צדקה, עני
צדקה, עניצילום: ISTOCK

שאלות:

נאמר בגמרא: "כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים". ורציתי לשאול מספר שאלות בנושא:

1)- לפעמים יש אנשים שלמרות לבושם הדתי הם מספרים סיפורים, דבר אשר גורם לי לחוסר נוחות ולא לרצות לתרום ללא הידיעה שיש גוף מאחוריו שבדק זאת? (תשובה - סעיף א).

2)- אם הבאתי כבר סכום החודש של מעשרות ולפעמיים גם חומש... וכל תרומה נוספת כבר עוברת את התקציב החודשי שלי (דבר שלפעמיים יכול לגרום לחוסר שלום בית...) - האם גם אז אני נחשב "מעלים" ועלי לתת? (תשובה - סעיף ב).

3)- כמה יש לתת לאדם כדי לא להיקרא "מעלים"? (תשובה - סעיף ו).

תשובה:

א)- ישנו איסור להעלים עין מעני שמבקש צדקה, כך שיש לתת לכל עני שמבקש צדקה סכום מסוים. אומנם הגמ' העמידה זאת רק במציאות בה ידוע לנו שמדובר בעני אמתי שנזקק לצדקה, אך אם מדובר בעני שלא ידוע אם הוא אכן נזקק - לא עוברים על האיסור.

ב)- אם אדם כבר נתן צדקה לעניים או למוסדות חסד מוכרים שמעבירים את הכסף לנזקקים - הוא לא עובר על איסור העלמת עין מעני, כי אי הנתינה לא נובעת מקמצנות, אלא מרצון להעביר את הכספים למטרות צדקה ידועות, והוא כבר נתן לצדקה מעשר או חומש.

ג)- הרמ"א (יורה דעה סימן רמט סעיף ד) הוסיף: מספיק לתת לעני סכום קטן בכדי לא לעבור על איסור (דברים פרק טו פסוק ז) "וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן". לאור זאת, מומלץ להסתובב עם סכומי כסף קטנים במקומות בהם מצויים מבקשי צדקה, וכבר בנתינת כסף קטן לא עוברים על הפסוק בתהלים (פרק עד פסוק כא): "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם".

ד)- בנוסף, אם הנותן נמצא במצוקה כלכלית - לדעת הרמ"א (יורה דעה סימן רנא סעיף ג), הוא לא חייב לתת יותר משלישית שקל בשנה (בערך 11 ש"ח). אומנם מדברי השולחן ערוך (יורה דעה סימן רנג סעיף ח) משמע, שיש חובה גם לעני לתת צדקה, אלא שלא כופים אותו לתת את הצדקה.

ערוך השולחן (סימן רנא סעיף ה) סייג את דברי הרמ"א: מדובר על אדם שמרוויח בקושי למזונות בסיסיים, אז אנו אומרים פרנסתו קודמת, "אבל האיש שמרויח פרנסתו כבעל בית חשוב, שאוכל כראוי לחם ובשר ותבשילין, ולובש ומכסה א"ע כראוי - וודאי דחייב בצדקה מעשר".

ה)- אדם שאין עליו כסף לתת באופן מידי לעני - יפייס את העני בדברים שרצה לתת. (שולחן ערוך יורה דעה סימן רמט סעיף ד).

ו)- דרגות הצדקה - 1)- מצוות צדקה מובחרת לתת 20% מנכסיו לצדקה. 2)- מצווה צדקה בינונית לתת 10% לצדקה. 3)- לעני יש חיוב לתת צדקה שליש שקל כסף בשנה (בערך 11 ש"ח).

ז)- ישנה דרגה נוספת: לתת לעני מה שראוי לו. השולחן ערוך סייג: (סימן רמט סעיף א): דרגה זו שייכת רק לאדם שיש לו יכולת כלכלית גבוהה. לדעת הרמ"א (סימן רנ סעיף א), דין זה לא שייך ביחיד אלא רק בציבור. ולדעת ערוך השולחן (סימן רמט סעיף ג) דין זה שייך רק במציאות בה אין הרבה עניים ויש הרבה עשירים.

ח)- הלכה למשה מסיני לא לתת יותר מחומש מנכסיו לצדקה, אך דין זה נשתכח, וחכמי אושא חזרו ותקנוה. ישנם מספר מקרים בהם מותר לתת צדקה יותר מחומש כפי שמפורט לקמן.

