אריאל פייגלין
אריאל פייגליןצילום: יהושע מנשה

"תדע לך שגם אנחנו חשבנו בזמנו שאנחנו לא חלק מ'הסיפור' של המגזר" אמרה לי בחיוך עייף משוררת בשנות השלושים לחייה שאני מעריך, "אבל אז הגיע הגירוש". "אין לך מה לדאוג" אמר לי אחר, "אתה עוד צעיר, יהיו לך עוד המון הזדמנויות לחוות משברים של הציבור הדת"לי".

תגובות כאלו, ועוד רבות בסגנון, קיבלתי על הטור שפורסם פה בתחילת השבוע, תגובות מסוג קצת שונה היו ה"מה עם?". "ומה עם חטיפת שלושת הנערים?", "מה עם גירוש עמונה?"..."מה עם?".

המשותף לשני סוגי הטענות האלו, ששניהם יוצאים מתוך אותה נקודת הנחה: המגזר צריך סיפור להתאחד סביבו. יכול להיות שהסיפור הזה ייקרה בעתיד, יכול להיות שהוא כבר קרה, אבל מה שבטוח, 'הסיפור' הזה חיוני לזהות המגזרית שלנו.

ואולי טעיתי באמת. אולי זה רק עניין של זמן עד האירוע הגדול הבא, אולי אחד האירועים שחלפו לידי כן היה מכונן עבור רוב בני ובנות המגזר. אולי.

ואולי, רק אולי, ככה נראית שגרה, ככה נראים חיים.

אולי מירוץ החיים המטורף הזה מאירוע לאירוע תוך צבירת אתוסים מכוננים וסרטים כתומים זה היוצא דופן, והחיים הפשוטים, השקטים, הם פשוט לא מגזריים? או יותר מדויק, לא מגזריים באופן בו תפסנו מגזריות עד היום. אולי "איש לאוהליו ישראל" הוא פשוט השלב הטבעי שמגיע אחרי "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

ברית זה דבר מעולה, אבל האם אנחנו מוכנים לשלם את מחיר הדמים הנדרש? האם אנחנו רוצים בכך? המדינה כולה מתאחדת בימי מלחמה, ובכל זאת אנחנו מתפללים ומייחלים לשלום. ל"בריתי שלום"

הרב סולבייצ'יק מדבר על ברית גורל וברית ייעוד. ברית שנובעת מעובדות החיים לצד ברית שנובעת מתוך מטרה משותפת, בהתאמה גסה לענייננו, ברית הגורל היא ברית הדמים המדוברת. ולא, היא לא מספיקה לבדה.

אי אפשר לבסס זהות על סמך מאורע היסטורי נקודתי ברצף הזמן, כי פשוט באופן אוטומטי המאורע המדובר יפלג את הזהות הזו למי שהיה שם ולמי שלא. ולא, אין מה להשוות את זה לאירועים היסטוריים מכוננים, למעט אולי התרחשות ניסית כמו מתן תורה, כי הם בהגדרה 'אירועים היסטוריים'.

כל אירוע היסטורי מכונן הפך לכזה רק ברבות השנים, בתקופתו הוא עדיין היה נתון בליבם של קרעים ושסעים בחברה ורחוק מאוד מלהיות קונצנזוס זהותי. דוגמה לזה ניתן לקחת מהסיפור הידוע של רבי יוחנן והקנאים, או, אם לא נרצה להרחיק עד לשם, מהיחס לשואה בשנים הראשונות של מדינת ישראל (בלי להשוות כמובן).

אז כן, אני רוצה ברית, אבל אני מקווה ורוצה ומייחל שזמנה של ברית הדמים עבר מן העולם, שבימיי לא יוקז דמו של המגזר, שיותר לא תראה הקשת בענן. איך הברית הזו תראה ועל מה היא תתבסס? בכנות, אני לא יודע. עדיין לא יודע. אבל המשימה שלי, ושל הדור שלי, היא למצוא ולכונן את הברית הזו. את ברית הייעוד.