שליח לדבר מצווה

יותר מכל הידע העצום שצבר פיעמה ברב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל תחושת השליחות שהציב לעצמו: הנגשת ארון הספרים היהודי לציבור הרחב

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ"ג באב תש"פ

שליח לדבר מצווה-ערוץ 7
"הגישה שלו הייתה לחפש את ההבנה הפשוטה". הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל
צילום: ישי לנדוי

מעטים האנשים ששמו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל לא מוכר להם, ולא מדובר רק בחובשי כיפה. חתן פרס ישראל למדעי היהדות, אחד מגדולי פרשני עולם התורה בדור הנוכחי, שנסתלק השבוע לבית עולמו בגיל 83, חתום על עשרות ספרים (וכמות כפולה עוד מחכה להוצאה לאור), ועל הפרויקט שארך עשרות שנים - תרגום התלמוד הבבלי.

הוא גדל בבית חילוני בשכונת קטמון, אך סקרנותו הובילה אותו ללימודים בישיבת חב"ד. לצד זאת שילב לימודי כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית, ומשם המשיך למפעל חייו, שידיו לא משו ממנו עד יומו האחרון.

"התפיסה שלו הייתה שכולם צריכים לדעת את ארון הספרים היהודי", מספר ל'בשבע' בנו, הרב מני אבן־ישראל, המשמש כמנכ"ל 'מרכז שטיינזלץ'. "הוא סיים את הוצאת הש"ס בשנת 2010. אדם נורמלי מהיישוב מסיים פרויקט חיים - ועוצר להביט אחורה בסיפוק. הוא לא עצר, אלא יום לאחר מכן קרא לנו ודיבר על הפרויקטים הבאים: על התנ"ך שהוא מאוד אהב, על המשנה, על הרמב"ם.

"הוא החליט ללכת על התנ"ך, ובמשך 900 יום הקליט מדי יום פרק בתנ"ך", מוסיף הבן. "במקביל הוא הנחה את הצוות שעבד על המשנה. מי עושה כאלה דברים בשלב כזה בחיים? ואז יצא התנ"ך, יצא הרמב"ם, ובעוד חודשיים יוצאת המשנה. וזה כמובן אחרי הגמרא, ובלי לשכוח את הביאור המלא לספר התניא".

לדבריו, "מבחינת אבא העבודה הייתה קודש - להוציא עוד ספרים, להגיע לכמה שיותר אנשים. הוא הקריב עבור המשימה הזו המון. אחרי שלקה בשבץ, הוא המשיך להגיע לעבודה כל יום ולערוך את ההגהות על פרויקט המשנה".

שיעור ראשון בהארי פוטר

יואל שפיץ, דוקטורנט במכון הישראלי לדמוקרטיה, מרַכֵּז לימודי הגמרא והתלמוד בבית הספר 'קדמא' בירושלים ואחד מתלמידיו הקרובים של הרב, מספר: "כשהוא סיים את פרויקט הגמרא, שלא היה לי בו חלק, שאלתי אותו מה הדבר הבא. הרב ענה שהוא רוצה להוציא פירוש על התנ"ך. הוא היה אז בן 73. הייתי קצת סקפטי. אמרתי לו, 'הרב, הפרויקט הראשון לקח 45 שנים. באיזה גיל תסיים את התנ"ך?'. הוא ענה לי שיש לו תוכניות שיספיקו גם עד גיל 180. בנוסף הוא הסביר שאת התנ"ך ייקח זמן קצר יותר להוציא לאור, כיוון שהחומר יושב אצלו בראש.

"הרב רצה להגיע לכולם. אני לימדתי אז בחינוך דתי, אבל הכרתי היטב מוסדות לא דתיים, שהוא עצמו כיוון אותי ללמוד בהם. אמרתי לרב שחייבים שהספר הזה יגיע לכל העולם, ותוך כדי העבודה בבית הספר הקמנו במכון שטיינזלץ מרכז פדגוגי שמטרתו לייצר חומרי הוראה שיפיצו את הדברים הללו ויתאימו את הביאורים שלו למוסדות החינוך", אומר שפיץ.