ט)- דברי השולחן ערוך (הלכות צדקה סימן רמז סעיף ב) שאין דבר רע נגרם כתוצאה מהצדקה - מדובר רק על מי שתורם לפי כללי ההלכה ולא עובר על תקנת אושא, אך אם אדם נותן יותר מחומש - יתכן וייגרם לו נזק מהצדקה. כמו כן ניתן גם להסביר: מדובר רק על מי שנותן צדקה בשמחה ובטוב לבב, (כפי פסק השולחן ערוך סימן רמט סעיף ג), שאז לא ייגרם לו נזק כתוצאה מהצדקה שנתן, אך אם לא נותן בשמחה ובטוב לבב - יתכן וייגרם נזק.

י)- טוב לתת צדקה לפני התפילה (שו"ע אורח חיים סימן צב סעיף י), ולכן נהגו לתת צדקה ב-ויברך דוד (משנה ברורה סימן צב ס"ק לו). אך אין לתת צדקה לאחר אמירת ישתבח.

יא)- אדם שלומד תורה ונתינת הצדקה תפריע לו באמצע לימודו - פטור מלתת צדקה (אור זרוע בשו"ת סימן קסא).

יב)- מותר לתרום צדקה למרות שבשעת מתן הכספים הוא גם חושב על הנאה אחרת, לכן מותר לתרום בכדי לקבל החזר מס לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. (ט"ז סימן רמט ס"ק א).

חיוב נתינת צדקה

בספר דברים (פרק טו פסוקים ז-י) נאמר: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ... - לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ, וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ".

הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ב) הביא את האיסור להתעלם מעני שנזקק לצדקה: "וכל הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו, ולא נתן לו צדקה - עבר בלא תעשה, שנאמר לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".

מהר"י קורקוס (הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ב) ביאר את דברי הרמב"ם: "פירוש שאינו מחוייב לבקש אחריו, אלא אם ראהו והעלים עינו - אז עובר משום לא תאמץ, אבל אם לא ראהו - אינו עובר".

וכ"פ השולחן ערוך (יורה דעה סימן רמז סעיף א): "מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד, וכמה פעמים נצטוינו בה במצות עשה. ויש לא תעשה במעלים עיניו ממנו, שנאמר: לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). וכל המעלים עיניו ממנה - נקרא בליעל, וכאילו עובד עבודת כוכבים".

מכאן שקיים חיוב (עשה ולא תעשה) לתת לעני המבקש צדקה. אך בגמ' ובפוסקים ישנם מספר סייגים בגינן לא תמיד נותנים צדקה לכל מי שמבקש.

לא ידוע אם המבקש עני

בגמ' במסכת כתובות דף סח עמוד א מובא: "בואו ונחזיק טובה לרמאין, (מקבצי נדבות שאינם באמת עניים), שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, (כל יום אנו מעלימים עין ולא נותנים צדקה לכל מי שמבקש צדקה, ואלמלא הרמאים היינו עוברים על איסור העלמת עין מעני), שנאמר: וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. ותני רבי חייא בר רב מדיפתי, רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים".

המהרש"א (שם) ביאר: אין חטא בסתם עני שלא מוכר ולא ידוע אם הוא רמאי, הפסוק התייחס למצב בו ידוע לנו שהוא עני באמת, שאז אסור להעלים עין ממנו.

מכאן אנו למדים, שיש איסור להעלים עין מעני שמבקש צדקה, כך שיש לתת לכל עני שמבקש צדקה סכום מסוים. אומנם הגמ' העמידה זאת רק במציאות בה ידוע לנו שמדובר בעני אמתי שנזקק לצדקה, ואם מדובר בעני שלא ידוע האם הוא אכן נזקק - לא עוברים על האיסור[1].

וכך כתב הרמב"ם (ספר המצוות מצות לא תעשה רלב): "שהזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מהאביונים מאחינו, אחר שנדע חולשת ענינם, ויכלתנו להחזיק בהם".

