"אתה חייב להמציא את עצמך מחדש כל הזמן" הוא משפט שכאומן ואיש תרבות יוצא לי לשמוע גם בימים כתיקונם, ובעיתות קורונה על אחת כמה וכמה.
והדברים באמת נופלים על אוזניים ערלות ולב לא כל שכן, אבל ממש כמו המים ששחקו את האבן של רבי עקיבא, גם אני נשחקתי לאיטי והחלטתי שיהיה נכון סוף סוף להמציא את עצמי מחדש.
ובאמת, בראשון האחרון התעוררתי בבוקר לא עוד כיעקביני בדחן, אלא כיאיר אליהו יעקבי, אינסטלטור מומחה ומדביק קרמיקות מדופלם. הטלפון הראשון לא איחר להגיע.
"אתה יאיר האינסטלטור?"
"את יכולה לקרוא לי אליהו, זה שם שני שתמיד היה לי ולא המצאתי בכלל".
"יופי, תוכל להגיע אליי בשעה הקרובה? יש לי נזילה חמורה בשירותים".
"בעגה המקצועית אנחנו קוראים לזה בית שימוש", תרמתי לה מידענותי.
"אחלה... אז מתי תגיע?"
"היכוני לבואי בין תשע בבוקר לארבע לפנות בוקר", אמרתי כדי שתרגיש עד כמה אני מנוסה בתחום, "ואני כמובן מדבר על שעות זמניות".
"מה זה שעות זמניות?"
"זה הזמן בין הזריחה לשקיעה לחלק ל־12".
"וכמה זה יוצא?"
"היום ספציפית שעה זמנית יוצאת 60 דקות".
"ואללה".
"יצא לך טוב גברת, נתראה".
התחלה, תסכימו איתי, מבטיחה.
נכנסתי לבית משפחת ברנס בשלוש לפנות בוקר, לא לפני שצלצלתי בפעמון במשך דקה וחצי כדי להותיר רושם גדול ככל האפשר.
"אז מה, כולם התעוררו לראות לייקרס נגד מילווקי, הא?" אמרתי כשראיתי את המשפחה אסופה בסלון טרוטת עיניים.
"לא ממש, אתה הערת אותנו עם הצלצול", הם מלמלו.
"נו, אז אם תזדרזו תספיקו מחצית שנייה, ועכשיו אודרוב! למלאכת האינסטלציה!".
ניגשתי ישר למטבח, פתחתי את הארון מתחת לכיור החלבי ורוקנתי אותו מתכולתו.
"אפשר לזרוק את הזבל על הדרך, יחיאל", אמרתי לבעל הבית.
"קוראים לי ראובן", הוא ענה.
"נעים מאוד, אליהו יעקבי, ממציא את עצמי מחדש כאינסטלטור".
"מה אמרת??" הוא שאל.
"אודרוב לאינסטלציה!" צרחתי, והתחלתי לדפוק על הסיפון עם מפתח שוודי.
"בשוודיה כל מפתח הוא שוודי!" צעקתי ליחיאל אנקדוטה מקצועית תוך כדי שאני הולם.
"אליהו, הנזילה בכלל בבית שימוש", התערבה הגברת.
"בעגה העוד יותר מקצועית אנחנו קוראים לזה נוחיות", תרמתי לה עוד יותר מידענותי.
"קרא לזה איך שאתה רוצה, אבל הבעיה היא לא במטבח".
"ככה את טוענת, אבל אני רואה בבירור שהסיפון שלך פה מרוסק לגמרי".
"כי מישהו דפק עליו עם מפתח שוודי!!!" התעצבן האיש שכינה עצמו ראובן, "רוצה לנחש מי דפק עליו??"
"מאיפה לי, יחיאל? לצערי לא המצאתי את עצמי מחדש כבלש, אלא כאינסטלטור", עדכנתי, "ואם תמשיך בגישה הזו אנחנו שנינו לא נגיע לרבע האחרון של הלייקרס נגד מילווקי".
"רגע אחד", הוא עצר אותי, "אמרת שהמצאת את עצמך מחדש כאינסטלטור?".
"ומדביק קרמיקות. בהחלט".
"אבל אינסטלציה זה מקצוע שצריך ללמוד!"
"גם משחק ותסריטאות זה מקצוע שצריך ללמוד, נו אז מה? לא התעסקתי בזה שמונה שנים? כישרון זה כישרון, חביבי", הסברתי, "ועכשיו לענייננו, אני יכול לתקן לך את הסיפון החלבי, אבל בינינו, עדיף להחליף לחדש וזהו. אתה לא רוצה שהוא ייתקע לך בעליות לירושלים".
"על מה אתה מדבר, למען ה'?" התרגז מר ברנס.
"זה ביטויים מעולם האינסטלציה. אל תטריח את עצמך, יחיאל", עניתי.
מפה לשם, הזוג ברנס החליטו שיש תחושת מיצוי באוויר, והם ביקשו ממני בתוכחה גלויה ואהבה מאוד מסותרת להסתלק להם מהבית.
"חפשו אותי בלינקדאין!" הספקתי לקרוא להם מבעד לדלת הנטרקת.
"כולם אומרים שאמנים צריכים להמציא את עצמם מחדש, אבל כשאתה עושה להם נזק של עשרות אלפי שקלים בצנרת אז פתאום אתה המפלצת", התלוננתי לאשתי למחרת, "שלא לדבר על זה שעוד לא הדבקתי קרמיקה אחת".
"אני חושבת שכשאומרים לך להמציא את עצמך מחדש מתכוונים למשהו שהוא יותר באזור של התחום שלך", הסבירה לי אשתי, "ועם כל הכבוד יאיר, אתה קומיקאי, לא עובד כפיים".
"אני עובד בלעשות שימחאו כפיים", אמרתי לצלילי צרצרים שהופיעו משום מקום.
"יודע מה", מלמלה אשתי בייאוש, "אולי תיתן עוד צ'אנס בקרמיקות".