המדרש מראה לנו לא אחת כי ישנם מצבים בהם האדם עוזב את עולמו או את המשימה בה הוא עוסק אך לא אותיותיו.
כך המדרש על האותיות שפרחו מן הלוחות עם שבירתם כך הסיפור הידוע על רבי חנינא בן תרדיון והאותיות הפורחות באויר, וכך גם היה השבוע עם פטירתו של הרב שטיינזלץ זצ"ל.
האות העברית כיסוד ספרי הקודש היא תופעה ששורשיה כבר נטועים בתקופת התלמוד. חכמים ייחסו משקל רב, קדושה וכוחות מיסטיים לאות, שעל פי המדרש נברא בה העולם. דברי המשנה במסכת ברכות על עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, בהם "הכתב והמכתב", מְמַצבים את הכתב בדרגה רוחנית גבוהה השמורה למספר מצומצם של בריאות אשר יש בהן חיבור בין רוח לחומר.
לפיכך מלמדת אותנו הטיפוגרפיה המקראית והתלמודית לשים לב לא רק אל הנכתב אלא גם למה שלא נכתב: הרווחים, האותיות הגדולות, הקטנות, התלויות בין השורות, לא פחות מאשר למה שעליהן.
מעמדו המיוחד של ספר הקודש ביהדות מחייבו בעיצוב מהודר, העוטף ומלביש את התוכן בלבוש חיצוני, המעיד על תוכנו. רבי עקיבא איגר ביקש מבניו שידפיסו את ספרו "על נייר יפה, דיו שחור ואותיות נאותות", כי לדעתו "הנפש מתפעל והדעת מתעוררת והכוונה מתעוררת מתוך הלימוד בספר נאה ומהודר" (מתוך ההקדמה לתשובות רבי עקיבא איגר, מהדורה ראשונה וארשא, 1834).
סיפורה של הטיפוגרפיה החדשה של התלמוד בהוצאת הרב שטיינזלץ היא סיפור מרתק על המאבק שאינו נגמר בין שימור לבין חידוש בעולם בית המדרש. סיפור שראשיתו בדפוס האלמנה רום בוילנא באמצע המאה הי"ט, עת עיצבה דבורה רום, בעלת הדפוס את המבנה הסופי של דפי התלמוד כפי שאנו מכירים אותם עד היום. מבנה אשר הפך לסמל ולאייקון בתרבות החזותית היהודית גם ללא הטקסט שבתוכו.
אשה היא זו שאחראית לפריצת הדרך הראשונה ולהפיכתו של העמוד לפסגת הטיפוגרפיה התורנית. עיצוב הדף היה מהפכני באותם השנים ושימש בעצם כ"היפר לינק" הראשון בעולם. כשכל שינוי בצורה מעיד על שינוי בתוכן, אות לטקסט, אות לתרגום, כוכבית המפנה לפרשנות אחת וריבוע קטן לאחרת. שנים ילוו אותנו אותיותיה של דבורה מדפוס רום שעד היום נקראות בשם "וילנא" על שם בית הדפוס שלה. לימים יספר לנו המשורר אברהם סוצקבר ז"ל איך בזמן הכיבוש הנאצי התיכו בגטו וילנא את אותיות העופרת הישנות מבית הדפוס הנטוש והפכו אותן לכלי נשק רוחני ומלא הוד.
כדרכה של דבורה רום גם ממשיכה היה בעל חזון. הרב שטיינזלץ הבין כי אמנם שמירה על אוצרות הטיפוגרפיה הישנים כמוה כשמירה על דפוסי הלימוד מקדמת דנא, אך המחיר של אי־הנגשת הספר למתקשים בלימודו גבוה מידי. וכך, בעידודו של הרבי מלובביץ' לקח על עצמו לשנות את צורת הדף, את הטיפוגרפיה, הרווחים והעימוד כולו כדי לחבר את הלימוד לכמה שיותר אנשים.
שימור וחידוש גם בכריכה החיצונית
לא רבים יודעים אך למלאכת העיצוב הגרפי והטיפוגרפי של שערי התלמוד גייס הרב שטיינזלץ את האמן בצלאל שץ. תהליך עיצוב עטיפת ספר מתחיל בראיית המחבר את תפקיד העטיפה כחלק מן היצירה כולה, ודרישותיו לעיצוב הן בדרך כלל ברוח הדברים הכתובים בספר. עיצוב הכריכה משמעותי בשל היותו משקף את אופיו, רוחו ואווירתו של הספר.
גם המוטיבים שהעסיקו את בצלאל שץ שימור וחידוש. העבר היהודי, הבא לידי ביטוי בסמלים יהודיים, וההווה הארצישראלי, הבא לידי ביטוי בסמלים השאובים מעולם החי והצומח בארץ. בוריס שץ (האב) בז לאמנות המודרנית המנותקת מן העבר, ואילו בנו, בצלאל ניסח קישוט ואורנמנטיקה "ישראלית", המשלבת בין אסתטיקה סביבתית מקורית, היסטוריה וטבע.
את הרעיון החדשני של הרב שטיינזלץ, המחבר בין עבר לעתיד, בין גלות לארצישראליות, ניתן למצוא בשילוב הטיפוגרפי שבין הכריכה החיצונית לכריכה הפנימית. האותיות שעל גבי הכריכה החיצונית בנויות מאות הדומה בצורתה לגופן "הצבי" של הטיפוגרף צבי האוסמן משנת 1954. ומקורותיה של אלו הם כתובות עבריות עתיקות מן האלף הראשון. האות זוויתית, מתבססת על צורת המשולש, חסרת תגים ודומה יותר לצורת כתב החקוק באבן. האות בשער הפנימי דומה בצורתה לאות האשכנזית, הנכתבת בציפורן.
המהדורה התאפיינה בעיצוב מחודש, צבעוני ובהיר, אך ביטול כריכת העור המסורתית, השימוש בגופן הישראלי וההתנתקות מסגנון האות המקושטת ה"כבדה" לטובת "פרנק־-ריהל" מנוקדת, דקה יותר ופחות שחורה, שמטרתה הייתה הנגשה והבהרה של הטקסט, הביאו להדרה של זו מישיבות רבות.
כמה אומץ צריך כדי להיות פורץ דרך לרבים וכמה נחת יש בעובדה שעוד בחייו ראה הרב שטיינזלץ את ההמונים המצטרפים לשורות הלומדים, גברים ונשים דתיים ושאינם וכמה שיטתו הפכה לאבן דרך עד כי קמו לו כבר לא מעט מתחרים ולא רק בעולם התלמוד אלא בחומשים, במשניות ובספרי ההלכה הרבים, בכל מקום מחפשים היום את הדרך להבהיר ולהנגיש ולחבר. לשמר ולחדש בו זמנית.
עם פטירתו ביום שישי החלטנו להקדיש השנה בעז"ה את הקורסים בטיפוגרפיה הנלמדים במחלקה לתקשורת חזותית- אמונה, לעילוי נשמתו והלוואי שנבין מה גדול כוחה של האות לשמש ככלי שרת לתוכן באופן שיקרב ויחבר כמה שיותר אנשים.
הכותבת היא ראש המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנויות- אמונה וחוקרת הטיפוגרפיה העברית.