בין קודש לחו"ל

נגיף הקורונה, ואיתו סגירת השמיים לטיסות לישראל וממנה, כפו על רבים לעבור את חודשי הקיץ מתחילתם ועד סופם בישראל. יש כאלה שעבורם מדובר בגזרה שספק אם יוכלו לעמוד בה, אבל מנגד יש מי שלא רואים בכך אתגר, שכן מתוך בחירה מודעת הם מעולם לא יצאו את גבולות הארץ.

בנימין בבאיוף, חבר מועצת העיר תל אביב, כבר בן 60. על אף שירותו בתפקידים ציבוריים רבים, ולמרות ההזדמנויות שהוצעו לו לעשות עבור העם היהודי גם מחוץ לגבולות ארצנו - בבאיוף מעולם לא עלה על מטוס שייקח אותו הרחק מהארץ המובטחת.

"במהלך כהונתי הונחו לפניי מספר הזדמנויות לנסוע לארצות שונות מתוקף תפקידי", מספר בבאיוף, "בין היתר קיבלתי במרוצת השנים לא מעט הצעות מקהילות שונות ברחבי התפוצות, ובהן ארצות הברית, אוסטריה ואחרות, שאגיע לשמש כחזן בתפילות הימים הנוראים, כולל אירוח מלא יחד עם בני משפחתי".

באופן עקבי סירב בבאיוף תמיד לכל הצעה, מפתה ככל שתהיה. "ראשית, בשולחן ערוך ובספרות ההלכה קיים איסור מפורש על יציאה מן הארץ, למעט החריגים - לצורכי רפואה, זיווג ופרנסה", הוא מסביר את החלטתו, "ברוך ה' לא נזקקתי מעולם לאף אחד מהם, ומשום כך לא ראיתי צורך לעזוב את הארץ. מעבר לכך, ישנם שיקולים נוספים שחיזקו את החלטתי. בין היתר, נסיעה לחו"ל מצריכה חשיבה מדוקדקת עד לפרטים הקטנים גם בעניין הכשרות וגם בעניין אתרי הביקור בחו"ל, אופיים, התכנים המוצגים בהם והאנשים שמסתובבים שם". בבאיוף סבור שהאלטרנטיבה בישראל לא פחות אטרקטיבית: "אם רק ננסה להסתכל סביבנו, לא נוכל להתעלם מהמקומות היפים שיש בארץ, וביקור עם המשפחה הינו חלק מהחובה שלנו. למשל חוף אכזיב, הבניאס, נחל עיון, עין גדי, מצדה, חוף האלמוגים באילת והיד עוד נטויה".

כאיש ציבור, בבאיוף שם דגש לא רק על ההיבט הדתי, אלא גם על נושאים כלכליים וחברתיים הקשורים לחיזוק התעשייה בישראל. "כאשר אדם נמצא בחופשה, הוא מרגיש צורך ליהנות ומפנק את עצמו ברכישות שונות, הן עבורו והן עבור המטיילים שאיתו. אם כך, תמיד אעדיף לטייל בארץ ולחזק את הכלכלה הישראלית בתיירות, בחנויות שונות, במסעדות ובקניית מזכרות. בסוף זה למען כולנו. כך נהגתי תמיד, וכך אני מחנך גם את בני משפחתי".

לסחור עם העולם בלי לטוס

גאולה דהן, בעלת העסק 'ג'וליס תכשיטים' בדרום הר חברון, מנהלת עסק שכולל יבוא של חומרי גלם ואף יצוא של תכשיטים מעשי ידיה, כל זה מבלי לצאת מהארץ אפילו פעם אחת. עיקרון הדבקות בארץ נחרת בה עוד מגיל צעיר, כשעם שחרורה מהשירות הלאומי בחרה לצאת לטיול בשביל ישראל ולא להמריא למרחקים בנכר.

