אוהב את המישרים

בשיעור הראשון ששמעתי מהרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל, הייתה מקופלת תפיסת עולמו כולה

הרב שבתי א' הכהן רפפורט , כ"ג באב תש"פ

אוהב את המישרים-ערוץ 7
הרב שבתי א' הכהן רפפורט
צילום: ישראל רפפורט

"רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה', עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. מִי כַּה' אֱלֹקֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (תהילים קיג, ד-ו).

בזכות שיעור מרתק בספרו של הרבי ה'צמח צדק' מליובאוויטש 'דרך מצוותיך' שנתן הרב עדין זצ"ל, הובהר לשומעים רעיון חב"די עמוק ויסודי מאוד, שלכאורה יש בו סתירה פנימית. היה זה השיעור הראשון ששמעתי ממנו, שביטא לדידי את אהבת השכל הישר שלו, שבעיניי אפיינה את עוצמתו ואת דרכו.

"ולכאורה קשה, הלא אמר רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, ואיך אומר שאנחנו אומרים שמגביהי לשבת יותר במה שמשפילי לראות גם בארץ? אומנם העניין ירצה בזה כי האומות אומרים שעל השמיים כבודו של מקום, ו'שמיים' הוא כינוי לרוחניות גבי 'ארץ' שהיא גשמיות, ורוצה לומר שהם מתארים אותו בשהוא רוחני כרוחניות השכליים, ולפיכך אומרים שעל השמיים כבודו ושם השגחתו על השכליים, אבל לא על הארץ הגשמית. ואומרים 'עזב ה' את הארץ'. אבל אנחנו אומרים שמגביהי לשבת יותר, עד שאינו מערך השכליים כנ"ל, שהשכל עם העשייה גשמית שווים אצלו... ולכן משפילי לראות גם בארץ, כמו שמשפילי לראות בשמיים" (דרך מצוותיך, האמנת האלוקות פרק י).

הרב הביא את דברי שלמה המלך בחנוכת בית המקדש שבנה: "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א ח, כז). לפי פשוטם של דברים, שלמה המלך משתאה ואומר: הרי השמיים ושמי השמיים אינם מספיקים להכיל את השכינה, לא כל שכן בית זה שבנה אדם?! אבל אם זו תמיהה, אין לה תשובה בכתוב.

לכן הסביר הרב שאין זו תמיהה, אלא אמירה פילוסופית עמוקה. אילו היו השמיים ושמי השמיים מכילים את השכינה, הרי היה לשכינה מקום תפיסתי מסוים המכיל אותה בעוצמתה ובאורה; לו היה הדבר כך, לא היה הבית יכול להכיל את העוצמה וההארה הזאת, שרק השמיים ושמי השמיים הם מקום לה. שלמה אומר שמאחר שהשמיים ושמי השמיים אינם יכולים להכיל את השכינה, ועם זאת השכינה בשמיים, אזי היא יכולה להיות מוכלת גם בבית שבנה שלמה - שהרי אם השכינה יכולה להצטמצם ולמצוא מקום בשמיים, היא יכולה גם להצטמצם ולמצוא מקום במקדש. שני הדברים הם בלתי נתפסים באופן שווה, ואם האחד (השכינה בשמיים) אפשרי, גם השני (השכינה בבית המקדש) אפשרי.

לשיטת ההיגיון האנושי הפשוט, השכינה נמצאת על השמיים, ולכן שייכת רק לענייני התפיסה האינטלקטואלית השלמה. זו היא התפיסה המיוחסת להוגי הדעות של גויי הארץ. לכן השכינה רמה עליהם, ואינה יורדת לענייניהם הארציים. משל (כך הרב) מן ההלצה היהודית הישנה: אברך מספר לחברו שבמשפחה שהקים הוא מחליט את ההחלטות החשובות, כגון מי ינצח במלחמות נפוליאון. אשתו, לעומת זאת, ממונה על ההחלטות הפעוטות, כגון הדירה, התקציב המשפחתי וחינוך הילדים. כמעשה הבעל, כך מעשה השכינה בעיני הגויים. אבל השכינה שלנו, של המאמינים מעבר להשגת ההיגיון, רוממה גבוה גבוה מעל כל מה שניתן לתפוס בשכל, ואם בכל זאת היא מאירה לשכל - הרי היא מאירה גם את עולם המעשה, שלכאורה הוא פעוט ובלתי נחשב. דווקא אמונתנו בגבהותה האינסופי של הארת הבורא, היא יסוד תפיסתנו הברורה כי היא חודרת אל הפרטים הקטנים של חיינו.

מתוך הניגוד נבראים המישרים

לדעתי תפיסה דיאלקטית זו הייתה יסוד לדרישות הקפדניות והדקדקניות שדרש מעצמו הרב עדין, במחשבתו, בדבריו ובכתביו מחד - שהרי השכינה מאירה את הפרטים, גם אלה שאין סוף לקוטנם; ומאידך, לגמישותו הרעיונית, לנכונותו לחשוב תמיד מחדש, ולהתייחס לעצמו, ולאחרים, בהומור חד ושנון - שהרי מי אנחנו ומה אנחנו מול האינסוף, וחייבים אנחנו להבין שבעצם אין אנו מבינים כלום. מתוך הניגודים הללו עולה דרך הישר, ונבראים המישרים.

בקיץ תשמ"ט יצאו מכתבי רבנים מן העולם החרדי נגד התלמוד במהדורת הרב. בין השאר יצאו בחריפות נגד מה שנכתב במדור ייחודי וחדשני בהוצאת התלמוד ושמו 'החיים', שמטרתו להמחיש עניינים ומושגים לאור מציאות החיים בתקופת המשנה והתלמוד.

במסכת ברכות (ג, ב) נחלקו רבי ורבי נתן אם הלילה מתחלק לארבע משמרות או לשלוש. הגמרא מביאה בשם רבי אליעזר "שלוש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר 'ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ' (ירמיה כה, ל)".

במדור 'החיים' כתב הרב: "האשמורות הינן, כפי ששמן מורה עליהן, חלוקת משמרות הצבא בשעות הלילה. למחלוקת רבי נתן ורבי בעניין זה היה בסיס בחיי המציאות של אז. כי את שעות המשמר שבלילה חילקו היוונים ל־3 φυλαξαι, ואילו אצל הרומאים הייתה החלוקה ל־4 Vigiliae, ומשום שהיו שתי שיטות אלה קיימות, צריך היה לברר מן המקרא כיצד הייתה חלוקת המשמרות בישראל בימי קדם".

המקטרגים אמרו שלא ייתכן לפרש שמחלוקת התנאים הקדושים בעניין חלוקת הלילה למשמרות, תלויה בהעדפת המנהג היווני או הרומי. מחלוקת התנאים, ודברי רבי אליעזר על שאגת הבורא על חורבן הבית, יכולה להיות תלויה רק בתפיסה שמקורה בקודש, כך טענו.

בשיחה עם הרב, הוא תמה על הקטרוג. בגמרא (ברכות נח, א) נאמר: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא", דהיינו מלכות העולם הזה מתנהגת כמלכות הקב"ה בשמיים. כך גם בזוהר הקדוש (דף קצז, א): "בוא וראה, הקדוש ברוך הוא עשה מלכות הארץ כעין מלכות הרקיע, וכל זו כצורת זו, וכל מה שנעשה בארץ עומד לפני הקדוש ברוך הוא מקדם". רבי משה אלשיך (בראשית יז ועוד) ומקובלים ומפרשים אחרים הפכו את סדר הדברים, באומרם ש"מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא", דהיינו מלכות הקב"ה בשמיים מתנהגת כמלכות העולם הזה. אם כן, מה הפלא שהתנאים חלקו בעניין הנוגע למלכות הקב"ה מתוך הנהוג במלכות העולם הזה?

הנה לפנינו התפיסה הישרה, הדיאלקטית, שמתוך אינסוף קדושת השכינה מתגלה אורה בפרטי המעשה של העולם הזה. לכן מדור 'החיים' הוא חלק חיוני מלימוד הגמרא, לא רק כדי להרחיב את אופקיו של הלומד, ולא כדי לחשוף אותו לעולם של המחקר האקדמי של התלמוד, אלא כדי להאיר את המושגים שבארץ.

לרדת לסוף דעתו של השוטה

בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה פרסם פסיכיאטר יהודי יוצא רוסיה, עמנואל וליקובסקי, סדרת ספרים המתיימרת לסדר מחדש את התאריכים העולמיים, ולכתוב מחדש את החוקים המכתיבים את תנועתם של כוכבי הלכת, בטענה שכוחות אלקטרומגנטיים חזקים עשויים להסיט אותם ממסלולם, כך שנוצרות מהפכות קיצוניות על כדור הארץ. לטענתו, בזמן יציאת מצרים והכניסה לארץ התרחשו מהפכות כאלה, אשר הביאו את עשר המכות, ואף את עצירת השמש בגבעון, כאשר כדור הארץ עצר את הסיבוב היומי שלו. הוא גם פירש תעודות מצריות כמתייחסות למהפכות הללו, ותיארך מחדש את ההיסטוריה המצרית כדי להתאים את זמן תיאורי המהפכות והחורבן שבתעודות למה שמתואר במקרא בסיפור יציאת מצרים וכיבוש הארץ. וליקובסקי התייחס למסופר במקרא כאל אמת היסטורית פשוטה, המתאימה עם חוקי הטבע הרגילים, ומתוך כך ביסס את ההיסטוריה והפיזיקה החדשות.

ספריו עוררו מהומה רבתי, כאשר אנשי מדע דחו את הדברים לחלוטין והגדירו אותם כשטויות גמורות, ואחרים התייחסו אל הדברים ביתר רצינות. מכל מקום, כל טענותיו בנויות, כאמור, על קבלת מה שנכתב בתורה ובספר יהושע כהיסטוריה פשוטה המתאימה עם חוקי הטבע, ללא ניסים החורגים מחוקי הטבע הנוהגים תמיד.

כאשר תורגמו הספרים לעברית, השתמשו בהם אנשים שעסקו ב'קירוב רחוקים' כדי להראות לקהל שומעיהם שיש ביסוס מדעי והוכחות של ממש לדברי התורה על יציאת מצרים, ולמסופר בספר יהושע על עצירת השמש והאבנים שנפלו על המלכים במורד בית חורון.

בשיחה עם הרב שאלתי לדעתו על השיחות הללו. שאלתי אם הוא חושב שיש ממש בדברי וליקובסקי. הוספתי שאפילו אם ניתן לקבל אותם, הרי כל הביסוס של דבריו הוא על דברי התורה וספר יהושע, ואיך ניתן לטעון בהגינות שהמדע מוכיח את הדברים.

לאחר מחשבה קצרה ענה לי הרב כך: בהלכות איסור והיתר מקובל ש"כבולעו כך פולטו" - כדרך שכלי בולע דבר אסור, כך הוא פולט אותו. הוא הדין בקירוב והחזרה בתשובה: מי שיצא לתרבות רעה מסיבות של שיקול דעת, מחשבה עמוקה והתבוננות - זכאי לטענות של ממש, בעלות עומק ואמינות, כדי לחזור בתשובה ולהאמין בבורא עולם ובתורתו. לעומת זאת, מי שיצא רק בגלל תאוות ושיקולים של שטות, אינו זכאי ליותר משטויות כדי לחזור בתשובה. אם כן, המשתמשים בטענותיו של וליקובסקי כהוכחות כדי לקרב רחוקים, צדקו גם צדקו במה שעשו.

הרי שהשכינה מאירה את כל פרטי הפרטים, ואף את קטנות המוח. על שלמה המלך נכתב "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָֽאָדָם" (מלכים א ה, יא). ספרים רבים מביאים בשם המדרש (שמקורו לא נמצא): "'מִכָּל הָֽאָדָם' - אפילו מן השוטים". הרב הקדוש מאפטא אמר שכדי לרדת לסוף דעתו של קטן־הדעת ולשכנע אותו, צריך חוכמה גדולה ויתרה. הרב עדין זצ"ל, כחכם וידען דגול, וכמורה גם לקטני־קטנים, סיגל לעצמו מן החוכמה היתרה הזאת.

***

הכותב הוא ראש בית המדרש לשעבר, וראש פורום 'ניצוצות' לחידושי מדע ותורה, אוניברסיטת בר אילן

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)