לצד הוצאת הספרים, היה הרב שטיינזלץ זצ"ל מעורב בהקמת מוסדות חינוך לפי דרכו. כך קמו ישיבת 'מקור חיים', ואחריה תיכון 'שפ"ע' והישיבה בתקוע. דוד ליברמן, שניהל את ישיבת מקור חיים והיה ממקימיה, מספר: "הסתכלתי על הרב שטיינזלץ בכמה פרספקטיבות. אחת מבחינת המפעל שלו, שנייה מבחינת מה שהוא ייצג כדמות רוחנית, והשלישית כדמות חינוכית.

"הרב שטיינזלץ היה איש עמוק ומורכב, עם עולם רוחני עשיר ומרתק. הספרים שכתב - ובראשם התלמוד - לא מביאים לידי ביטוי את העומק שלו, ובכוונה תחילה. הם כתובים בצורה פשוטה ובהירה. זו תופעה מרתקת, שאדם שיכול לכתוב בעומקים עצומים, השקיע לאורך עשרות שנים את כל מרצו בכתיבה פשוטה ושווה לכל נפש.

"באחת השנים שאלתי אותו כיצד הוא מסוגל להתמקד דווקא ביצירת הדברים הפשוטים, והוא ענה לי, 'זו האחריות לכלל ישראל'. לכן העבודה שלו יכולה להתקבל בקרב רבים כל כך. הרב שטיינזלץ היה איש שיחה מרתק, ידע המון על המון דברים, ובחֵן קישר אותם אחד לשני. להיות במחיצתו זו חוויה אמיתית", אומר ליברמן.

יואל שפיץ למד במקור חיים, והוא זוכר היטב את ימיו שם. "הוא היה תובעני מאוד. בשיעור הראשון בכיתה ט' הוא אמר שבישיבה צריכים לסיים תנ"ך, גמרא, שולחן ערוך וזוהר. זה לא היה צחוק. הוא עצמו הבטיח, שמי שיסיים ש"ס תוך כדי הלימודים בישיבה יזכה בטיול יחד איתו בגן החיות. אני לא זכיתי, אבל פגשתי אותו בטיול כזה. בשל אהבתו לחיות והידע הזואולוגי הנרחב שלו, שימש הרב בעבר גם כחבר בוועד המנהל של גן החיות התנ"כי".

שפיץ מתאר דמות תכליתית מאוד, שלא עושה הנחות: "הוא אהב מאוד את התלמידים, אבל לא היסס להיות בוטה כשהיה צריך. בכיתה י"א החלטנו שאנחנו רוצים לשנות את העולם ולתקן אותו, שזה חלום שהוא כותב עליו. קראנו מאמרים שלו וביקשנו את עצתו. באחת־עשרה בלילה הוא נפגש איתנו, קיבל אותנו בהמון אהבה וישב איתנו עד אמצע הלילה כדי להסביר לנו איך להגיע לשם. איזה מורה היה עושה את זה היום?".

שפיץ מספר כי כתלמיד נדהם תמיד מרוחב האופקים ומהגישה החינוכית של רבו. "אני זוכר שבכיתה י' הוא נכנס לכיתה ובחן אותנו קודם כול על ספר של הארי פוטר. אחר כך הוא בחן אותנו על מצב הליגה בכדורגל. היינו בעולמות אחרים ולא הרבה ידעו, והוא נזף בנו שצריך להיות מצויים גם בענייני העולם הזה. ואז הוא ביקש מאיתנו לשיר שיר שהולך לפי סדר האל"ף־בי"ת בסדר הפוך. כששאלנו אותו מדוע, הוא ענה שברור לו שאנחנו יודעים את השיר בעל פה, אבל אם נקרא אותו בסדר הפוך, נבין גם את התוכן. הוא אמר לנו: אם אתם לא יודעים לשיר את השיר הפוך אתם לא באמת מבינים את התוכן, ופשוט קם ויצא מהכיתה. הוא היה מבקר אותנו לא מעט, ויש אנשים שהיה להם קשה עם זה, אבל רובנו הרגשנו שהכול נובע מהערכה. תמיד ידעתי שכשהוא מחמיא למישהו זה מחוסר הערכה. הוא לא נהג להחמיא".