"היו לי חברות שטסו לחו"ל. אומנם אז היה פחות מקובל לטוס ל'טיול גדול', אבל היו לי חברות שטסו לשבועיים בכל מיני מדינות. אני רציתי לעשות אז טיול גדול - אבל לא בחו"ל. במשך מספר חודשים עשיתי מסע בשביל ישראל, מקצה לקצה של הארץ היפה שלנו. אני יודעת שאנשים טסים לפעמים לחו"ל כדי להירגע, לחוות שקט, להתנתק ממה שקורה. גם לי יש רצון למרגוע, אבל אני ממש לא רוצה להתנתק מהארץ שלנו. אני רוצה לפעמים להתנתק מהעומס של החיים, ואז אני דווקא נהנית ממה שיש למדינה שלנו להציע.

"שביל ישראל היה חוויה מדהימה", היא נזכרת, "זה כמו לצאת לחו"ל מבחינת ההתרחקות והניתוק ממה שסוער פה בארץ, אבל יחד עם זאת להישאר קרוב לבית. שלושה חודשים הייתי עסוקה רק בלטייל, להתחבר לטבע ולאדמה ולהירגע. מצד שני, יכולתי לעשות 'הפסקות' באמצע ולחזור הביתה לחגים, ללכת לחתונה של חברה או להבדיל לנחם חברה שאבא שלה לצערי נפטר".

ניהול עסק התכשיטים שלה כרוך בלא מעט מסחר וקשרים עם מדינות אחרות - אבל עד היום היא נשארה בארץ. "יצא לי לייצא תכשיטים לחוץ לארץ", היא מספרת. "אני יודעת שיצירות מהעסק שלי הגיעו לארצות הברית ולאירופה. יום אחד נכנס מישהו לחנות, קנה סטנד שלם של תכשיטים ולקח לבלגיה. יש יצוא כרגע, הוא לא ברמה מאוד רצינית, אבל זה קיים. אם אצטרך יום אחד לנסוע לחו"ל בשביל העסק, זאת תהיה שאלה. מבחינה הלכתית זה מותר, כי זו נסיעה לצורכי פרנסה. מצד שני, אני לא יודעת איך אצליח לנחות במקום אחר. הדבר הראשון שארצה לעשות מיד כשאגיע לארץ אחרת, יהיה לחזור לישראל. יהיה לי קשה מאוד לעזוב פה.

"אני יודעת שבסין יש מרכיבים לתכשיטים שאני עושה במחירי רצפה. פעם חשבתי לנסוע לשם להביא ציוד, זה היה יכול להיות רווחי, אבל כשחשבתי על זה ויתרתי כדי להישאר בארץ. עם הזמן למדתי שהאיכויות של המוצרים שיש בשוק הישראלי הן ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שיש בחו"ל. בכלל, לא פעם אצלנו בתעשייה אני שומעת דיבורים על כך שיש לחזק את התוצרת הישראלית, כחול לבן, ולתת יותר תמיכה לצורפים המקומיים כאן בארץ, אז יש גם מרוויחים מהעניין הזה".

ואין לפעמים סתם רצון להתנתק ולראות מקומות אחרים?

"רצון להתנתק מכאן אין לי בכלל. לפני חצי שנה נולד לי בן, קוראים לו אלירז מיכאל על שם אלירז פרץ הי"ד. אני מסתכלת על דמויות כאלה ואומרת לעצמי - איך אפשר לרצות להתנתק מהדבר המדהים הזה, מהעם המיוחד הזה? אני רק רוצה מזה עוד ועוד ועוד. בתקופה שטיילתי בשביל ישראל פגשנו במיזם 'מלאכי השביל'. פוגשים את עם ישראל לאורך שביל ישראל. למה שארצה להתנתק ולא להיות פה, עם האנשים הכי טובים שיש בעולם?".

"לפרנס את האירופים שהתאכזרו אלינו?"

