתה אלכוהול או התרחץ במי נהרות מלוכלכים או שאכל חיות שונות לא מבושלות. זאב הכחיש בעוז. ניבה תמכה בו. כשהגיעו התוצאות הודה הפנימאי בעגמה מסוימת שהכל תקין: תפקודי הכליות והכבד ובלוטת התריס, המלחים והחלבונים, ספירת הדם ומדדי הדלקת, ויטמינים וברזל ומינרלים שונים.

עשרות בדיקות שאת שמותיהן אפילו ניבה לא הכירה. אפילו איידס הוא בדק, הפנימאי הנבזה. הסתכל על ניבה במבט מתנצל ואמר: "גברת שוורץ, ב- 2020 זו ממש רוטינה בסיסית. היה ברור לי שהבדיקה תהיה שלילית, אבל אני משתדל להיות יסודי. הנה, בדקתי למר שוורץ אפילו נחושת בדם, שחסרונה יכול לגרום לתופעות נוירולוגיות שונות". הוא חייך בענווה מעושה, מצפה לשבחים על יסודיותו האגדית ובמקרה זה בעניין הנחושת.

וכך עבר זאב ממומחה למומחה, מבדיקות פחות פולשניות לבדיקות יותר פולשניות, ועוד יותר פולשניות. הוא התוודע אינטימית לכל מחט, ולכל צינור שחור עם אור ואכל הרבה מרור.

לבסוף, משאזלו הבדיקות בספר הבדיקות הגיע זאב אל ד"ר צנג הפסיכיאטר.

מבטא דרום אפריקאי כבד, תמונה שלו עם נלסון מנדלה על הקיר בכותל המזרח בחדר. לזאב היו מחשבות משלו על העניין אך הוא החליט לשמרן לעצמו. זאב הניח את קלסר המסמכים הרפואיים השמן והמסודר שניבה הכינה על שולחנו של דר צנג. מגילת איכה, נאנח זאב בהומור עגמומי.

גם פרופסור צנג שאל את זאב שאלות רבות.

ולשבחו יאמר שעיין בקלסר ביסודיות רבה ורשם לעצמו הערות על בלוק נייר צהוב.

מר שוורץ, ברשותך אציג לפניך את מחלתך כפי שהיא נראית מנקודת מבטי, ונראה אם אנו יכולים לקבוע את האבחנה ביחד. אתה גבר בן שישים, תמיד בריא, עוסק בספורט באופן קבוע, נשוי באושר לאישה מקסימה, אב לשלושה ילדים מוצלחים מאוד כפי ששמעתי. מצליח ומוצלח בעבודתך. בן טיפוחיו, חביבו ויורשו המיועד של המנכ"ל.

לפני פחות משנה קודמת לתפקיד שהיה והוא עדיין חלום חייך. סמכויות ענק, אחריות על מיליארדי דולרים ואלפי אלפי אנשים.

ואז גופך בגד בך. האמנם גופך בגד בך? גופך עבר כל בדיקה אפשרית וברוב הבדיקות נמצא שמצבך הגופני הוא כשל בן חמישים. יתרה מזו, כל פעם שאתה מגיע לארץ לבדיקות הסחרחורת הולכת ומשתפרת וככל שחופשת המולדת ארוכה יותר כן הסחרחורת משתפרת יותר. וברגע שאתה מתכונן לחזור לאפריקה, הסחרחורת חוזרת במשנה עוז.

פרופסור צנג השתתק, הפך את שתי כפות ידיו כלפי מעלה בתנועה בין לאומית שמשמעותה – אני הסברתי, הכל ברור.

זאב שוורץ היה אדם מאוד פרקטי. אוקי, אז אתה אומר שזה לא גופני, אלא נפשי. אז איך מתקנים את זה?

צנג הסביר שהטיפול לא יהיה כל כך פשוט, שיש דרכים תרופתיות ודרכים לא תרופתיות ושהטיפול לא יהיה כל כך קצר. זאב וניבה יצאו מצנג לא מעודדים, בלשון המעטה.