נתן כבר צדקה מעשר או חומש

אם האדם כבר נתן צדקה לעניים או למוסדות חסד מוכרים שמעבירים את הכסף לנזקקים - הוא לא עובר על איסור העלמת עין מעני, כי אי הנתינה לא נובעת מקמצנות, אלא מרצון להעביר את הכספים למטרות צדקה ידועות, והוא כבר נתן לצדקה מעשר או חומש.

וכך נראה מדברי הרמב"ם (פירוש המשנה מסכת פאה פרק א): "אבל אם הם צריכים יותר מחומש ממונו - נותן החומש בלבד ומסתלק, ואין עליו חטא בהמנעו מהשלים כל מה שהם צריכים, כיון שהוא יותר מהחומש".

וכך כתב ערוך השולחן (סימן רמט סעיף ד): "אם אין ידו משגת, כלומר או שהוא אינו עשיר כל כך, או שעניים מרובים - יתן עד חומש או מעשר, ואף שאין בזה די מחסורו - הלא אי אפשר יותר".

מומלץ לתת סכום כסף קטן

הרמ"א בסימן רמט סעיף ד כתב שצריך לתת צדקה לכל עני: "ואסור להחזיר העני השואל ריקם, אפילו אין נותן לו רק גרוגרת אחת, שנאמר אל ישוב דך נכלם" (תהילים עד, כא)

לאור זאת, מומלץ להסתובב עם סכומי כסף קטנים במקומות בהם מצויים מבקשי צדקה, וכבר בנתינת כסף קטן לא עוברים על הפסוק בתהלים (פרק עד פסוק כא): "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם".

השולחן ערוך בסימן רנ סעיף ג כתב: "עני המחזר על הפתחים - אין נותנין לו מהקופה מתנה מרובה, אלא מתנה מועטת[2]". הש"ך בס"ק ד הוסיף: כך גם הדין בעני שעובר מבית לבית, שלא חייבים לתת לו סכום גדול.

ערוך השולחן (סימן רנ סעיף ז) הוסיף: "אבל העניים המחזרין על הפתחים - אין בהם שיעורים, וכל יחיד ויחיד נותן דבר קטן, והלא ברבים היו עמהם, ולפניהם פתוחים כל השערים".

וכן כתב האמרי בינה (דיני אורח חיים סימן יג בס"ק ג): "אבל עני המחזיר על הפתחים זה - א"צ לתת מתנה מרובה כמבואר ש"ך יו"ד (סי' ר"נ סק"ד), אפשר בזה ליכא לאו דלא תקפוץ, כיון דאם לא יקבל מזה - יסבב אצל אחרים". כלומר העני מודע לכך שלא כולם יתנו לו צדקה, ומלכתחילה דעתו להסתובב בין מספר גדול של בתים בכדי לאסוף כספים.

נותן שנמצא במצוקה כלכלית

לא חייב לתת יותר משלישית שקל בשנה. כך פסק הרמ"א (סימן רנא סעיף ג): "פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו[3]. וכ"פ הש"ך (סימן רמח ס"ק א), שאם אין לאדם כדי פרנסתו - לא חייב לתת צדקה (מעבר לשלישית כסף).

אומנם השולחן ערוך (יורה דעה סימן רנג סעיף ח) כתב: "עני שנתן פרוטה לצדקה, מקבלין ממנו. ואם לא נתן - אין מחייבין אותו ליתן". משמע שיש חובה על העני רק לא כופים ומחייבים אותו לתת צדקה. (ע"פ דברי הגמ' במסכת גיטין דף ז עמוד ב: "ועניתיך - אמר מר זוטרא: אפי' עני המתפרנס מן הצדקה - יעשה צדקה").

אדם שיש לו מינוס בבנק - לא ירבה במתן צדקה עד שיכסה את חובותיו. כך מובא בספר חסידים (סימן תנד): "מי שחייב לאחרים - לא ירבה בצדקות עד שיפרע". (אסור רק להרבות בצדקה, אך עדיין קיימת חובה לתת צדקה). כמו כן אדם לא מצווה להלוות כסף בכדי לתת צדקה, נתינת צדקה כאשר אדם נמצא במינוס משמעותה לקיחת הלוואה לצורך הצדקה.

ערוך השולחן (סימן רנא סעיף ה) סייג: הרמ"א דיבר על אדם שמרוויח בקושי למזונות בסיסיים, אז אנו אומרים פרנסתו קודמת.