שפיץ המשיך להיות חלק מחבורה שהתלכדה סביב הרב. "הוא היה איש מאוד אמיץ. לאורך השנים התלבטתי אם ללמוד במכון הוראה דתי או חילוני, והוא המליץ לי ללכת דווקא למקום החילוני. הרב עדין עודד אותי להכיר גם אנשים אחרים ושונים, שיהיה לי שיג ושיח עם היהודים בכל מקום. הוא ידע שאנחנו מסוגלים ללמוד ש"ס וזוהר מצד אחד, ומצד שני להכיל ולהתמודד עם יהודים מזרמים אחרים".

שילוב של מבוגר וילד

המשורר מירון איזקסון מאיר עוד יותר את אותו אומץ שעליו מדבר שפיץ. "הכרתי את הרב הרבה שנים וזכיתי שהיה לנו קשר מאוד מיוחד, גם על רקע של ספרות וכתיבה. אחד הדברים שמצאתי בו היה השילוב הזה בין מבוגר לילד במובן העמוק של המילה, כזה שמתרשם ומתפעל מדברים בכל פעם כאילו הוא נתקל בהם בפעם הראשונה. רק כך אפשר לייצר דברים חדשים. הוא חי בתפיסה שתמיד אפשר להתרגש מחדש, ובכל פעם מתחדש משהו. הוא אהב להתרשם מאנשים שונים ומדעות ותפיסות אחרות. לדעתי הוא גם היה מגלה ולומד על עצמו דרך השיחות שלו עם אחרים. הידע שלו היה עצום, אבל אף פעם לא הופיע בצורה מאיימת או מרחיקה, אלא בצורה מזמינה, וזה דבר נדיר מאוד", מספר איזקסון.

"הייתה לו הסתכלות יוצאת דופן שמחברת את המדעים וההיסטוריה לקדושה, ומה שאִפשר את זה היה העובדה שהוא לא נבהל מדעות אחרות ומעולמות אחרים. הוא קיבל את כולם כחלק מעולמו של הקב"ה".

מה להתרשמותך היה הקו שהנחה אותו לאורך חייו?

"המחשבה והמודעות של שליחות, שהוא מוכרח שיכירו את האוצר של היהדות, שהוא יהפוך לרלוונטי לכולם ושגם אומות העולם יכירו בזה - זו שליחות עצומה. הוא הצליח לעשות ולהרגיש בשליחות, בלי להיות קנאי לכך".

כדי להכיר לעולם את האוצר היהודי לא חסך הרב שטיינזלץ במפגשים בין־אישיים, שאותם אהב. "הייתה לו סקרנות מאוד גדולה לאנשים, והוא פגש המון אנשים מסוגים רבים וגם מדתות אחרות. הוא היה מלא בסיפורים על המפגשים והאנשים הללו", מספר שפיץ.

"אני סיימתי את הגמרא עם הש"ס שלו, את התנ"ך עם הביאור שלו וגם את התניא. הגישה שלו היא לחפש את ההבנה הפשוטה, משום שלדעתו היה קל מאוד לייצר משהו מפואר, אבל הרבה יותר קשה לייצר משהו פשוט וטוב. הוא נהג לספר על אמו שהייתה תופרת, ואמרה שלתפור שמלה מקושטת זה קל ולתפור שמלה פשוטה זה קשה הרבה יותר. הוא היה מסיים כל שנה ש"ס בבלי, ובכל שנה הוסיף פרשן אחר והתקדם. הדבר שהכי למדתי ממנו זה איך מלמדים גמרא. אני מיישם את זה ביומיום וגם כותב על זה את הדוקטורט שלי".

