צבי מזאל: "אין סיכוי להידברות עם האיסלאם"

שגריר ישראל לשעבר במצרים מנתח את ההיסטוריה המוסלמית ואת הפרסומים הפלשתיניים ומגיע למסקנה נחרצת אודות הסיכוי לשלום.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ' באב תש"פ

צבי מזאל
צבי מזאל
חזקי עזרא

שגריר ישראל לשעבר במצרים, צבי מזאל, מטיל ספק רב בכנות כוונותיו של האיסלאם כשהוא פונה למהלכי שלום מדיניים. את דבריו נוטע מזאל בשורשיו ההיסטוריים של האיסלאם.

"הניסיון שלי, המחקר והלימודים שלי מביאים אותי למסקנה שמדובר בסכסוך על בסיס תרבותי-אידאולוגי וזה לא יבוא לשום פתרון", קובע מזאל. "זו דת שהוכתבה על ידי מוחמד באמצעות השריעה שאותה הוא כביכול קיבל מאללה. מדובר ב-6230 פסוקים קובעים את דרך החיים ומקומו של האיסלאם בעולם. השריעה היא רק כ-500 מתוך כלל הפסוקים הללו. האיסלאם בטוח שהוא הדת האחרונה והאמתית וכל העולם צריך לעבור לדת זו, גם דתות ההתגלות, כלומר היהדות והנצרות".

התפיסה המוסלמית, מסביר מזאל, היא שהיהודים והנוצרים חטאו ושינו את כוונות אללה ומאחר והיהודים לא הגיעו להבנה עם מוחמד, הרי שמכיוון שאללא התגלה אליהם לא נהרוג אותם אלא רק נשפיל אותם. הם יהיו בני חסותנו, ישלמו מס מיוחד ונגן עליהם. לאורך השנים חליפים הוסיפו חוקים שנועדו להשפיל, גם את הנוצרים אבל בעיקר את היהודים, והפכו אותם לדת נרדפת בארצות האיסלאם.

"חוקי הד'ימים (חוקי החסות) השתנו מעט לפי החלטות המנהיג החליף. היו שקידמו יהודים והיו שלא, אבל המשנה היא אותה משנה, היהודים צריכים להיות מושפלים עד שיבינו את האמת", אומר מזאל ומוסיף כי "הם נותנים לאיסלאם הגדרות ששמות אותו מעל כל דת אחרת".

האם תחושת העליונות הזו אינה מאפיינת כמעט כל דת? מזאל מחדד את ההבדל ומזכיר כי "אנחנו אומרים שאנחנו העם הנבחר ואנחנו מנסים להפיץ את דתנו, אבל לא מכפיפים את העולם לדתנו. כדי להיות יהודי צריך ללמוד הרבה ויש חילוקי דעות עד כמה צריך ללמוד כדי להיות יהודי. הנוצרים אמנם הרגו הרבה מאוד אנשים בניסיון לאכוף את הדת, אבל גם הם הפסיקו מזה ורק מיעוט קטן מדבר על כך כיום. לעומת זאת, האיסלאם ממשיך באותו הכיוון".

מזאל מתאר את כיבושי האיסלאם מאז המאה השביעית, כיבושים שעברו את פרס מסופוטמיה וצפון אפריקה ונבלמו רק באירופה מתוך אותה כוונת השתלטות הנובעת "מאפליה שורשית שלא מקבלת את האחר".

הקמתה והצלחותיה של מדינת ישראל מהוות סתירה מהותית לתפיסה המוסלמית הזו, "היהודים, שהיו מדוכאים ושילמו מס פורצים דרך ומשנים את ההיסטוריה, מקימים את מדינתם מחדש. מביסים את צבאות ערב בכמה חודשים ומקימים את אחת המדינות המתקדמות בעולם. זה מערער את כל תפיסתם", אומר מזאל.

האם גישה ליבראלית לא נשמעה לאורך השנים בניסיון לתווך בין המציאות לדת? היו כאלה, אך מעטים מאוד שלא נחלו הצלחה. מזאל מספר על מאמצים של גורמים מתונים באיסלאם לתווך בין המודרנה לדת, היו שניסו להגדיר את מועצת השורה כיועצת בלבד למנהיג שיחליט לבדו, אך העמדות הללו נפלו מהר מאוד. "במשך 120 שנים היו עשרות רפורמטורים שניסו למצוא דרך לתווך בין השריעה למודרנה וזה לא עבד".

"כולם הגיעו למסקנה שהדרך היחידה היא להפריד את האיסלאם מהמדינה שתתפתח באופן חילוני. זה לא הצליח. בורגיבה הצליח בטוניסיה להגיע לליבראליזציה מסוימת, אבל גם הוא נשאר כבול בידי הדת", אומר מזאל ומזכיר כי בתקופת תור הזהב של האיסלאם היו כמה חליפים ליבראליים שנתנו לכמה פילוסופים מוסלמים לנסח בשורה שתאפשר את ניהול העולם מתוך חשיבה, "אבל רובם נכשלו".