אדם שאין עליו כסף לתת באופן מידי לעני

אדם שאין עליו כסף לתת לעני - יפייס את העני בדברים. התוספות (מסכת בבא בתרא דף ט עמוד ב ד"ה והמפייסו) כתבו: "דנפש נענה תשביע - היינו תשביע בדברים, שתפייסנו בדברים". (כלומר העני לא שבע מכסף אלא מדברי פיוס).

השולחן ערוך (יורה דעה סימן רמט סעיף ד) פסק: "אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו - לא יגער בו ויגביה קולו עליו, אלא יפייסנו בדברים, ויראה לבו הטוב שרצונו ליתן לו, אלא שאין ידו משגת.

נסיים פרק זה בדברי הרבי מלובביץ' (שערי צדקה עמוד סו): "המעלים עיניו מן הצדקה, פירושו שחסרה אצלו הראיה וההסתכלות במצבו של העני שיגע ללבו כו', ובמילא גם כשנותן צדקה בפועל, הרי מכיון שחסר לו היסוד ראיית העני - אי אפשר לדעת מה יהי' במשך הזמן כו'. ולאידך כשאינו מעלים עיניו מן הצדקה, היינו שמביט ומסתכל על העני שנוגע ללבו כו', הרי אפילו אם ברגע זה אינו נותן צדקה בפועל ממש מאיזו סיבה שתהי' - מ"מ התקוה חזקה שבסופו של דבר יתן צדקה בפועל ממש, מכיון שנמצא במצב שמביט ומסתכל על העני".

זיכוי ממס הכנסה בגלל התרומה

אדם שתורם למוסד ציבורי שיש לו אישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה - זכאי לקבל החזר ממס הכנסה עד גובה 35% מסכום התרומה. החזר זה שייך לתורם ואינו קשור למוסד בו התקבלה התרומה.

הט"ז (יורה דעה סימן רמט ס"ק א) כתב: מותר לתרום צדקה למרות שבשעת מתן הכספים הוא גם חושב על הנאה אחרת. כך כתב הט"ז: "ולענין לקנות מצות בבית הכנסת במעות מעשר, נ"ל דאם בשעת קניית המצות היה דעתו על זה - שרי, דהא המעות לצדקה אזיל, ואף שהוא נהנה במה שמכבד לקרות אחרים לס"ת - אין זה איסור, שהרי בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים".

את המאמר המלא ניתן לקרוא באתר בית הדין של הישיבה במצפה יריחו.

לשאלות בדיני ממונות - ניתן לשלוח מייל אל: [email protected]

***********************

 

[1] במסכת בבא קמא דף טז עמוד ב מובא: "דרש רבא, מאי דכתיב: יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם? אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהן שכר".

אומנם הנימוקי יוסף (דף ו עמוד ב) כתב: אם נותן הצדקה לא הכיר ולא ידע שלא מדובר בעני אמיתי - יש לו שכר, כי התכוון לדבר מצווה. "ועוד דאי לא תימא הכי, אתה נועל דלת בפני כמה מהוגנים במקום שאינם נכרים".

[2] במסכת בבא בתרא דף ט עמוד א מובא: "אם היה עני המחזיר על הפתחים... - אין נזקקין לו למתנה מרובה, אבל נזקקין לו למתנה מועטת".

[3] הטור (סימן רנא) כתב בשם רבנו סעדיה גאון: "חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, שנאמר וחי אחיך עמך - חייך קודמין לחיי אחיך". הבית יוסף העיר על דבריו: "יש לי על דברי ה"ר סעדיה גמגומי דברים".

וכך כתב ערוך השולחן (סימן רמח סעיף א): "אמרו חז"ל בגיטין [ז' ב] דאפילו עני המתפרנס מן הצדקה - חייב ליתן צדקה.. ויש בזה שאלה: והרי הטור בעצמו כתב בסי' רנ"א משמו של רבינו סעדיה גאון, דאינו חייב ליתן צדקה עד שיהא לו פרנסתו... וגם רבינו הרמ"א כתב שם ג"כ כן? ונראה שמטעם זה השמיטו שם רבינו הב"י בשו"ע כמ"ש שם בספרו בד"ה וז"ל יש לי על הר' סעדיה גמגומי דברים עכ"ל, וברור הוא דקשה ליה מדין שלפנינו".