לצד היותו ענק רוח, הרב גם ידע לקרב אליו אנשים. "הוא אהב מאוד ילדים. הוא היה יכול לדבר עם הבן שלי בכיתה ב' חצי שעה על חלומות ועל מה הוא צובע. אני זוכר אותו בהפסקה בתפילות יום הכיפורים מדבר עם הבן שלי באריכות על ההיגיון של למה נופלות שיניים. הוא היה אז בן 78", מספר שפיץ.

בנו של הרב, הרב מני, מספר על ההווי בבית המשפחה. "במשך השבוע לא ראינו אותו כמעט. הוא היה מתחיל במשרד בערך בשמונה בבוקר, חוזר הביתה בצהריים, נח קצת, חוזר למשרד בשש וחצי ונשאר שם עד אחרי חצות. כך כל החיים.

"בשבת הוא היה מתפלל בבית הכנסת מתוך עמקות, והיה מגיע מאוחר מאוד מהתפילה. הקשר המשפחתי היה במה שהוא חלק איתנו, בעיקר מהפגישות שלו בעולם, וכשהייתה לנו שאלה הוא ענה והיה נותן עצות. לא שיחקנו יחד כדורגל או קלפים, אבל שחמט כן שיחקנו. אבא באמת החליט שטובת הכלל חשובה יותר מטובת הפרט, כולל המשפחה. הוא היה אבא טוב, שבמקביל השקיע את כל חייו וכוחו במפעל שלו".

היו לכם חופשות משפחתיות יחד? הוא עשה הפוגות?

"בדיוק ישבנו וחשבנו אם היו לנו חופשות משפחתיות יחד וספרנו חמש כאלה, ששלוש מהן היו נסיעות עבודה. מצד שני, אני זוכר שנסענו יחד לאיטליה לפני כמעט 30 שנים, ולדעתי זו החופשה הכי טובה שהייתה לי. היה יחס מלכותי לאבא, היינו במקומות יוצאי דופן ונפגשנו עם אנשים, וזו הייתה חוויה מדהימה".

אביך היה ידען בתחומים רבים, אבל לא הפך זאת לקרדום לחפור בו.

"הוא היה אדם סקרן כל חייו. כל דבר עניין אותו, מצמח חדש ועד לבעיה בכלכלה או לפוליטיקה. הוא ידע הכול. הייתה לו יכולת בלתי נדלית לאגור אינפורמציה ולסווג אותה בראש. מצד שני, היה לו קשה מאוד עם אנשים בעלי איוולת.

"הוא היה לוחם אמיתי, שהאמין במה שהוא עושה עד הסוף", מוסיף הרב מני, "אבל היו לו צדדים אחרים. כשהוא היה פוגש אדם מן החוץ, השאלה הראשונה לא הייתה במה הוא עוסק, אלא התעניינות אמיתית באדם. כולם מימין ומשמאל משבחים את פועלו, אבל כשהוא היה צריך משהו היה לו קשה מאוד, כי לא היה לו גב פוליטי. הוא לא היה משויך מעולם לאף אחד מהצדדים", מוסיף הבן.

המפעל העצום של אביו, הוא מגלה, עוד לא נמצא במחצית דרכו. "יש בערך עוד שישים ספרים שאמורים לצאת - וזה רק כמחצית ממה שאנחנו מעריכים שיש. יש עוד מסות מדהימות על חינוך שיצאו בעתיד, ויש ספרי פירוש לחסידות ודברים נוספים".

איזה מסר ילווה אותך בכל יום כשתיכנס בשערי 'מרכז שטיינזלץ'?

"הדבר הכי חשוב אצל אבא היה להתקדם קדימה. בכל יום צריך להיות טוב יותר, כי מה שעשית אתמול זה לא מספיק, ולחשוב תמיד בגדול - איך להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי להגיע למקום טוב יותר ולהרחיב ידע ולעשות עוד ועוד. אני מאמין ומקווה שנדע ונצליח ליישם את זה".