המאבק המוסלמי נגד הקדמה הוא שהוביל את אנשי 'העולמא', אנשיו של הפרשן המוסלמי של השריעה לדחות מכל וכל את קבלת מכונת הדפוס כאשר זו הומצאה מחשש שהדפסת טקסטים תוביל את העם להתמרד. "נפוליאון הביא מכונת דפוס למצרים ו'העולמא' שברו את המכונה כשהיא הורדה מהאניה באלכסנדריה. האיסלאם נלחם נגד כל דבר שמחוץ לשריעה".

האם הסכם השלום עם מצרים מעיד על שינוי במגמה ובתפיסה? מזאל משוכנע שלא. "מצרים עד עכשיו לא מקבלת אותנו ואפילו לא את הלגיטימיות שלנו כמדינה יהודית. זה מה שאומרים באל-אזהר. הרוב הגדול מאמינים בשריעה וקשה להם מאוד לקבל את ישראל".

עוד הוא מספר מהימים שאחרי החתימה על ההסכם: "כאשר הנשיא נבון ביקר במצרים ב-82' ליווינו אותו, ובאחת מהישיבות הסגורות ראש הממשלה המצרי אמר 'אל תחשבו שאנחנו באמת עשינו שלום מתוך רצון לשכוח הכול אלא החלטנו שהשלום חייב להתקיים בגלל בעיות פוליטיות צבאיות וכלכליות, אבל לא מעבר לזה'". עוד הוא מזכיר כי "אחרי אירועי 2011, האביב הערבי, היו בחירות במצרים ומי שנבחר בבחירות חופשיות היו האחים המוסלמים, כך היה גם במדינות אחרות. זה מראה שהעם המצרי נותר עם דתי המאמין באיסלאם והמנהיגים שלו לא שינו דבר".

גם כעת, מדגיש מזאל, לא התחולל שינוי של ממש בתפיסה. "נכון שעכשיו הם נלחמים ברדיקאלים, אבל לא עושים נורמאליזציה עם ישראל. יש שיתוף פעולה הדוק בתחומי הביטחון ולא מעבר לזה".

האם המנהיגות בישראל אינה מבינה את הדברים שהוא מציג? האם ההיסטוריה האיסלאמית אינה מוכרת למנהיגים בישראל? "כל ממשלה, מימין או משמאל, רוצה באמת בשלום ויודעת שזה בלתי אפשרי, אבל טוענים שאם נהיה יצירתיים וסובלניים יותר יקרה משהו, אבל אני לא משוכנע שהם מאמינים לכך. המנהיגים אולי אינם בקיאים בנושא האיסלאמי, אבל יש להם יועצים שמבינים היטב את המצב".

"מראים לנו את ערב הסעודית ואת איחוד האמירויות שאיתם אנחנו מקיימים יחסים סבירים מתחת השולחן. אני לא חושב שהשתנה משהו מהותי ביחסים איתם. הסיבה ליחסים הללו היא האינטרס המשותף מול איראן. אנחנו מוקפים באנשים הללו וחייבים להגיע איתם להבנות והם יודעים את כוחנו הצבאי והכלכלי".

באשר לזירה הפלשתינית מזכיר מזאל את 103 השנים שחלפו מאז הצהרת בלפור שכולן שנאה טרוריזם והסתה פראית. "כשקוראים את הספרות הפלשתינית רואים שאין שום סיכוי להידברות. כאשר לוקחים את האיסלאם ואת הלאומנות מאסכולת גמאל עבד אל-נאצר נוצרת תערובת של שנאה כלפי ישראל שלא ניתן לשבור אותה".

כשהוא יורד לרמת המעשה המדיני העכשווית סבור מזאל כי לנוכח הכשלונות הרצופים בניסיונות המשא ומתן "המדיניות הישראלית צריכה להיות לא יותר מאשר 'לשחק אותה'. אנחנו בתקופה נחמדה עם טראמפ אבל אירופה לוחצת עלינו וצריך לא להרגיז אותם ולעבור את הסיפור הזה בשלום, אני לא יודע עד מתי. צריך להיות חזקים כלכלית, צבאית, מדעית ותעשייתית כל עוד אין שינוי אידיאולגי כביר בהנהגה ובחינוך העם. אסיסי מנסה לשנות משהו. חודשים אחרי בחירתו הוא הלך למלומדי אל-אזהר וביקש לעשות משהו ולשנות משהו כי השיח הקיצוני של האיסלאם מונע את פיתוח העולם הערבי. הם לא מוכנים לשנות שום דבר ויש מריבה גדולה בינו לבינם".