מי שדווקא טעם את טעמו של הנכר, ובדיוק משום כך אינו רוצה לחזור לשם, הוא הרב דב ליאור, לשעבר רבה של קריית ארבע-חברון. מאז שנכנס לארץ בתור נער לא עזב אותה, על אף הצעות שהגיעו לשולחנו לטוס כנציג במשלחות לאירופה ולסייר במחנות בפולין. "אני לא צריך ללכת לסייר במקומות כאלה", אומר הרב ליאור, "חוויתי על בשרי את רשעותם של האירופים. אני צריך לסייר שם, ועוד לשלם על כך?".

עבור הרב ליאור ההחלטה לא לצאת לחו"ל אינה תוצאה של טראומה אישית, אלא נובעת מתפיסה שלפיה יהודי צריך להיות בארץ ישראל. "כמו שיש לנו הלכה בסוכות לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת עראי - יש לנו הלכה איפה להתיישב", מסביר הרב. "הרמב"ם כותב בספר המצוות שיש מצוות עשה להתיישב ישיבת קבע בארץ ישראל. הוא מונה מספר צרכים שעבורם מותר לצאת לחו"ל: פרנסה, לימוד תורה, נשיאת אישה - וברוך ה', לא נזקקתי להם בחו"ל.

"את הרב קוק שאלו אם מותר לצאת לארצות אחרות להשתטח על קברי צדיקים. הוא אמר שיש עניין בתפילה על קברי צדיקים, אבל אם זה מתנגש עם איסור הלכתי - כמובן שיש להימנע מכך. מה גם שיש בארץ לא מעט קברי צדיקים, בחברון, בצפת ובטבריה. נכון שיש עוד שיטות, אבל אדם שרוצה לשמור על ההלכה יקפיד לשמור בהידור".

מלבד האיסור ההלכתי שביציאה מהארץ, מזכיר הרב עניין הנוגע לכלל קיום המצוות: "כמובן שעיקר חיוב המצוות הוא בארץ. ערך קיום המצוות בארץ הוא פי עשרים, ככה אומר החפץ חיים. אז איך אפשר לצאת לשמור שבת בחו"ל, כשבארץ היא שווה פי עשרים? כמובן, מי שצריך - אין מה לעשות, אבל לכתחילה אדם צריך להישאר בארץ".

מעבר לנימוקים ההלכתיים, הרב ליאור רואה חשיבות בהישארות רק בישראל מטעמים נוספים: "חשוב לפתח את התיירות בארץ, את הכלכלה בצפון ובדרום, על ידי טיולים וביקורים באתרי הנופש שם". הוא גם מסביר את יתרונותיה התיירותיים של הארץ: "ברוסיה הסובייטית שבה גדלתי - יש אותו אקלים בלי שינוי בכל המדינה. כאן בארץ ישראל יש לנו חמישה־עשר סוגי אקלים. חם לך בטבריה? סע מרחק קצר לרמת הגולן. שלג? יש בחרמון. מדבר, יש לנו גם. חשוב לאהוב ולחזק את הארץ שלנו, שהיא 'יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ'. אז אם זה כדי להעלות יהודים לארץ, או לצורך רפואה - יש עניין להתיר לנסוע, אבל לטייל סתם? אפשר לטייל בארץ.

"אותי מקומם לראות, כל שנה לפני פסח, מודעות שמזמינות את הציבור לחגוג פסח על גדות הדנובה, מלון גלאט כשר ללא חשש שרויה. אז הצדיקים הגדולים האלה מקפידים על שרויה, מלון גלאט, אבל יוצאים לחו"ל לפסח. איך אפשר להעלות על הדעת דבר כזה?", הוא תמה.

הרב ליאור ממליץ למי שרוצה לראות את נופי אירופה, "להסתכל על תמונות ברשת". הוא מזכיר עוד כי "על המצבה של הרב חרל"פ כתוב שמאז שעלה לארץ הוא לא יצא ממנה. זו מעלה! היום, אדם שלא יוצא לטייל בחו"ל לפחות כמה פעמים נחשב ללא מתקדם או לא בעניינים. זה כואב. אני מחנך כך גם את ילדיי ואת תלמידיי ששואלים אותי. לי אף פעם לא היה אפילו יצר הרע שכזה לנסוע לטייל בחו"ל. גם כשהציעו לי טיסה מוזלת למחנות ההשמדה באירופה לא הסכמתי. כל עוד לא מדובר בצורך רפואי או כלכלי דחוף - אני פה. הלוואי שנדבק בארצנו, נאהב אותה ונזכה לרשת את כל חלקיה".