ניבה נהגה, כמנהגם בחדשים האחרונים מאז הופעת הסחרחורת. אה, תראה, נס, יש חניה ליד הגלידה –סטתה חדות ימינה וחנתה חניה מושלמת עשרה מטר מגלידת "רק בישראל", הגלידה הטובה ביותר ברמת גן.

בוא, מגיע לנו משהו מתוק. שניהם מאוד אהבו גלידה. זאב השתרך אחרי ניבה מעוך ומסכן. הבחורה מאחורי הדלפק הכירה את ניבה היטב וידעה שמצפה לה טיפ עסיסי והכינה שני גביעי זכוכית ענקיים עם המון כדורי גלידה ומעט מאוד קצפת וסירופ, בניגוד להוראותיו המפורשות של אחראי המשמרת. היא קרצה לניבה וניבה החזירה קריצה. התיישבו ליד אחד השולחנות הקטנים והחלו לבלוס. הטעם היה מדהים כתמיד.

לידם עמדה אישה צעירה מאוד עם תינוקת בעגלה. עיניה חיפשו סביב סביב, עד שמצאה את ניבה. היא חייכה בהפתעה נעימה - גברת שוורץ, איזה כיף לפגוש אותך מחוץ למרפאה!

זאב - תגיד שלום ותכיר את דר קונשטטר, רופאת המשפחה שלנו, אתה לא הספקת להכיר אותה. זאב, ממושמע, אמר שלום והתוודע לדוקטור קונשטטר. וגם עשה קיצי קיצי לבלומה התינוקת המקסימה.

דר קונשטטר היתה צעירה, אמנם, אך אשפית בקומוניקציה. אה, אז אתה זאב המפורסם. ניבה לא מפסיקה לדבר עליך נסים ונפלאות באותן פעמים נדירות שהיא באה אלי למרשמים או משהו.

ניבה גם היא אשפית קומוניקציה לא קטנה, פצחה בהתנצלות על כך שזאב והיא לא עברו דרכה ונתנה לה עדכון קצרצר כולל הפגישה האחרונה עם פרופ צנג.

ד"ר קונשטטר החליפה דיסקט במוח –אפשר היה לשמוע ולראות את זה. אמרה: מר שוורץ, תגיד לי, אתה לוקח לריאם נגד מלריה [קדחת ]? מר שוורץ אישר שאכן כן, הוא נוטל לריאם נגד מלריה, כפי שיעצו לו במרפאת המטיילים. כשאתה מפסיק את הלריאם הסחרחורות פוסקות אבל לא מיד? מר שוורץ אישר גם את זה, עם קצת היסוס.

ד"ר קונשטטר חייכה באושר. מר שוורץ, לפני המון שנים, בזמן הטיול הגדול שאחרי הצבא, גם לי היה קטע כזה של סחרחורות נוראיות, שהופיעו אחרי שהתחלתי לריאם. גם אצלי היה מאוד קשה להבין שהסחרחורות הן בגלל הלריאם. הבנתי את הקשר כשגנבו לי את הפאוץ' עם הכסף הדרכון והלריאם והסחרחורות נעלמו. היא הציצה החוצה למשמע צפירות עצבניות. אה, הנה יוגב בעלי, חייבת לרוץ ורצה עם בלומה.

אחרית דבר:

זאב הפסיק את הלריאם לחלוטין והסחרחורות נעלמו. הוא החל ליטול תרופה אחרת למניעת מלריה. חזר לאפריקה ועושה חיל. ניבה ניסחה מכתב תודה לדוקטור קונשטטר, עם העתק למנכ"ל הקופה.

מוסר השכל לתלות על המקרר:

1. תרופות יכולות לחקות כל מחלה כמעט ונטילת תרופות לסרוגין במיוחד כאשר החולה אינו רואה אותן כתרופות למחלה קיימת, אלא למניעת מחלה עתידית ואינו מדווח על כך יכולה לבלבל גם את טובי הרופאים.

2. כל חולה במחלה מסובכת חייב שיהיה לו רופא שינהל את המקרה וידאג לסגירת מעגל ולקשר ולתאום בין המומחים השונים.

הכותב: ד"ר יואב לוריה מומחה לרפואה פנימית, לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד