התגייסתי רגע לפני תשעה באב. קיבלנו מדים ויצאנו הביתה. ביציאה מהבקו"ם נעמדנו בח' וקיבלנו שני דברים נוספים: הוראות הגעה לבא"ח צנחנים, ופטור זקן.
כשהתחלנו את הטירונות במחלקת בני"ש, היו מי שהגיעו עם זקן כבר מהישיבה, וקיבלו פטור נוסף. היו מי שלא גידלו זקן בישיבה אבל היה להם נח לא להתגלח, וגם הם קיבלו פטור, והיו מי שלא האריכו את הפטור והתגלחו כל בוקר, כל הטירונות.
יכולתי להוציא פטור בקלות, אבל המשכתי להתגלח לכל אורך השירות. בהמשך, בתפקידי כקצין שלישות, זה היה קל פי כמה - החתמתי פטורים לחיילים לא פעם, ואני עצמי בכלל שונא להתגלח. ובכל זאת, מעולם לא היה לי פטור. לא התכוונתי להצהיר שאני לא מתגלח מטעמי דת כשהסיבה היחידה היא נוחות.
מצד אחד, נוצרה תרבות בה חלק מן החיילים, דתיים ושאינם דתיים, מבקשים פטור זקן מטעמי דת מתוך נוחות גרידא, ומשקרים ביודעין למפקדיהם. בכך גורמי המשמעת בצבא מעוניינים לטפל.
מאידך, ישנו קושי לייצר מדד אובייקטיבי למחוייבות דתית. זהו קושי המחייב דיון רציני, ונסיונות לייצר "דתומטר" לא יצלחו, אך האופן בו הגיבו לסוגיה בארגון 'צו 1', תוך השמצות אישיות של רבנים צבאיים וקצינים, פסול מכל וכל.
הארגון הופך סוגיית משמעת פשוטה למאבק כח עם ניחוח של שמד, במקום דיון ענייני. לו אפילו חייל אחד שנוהג שלא להתגלח מסיבות דתיות גולח בעל כורחו יש לגנות זאת בכל תוקף, אך בד בבד ארגון 'צו 1' מגייס טענות דתיות-ערכיות למען נוחות החיילים הדתיים ושימור פריבילגיות המוענקות לחיילים דתיים בלבד, כל זאת בסגנון משתלח ומשמיץ.
פקודת הגילוח יוצרות אפליה מיותרת בין דתיים לחילונים ומקרים בהם מנסים למדוד רמת דתיות של חיילים. אם ארגון צו 1 מוטרד מהן טוב שיפעל לשנותן כך שיאפשרו לכולם גידול זקנים באופן כזה או אחר, ולא יתקוף אישית את הרבנים הצבאיים שפועלים למציאת האיזון הנכון בהתאם לפקודות הצבא.
גילעד הסה הוא ראש תחום צעירים בנאמני תורה ועבודה