חלק נכבד מטיסות הישראלים לחו"ל מיועד לטיולים ברחבי הגלובוס. מתברר שיש כאלה שתכננו אומנם לערוך טיול שכזה, אבל נסיבות החיים גלגלו אותם לשנות תוכניות, ולארוז מקל ותרמיל לטיול מולדת דווקא.

מתנאל סרוסי, תושב אריאל, לא שלל ביקור מעבר לגבול, אבל החליט לתת קודם לארץ האבות את הכבוד הראוי לה. "לקראת השחרור מהצבא הייתה לי מחשבה לצאת לטיול גדול בחוץ לארץ, אבל כשחשבתי על כך שוב, הבנתי שאני רוצה קודם ליהנות עד הסוף מכל מה שיש לארץ שלנו להציע. כשהעמקתי קצת בחשיבה הזאת, הבנתי שליהנות ממש מכל מה שיש בארץ זה לא אפשרי, כי ברוך ה' לא חסרים כאן מקומות יפים ודברים טובים - אבל שביל ישראל בהחלט יוכל לסכם בתמצית את המיטב שיש למדינה להציע. החלטתי שלא אצא לחו"ל לפני שאצעד את שביל ישראל מקצה לקצה".

אולם התוכנית קיבלה תפנית חיובית נוספת: "ביום שבו השתחררתי מצה"ל, זכינו וברוך ה' התארסתי. התחלנו את שביל ישראל יחד כזוג מאורס. עשינו מקטע בודד בן שלושה קילומטרים תוך כדי טלפונים לארגון החתונה. אני מאמין שיעברו כמה שנים טובות עד שנסיים את כולו, בין העבודה, הלימודים והחיים. מה שכן, יש לנו הרבה ממה ליהנות, ואפשר לחוות כאן מכל הבא ליד".

גם מיכל גורל עוזרי בנתה על טיול בחו"ל, אבל הנושא ירד עקרונית מהפרק, ומסיבות שונות לגמרי. כשמיכל, היום בת 29, התחתנה, בעלה הזמין אותה לירח דבש כנהוג אחרי החתונה. אלא שאז השניים נתקלו בבעיה שעימה מתמודדת מיכל משחר ילדותה. "יש לי פחד גבהים מטורף", היא מספרת, "ממש לא הסכמתי לטוס. רק המחשבה על זה מהלכת עליי אימים. כשאני נוהגת ליד צוק אני יורדת לשלושים קמ"ש וכל הגוף שלי מזיע מרוב פחד. אני לא מטיילת במקומות גבוהים, לא בבניינים רבי־קומות ולא בשום מקום שהפחד הזה יכול להתעורר בו פתאום".

ולא שאין לה מה לחפש בחו"ל. למיכל יש קרובי משפחה רבים בארצות הברית, שאותם לא נסעה לפגוש מעולם. "יש לנו המון משפחה שם", היא מספרת, "אבל לא עשיתי אף פעם את הצעד הזה. בעלי נוסע מדי פעם לטיולים בחו"ל, אבל אני לא רוצה לחשוב על האפשרות שאהיה במצב כזה שנשקפת לחיי סכנה מגובה. כשהייתי בכיתה ט' היינו בטיול שנתי במעבר בין צוקים, שהיה צריך לעבור על מוטות ביניהם. המוטות היו מחוברים לסלע וניתן היה לראות במבט מטה את כל הגובה העצום. בכיתי במשך עשרים דקות ולא הסכמתי לעשות את זה. בסוף, עם החברות, עברנו את זה לאט לאט, אבל זה היה אירוע ממש מפחיד עבורי".

את חושבת שתצאי פעם מהארץ?

"בעלי עוד מנסה לשכנע אותי לנסוע איתו, ואני כל פעם נשארת בארץ. אם נצא לטייל בעולם פעם, אולי זה יהיה בשיט. זה גם קצת מפחיד, אבל לפחות אני יודעת לשחות. זה מרגיע אותי".

דפנה, תושבת פתח תקווה, קיבלה את הטיול לחו"ל על מגש של כסף, ובכל זאת ויתרה עליו, אחרי מחשבה נוספת, לטובת נופיה של ישראל הקטנה. כשקיבלה הודעה על זכייתה בהגרלה בין לקוחות חברת הסלולר שבה היא מנויה, היא שקלה לראשונה לטוס לחופשה בחו"ל. מדובר היה בכרטיס זוגי ליוון, כולל טיסה ומלון. "האמת שלא בער לי", מספרת דפנה. "החופשות בארץ נהדרות, אנחנו נוסעים תמיד לצפון לכמה ימים עם המשפחה ומסתפקים בזה. המחירים הגבוהים שצריך לשלם כדי לטוס לחופשה בת כמה ימים בחו"ל נראים לי מגוחכים כשאפשר ליהנות בארץ. החופשה כאן אפילו יכולה להתארך, אם במקום הכסף על הטיסה מוסיפים עוד כמה לילות בצימר או במלון.

"כשקיבלתי את הכרטיס במתנה חשבתי אולי כן לצאת פעם ראשונה ולראות מה קורה בעולם. אבל אחרי שחשבתי על זה הבנתי שזה לא מושך אותי. בעלי לא התעניין בכלל בלשבת במלון שמה שיש לו להציע זה בריכה מעורבת, ולך תדע אם בכלל אפשר להתארגן שם על אוכל כשר. טוב לנו כאן. וגם אם לפעמים בחודשי הקיץ אנחנו המשפחה היחידה בקהילה שמתחילת החופשה הגדולה ועד סופה היינו בארץ, אז מה? זו לא בושה ליהנות ממה שיש פה, ולא לרצות כל הזמן ללכת לראות מה קורה מעבר לים".

רבי נחמן של ארץ ישראל

בעוד משרד החוץ הישראלי מנסה לגבש מתווה יחד עם הממשלה בקייב, שבמסגרתו יוכלו חסידי ברסלב לנסוע לאוקראינה ולהשתטח על קבר רבי נחמן שבאומן גם במגבלות הקורונה - ישנן קהילות של חסידי ברסלב שחבריהן מעולם לא נסעו לפקוד את קברו. אחד החסידים הוא בנימין נקי.

"תמיד הייתי כאן בארץ", מספר נקי ל'בשבע'. "מעולם לא יצאתי מחוץ לגבולות ארץ הקודש. יש לנו זכות להיות כאן, ואני לא רוצה לוותר עליה אפילו לא לדקה אחת. בהיותי נער בר מצווה התקרבתי לדרך של ברסלב, ואני ממשיך בה עד היום ומחפש כל הזמן את הדרך לדבוק בתורת רבנו.

"אני יודע שהציון של רבנו הקדוש באומן הוא אחד הדברים הכי מרכזיים בתורת ברסלב. בעיני רבים מהחסידים, הקבר הזה הוא מה שמצוי בידינו במקום קברו של משה רבנו שהסתתר. זו הקִרבה לרבנו ולתורתו, ולשם אנחנו מתגעגעים. היו מספר פעמים שבהן חשבתי לנסוע לחוץ לארץ רק כדי להשתטח על קברו ולהתפלל שם, אבל החלטתי להישאר כאן".

מבחינתו של נקי ועוד חבורת חסידים כמותו, הם למעשה לא מוותרים על הנוכחות והקרבה לרבי נחמן, אלא להפך: הוא זה שהגיע לארץ ישראל, וכאן אפשר להתחבר לשורש נשמתו. "רבי נתן אומר שנשמות הצדיקים מגיעות לארץ ישראל אחרי פטירתם. זה הפירוש שהוא נותן לפסוק 'רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא' (שמות לד, כו) - הצדיקים שנקברו באדמות הנכר מגיעים בנשמותיהם לכאן, למקום המקדש.

"אז נשמת רבנו נמצאת פה, בארץ ישראל, ולכן אין טעם לצאת לחו"ל. אנחנו יכולים להישאר בארץ ולהתחבר לנשמת רבנו לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר בנסיעה לאומן. זכיתי ובשנים האחרונות אני חלק מקהילה של עשרות או מאות חסידי ברסלב של הרב אשר עבאדי, שלא נוסעים לאומן ולא יוצאים מהארץ. זה עניין גדול, וכשנזכה שיביאו לכאן את הקבר והציון הממשי של רבנו, נוכל גם לעלות אליו ולהתפלל שם".

עמוס שלי, תושב גילת שבנגב, בן 54, לא ביקר עד היום בחו"ל. גם כשאשתו וילדיו נסעו לגרמניה וכשמשפחתו המורחבת ביקרה בצרפת, הוא בחר להישאר בבית. "קודם כול, אני לא מרגיש שזה חסר לי. יש לי את הארץ שלי, היא יפה וטובה, ואני אוהב אותה ולא ממהר לצאת ממנה", הוא אומר. "מעבר לכך, יש לי ורטיגו - תחושת סחרחורת וערבול שתוקפת אותי מדי פעם. זה קורה כשאני עולה לגובה רב, בהרים או בבניינים גבוהים, בשינויי מזג אוויר ולפעמים בבוקר כשאני קם מהמיטה. בגלל זה אני משתדל להימנע מכל הדברים שגורמים לי סחרור כזה. לא מטייל במקומות גבוהים, לא עושה דברים יותר מדי מטלטלים, ונוח לי. אני כבר לא מנסה אפילו להתגבר על זה. אם הילדים שלי טסים ואשתי נוסעת לטייל - שייהנו, אני מפרגן להם. אבל אני נשאר בבית וזה כנראה לא ישתנה".

בעבר עבד שלי בעבודה חינוכית שבה ליווה בני נוער במסגרות שונות. גם אז מסירותו לנערים הגיעה עד לגבולות ארצנו. "הם היו טסים ואני לא יכולתי, אז נשארתי בארץ. אני בכלל לא מבין את כל אלה שרצים כל הזמן לצאת לחו"ל. אנשים שלא ראו רבע ממה שיש בארץ ישראל, מהיופי והעושר שיש כאן, רוצים ללכת לכבוש את העולם. אולי כי זה גדול יותר או בצבעים קצת שונים. אבל בסוף אין כמו המדינה שלנו. גם אלה שטסים לחו"ל ורוצים להשתקע בארץ זרה, בסוף חוזרים הביתה. אין לנו מקום אחר".

מרב ואסף סלע משדמות מחולה מעבירים את החופשות המשפחתיות רק בארץ. את ילדיהם הם מעדיפים לקחת לחופי הכנרת ולהרי הגולן על פני מגדל פיזה או הקולוסיאום. "אני לא רואה שום סיבה להוציא אלפי שקלים על כרטיס טיסה, מלון בחו"ל, להסתבך עם מעברי גבול, דרכונים, מסמכים וביטוחים", אומרת מרב, "אני גם לא לוקחת חופשה יוקרתית במלון באילת או בטבריה. מקסימום צימר ללילה או שניים, אבל גם עליו אני יכולה לוותר ופשוט לקחת את המשפחה לקמפינג בחופי הכנרת. מה חסר לי פה? זה כיף, ומספק לי חופשה נהדרת בכמה מאות שקלים.

"אין סביבי הרבה אנשים שטסים לחו"ל, וגם אלה שכן טסים - לא מעוררים בי קנאה. אם כבר, אני חושבת שלהם יש מה לקנא בי. בכל זאת, החופשות שלי מסתכמות במקסימום אלפיים שקל לטיול משפחתי, כולל הכול. אם אנחנו מחליטים לבנות אוהלים וחוסכים את הכסף של הצימרים - אני יכולה בכסף הזה לשלם על אטרקציות לילדים. ואם הוצאתי את הכסף על צימרים, במהלך היום נעשה מסלול שלא עולה כסף".

מרב מסבירה שאת כל החסכים כביכול שנגרמים מההחלטה לא לבקר בחו"ל, ניתן להשלים בקלות עם ההיצע הישראלי: "אם אסף רוצה קצת להרחיק זה אולי ירדן או סיני, אבל גם זה לא מושך אותי. למה אני צריכה לנסוע שלוש שעות ולהסתבך במעברים ובידוקים כדי להקים אוהל לכמה לילות, כשאני יכולה לעשות את זה בכינרת, מרחק שעה מהבית? במה שאנחנו עושים קרוב לבית אנחנו נהנים, לא מרגישים שחסר לנו משהו שאנשים אחרים עושים ואנחנו לא. אם אני רוצה שלג, אני הולכת להורים שלי בבית אל בחורף. אם רוצים לחוות מדבר - הולכים לאזור ים המלח. אם אני רוצה פעם לראות מראות ונופים שמזכירים את אירופה, אני מחפשת אותם בגוגל, או מקסימום נוסעת לתל אביב. באמת לא צריך להרחיק לשום מקום. אין כמו בארץ".

סלבס למען תיירות פנים

השנה הלא שגרתית הזו, שסגרה לישראלים את השמיים, הולידה גם תהליך חיובי. דקלה כהן־שיינפלד, ראשת מטה מנכ"ל משרד התיירות, מספרת ל'בשבע' על הקיץ שבו הישראלים גילו את האפשרויות לנופש בארץ. "אתרי הקמפינג מלאים עד אפס מקום", היא אומרת, "אתרי הטיולים מפוצצים. אנשים גילו מקומות שהם לא הכירו קודם. שטחי הלינה מלאים, המלונות, המדבר והנגב זוכים לעדנה מחודשת מעם ישראל. פתאום רואים מה יש למדינה שלנו להציע".

לא רק בימי קורונה, גם בימי שגרה עושה משרד התיירות מאמץ להביא את הישראלים לנפוש דווקא בישראל. "אנחנו מתוקצבים על ידי משרד האוצר, שנותן את הכסף על פי סעיפי פעילות שלנו", מסבירה כהן־שיינפלד. "אנחנו מבינים שלתיירות פנים יש היקף קבוע. מדדים שבודקים זאת, על פי חדרים שמושכרים בבתי מלון, השכרת שטחי קמפינג ועוד, מגלים שלמרות הגידול באוכלוסייה, תיירות הפנים נשארת פחות או יותר באותם סדרי גודל".

כדי לחשוף את ההיצע הישראלי לציבור הרחב ולעודד אותו לנפוש בישראל, מזמינים במשרד התיירות עיתונאים ומובילי דעה לאתרי טיול בארץ. אבל לא רק אנשי תקשורת: "אנחנו מזמינים ועדי עובדים, רכזי תרבות בדיורים מוגנים. ברגע שרכז תרבות מדיור מוגן נחשף לטיול מדהים בערד - הוא ייקח את הקבוצה שלו לשם. עיתונאים יכתבו על כך, סלבריטאים יחשפו את המקומות האלה לקהל שלהם. זה בימי שגרה. יש גם קמפיינים ייעודיים לתקופות מורכבות יותר - בתקופת הקורונה אנחנו משווקים את תיירות הפנים, גם בזמן צוק איתן היה קמפיין גדול שעודד את הנופש והטיולים. מעת לעת אנחנו משתתפים בקמפיינים של מועצות שרוצות לעודד תיירות, אם רשות מקומית מקיימת אירוע למשיכת תיירות אנחנו לוקחים חלק. הקהל הישראלי נחשף למה שיש לנו כאן, וזה דבר מדהים".