הפיצוץ שהחריב בשבוע שעבר את נמל ביירות והעלים את חלקו במימי הים התיכון הוביל להתפטרותה של ממשלת לבנון כולה, לאחר גל מחאות עצום ברחובות המדינה.
בנאום ההתפטרות שלו ביום שני אחר הצהריים, אמר ראש הממשלה היוצא חסן דיאב כי הפיצוץ שגבה את חייהם של מעל 250 אנשים, התרחש עקב "השחיתות הכרונית במדינה ובממשלה". עוד הוסיף דיאב כי "השחיתות גדולה יותר מהמדינה, יש סכנה לאסונות נוספים באשמת האליטה השלטת".
דיאב אומנם ימשיך לכהן כראש הממשלה הזמני עד להשבעת ממשלה חדשה, אך את הרחוב הלבנוני ממשלה חדשה לא מספקת. המפגינים דורשים בחירות חדשות, כולל לתפקיד הנשיא, ומעל לכול - ועדת חקירה בינלאומית שתחקור את נסיבות האסון. הזעם הציבורי על השלטון רק התגבר כאשר סוכנות הידיעות רויטרס חשפה ביום שלישי השבוע מכתב שנשלח לכל צמרת הממשל הלבנוני שבועיים לפני הפיצוץ, ובו התריעו בכירים במערכות הביטחון במדינה על המחסן המדובר.
למרות ההפגנות והדרישה הציבורית לשינוי מערכתי כולל, ועל אף הפיצוץ הגדול, ספק אם זה יקרה. "צריך להסתכל על המורכבות הלבנונית כדי להבין שכלל לא בטוח שהשינוי שלבנון זקוקה לו יתרחש בעקבות ההפגנות", אומר ד"ר אדי כהן, מזרחן וחוקר העולם הערבי במרכז בגין-סאדאת. "לבנון היא מדינה עדתית. הכול נע סביב זה. במבנה הזה אין באמת אפשרות לעשות שינויים גדולים. יותר מזה, אף אחד גם לא יעז לשנות את זה, כי ביום שבו זה יקרה - לבנון כמדינה תפסיק להתקיים. יש 18 עדות שונות במדינה, לכל אחת יש תפקיד אחר במטרה לשמור על האיזון. זאת דמוקרטיה הסדרית, ואם תבטל את ההסדר שמקיים אותה, ייווצר כאוס. גם ככה הרוב הנוצרי שהיה במדינה, שבגללו הצרפתים הקימו את לבנון, כבר לא קיים".
ועם כל זה, הציבור הלבנוני דורש שינוי. מה השינוי שהם רוצים?
"זה מאוד משתנה בין הצדדים השונים. כשנשיא צרפת מקרון הגיע בשבוע שעבר לביירות, יכולת לשמוע לא מעט אנשים שמבקשים ממנו להחזיר את המנדט הצרפתי על המדינה. זה אחד המקרים היחידים שבו עם חופשי מבקש 'שעבוד'. רבים אחרים רוצים לנקות את המדינה מההשפעה של חיזבאללה, שהוא הגורם הכי חזק במדינה, וחלק ניכר מהאשמה מופנית אליו. הארגון הפך להיות כל כך מזוהה עם השלטון, עד כדי כך שבפעם הראשונה ראינו בובה בדמות נסראללה נשרפת בהפגנות ליד הפרלמנט".
עוד מאותו דבר
כהן, יליד לבנון בעצמו, עומד בימים אלה בקשר רציף עם תושבים רבים במדינה, והוא מתאר שינוי תפיסתי שהוא עד לו בימים האחרונים. "זאת הפעם הראשונה שישראל היא כבר לא השטן הגדול של אותם אנשים. עד כה ישראל תמיד סומנה כשורש כל הרע, שצריך תמיד להילחם בו, אבל היום יש יותר ויותר קולות שרואים את חיזבאללה כבעיה הגדולה של המדינה, ולא בכדי. אומנם אף אחד לא יודע בוודאות של מי היו אותן טונות של אמוניום חנקתי, אבל יש קונצנזוס בציבור שהן למעשה של חיזבאללה. הציבור הלבנוני לא טיפש, הוא יודע מי הגורם הגדול של הצרות שלו, והוא מפנה אליו את האצבע המאשימה. זה ממש לא אומר שישראל הפכה לשם אהוב בלבנון, אבל אני חש בשינוי בשיח. עצם זה שלא מאשימים אותנו, למעט בשוליים של החברה הלבנונית, מלמד על תזוזה".
כאמור, בעליו הרשמי של האמוניום אינו ידוע, ולמעשה מעולם לא היה ידוע. תאגיד 'כאן' פרסם השבוע ריאיון עם קפטן הספינה שהובילה את החומר, אשר סיפר שבמשך עשרה חודשים חיכתה ספינתו בנמל ביירות להופעת הבעלים. לבסוף הם נאלצו לפרוק את החומר בלי שמישהו טיפל בו. הבעלים מעולם לא הופיע.
התפטרות הממשלה הנוכחית בלבנון מגיעה כחצי שנה בלבד לאחר התפטרותו של ראש הממשלה הקודם, סעד אל־חרירי, בעקבות ההפגנות באוקטובר האחרון על המצב הכלכלי הקשה במדינה. עוד קודם לכן, לאחר הבחירות של שנת 2018, התנהלה לבנון ללא ממשלה במשך חצי שנה, לאור העובדה שאף מועמד לא הצליח להרכיב ממשלה. לבסוף נאלץ חרירי להכניס את אנשי חיזבאללה לממשלה.
"הטריגר של ההפגנות הקודמות לפני חצי שנה היה 'מס הווטסאפ' שהממשלה רצתה להטיל על הציבור בעקבות הירידה החדה במיסים מחברות הסלולר", אומר המזרחן נעם בנעט, מרצה וחוקר המזרח התיכון והעולם הערבי. "זה היה ה'מכה בפטיש' עבור החברה הלבנונית, שכבר תקופה ארוכה רואה כיצד המדינה קורסת כלכלית. הקריקטורות במדינה באותם ימים הראו עד כמה הציבור זועם על הממשלה של חרירי. אלא שאחרי שחרירי התפטר, נשיא לבנון מישל עאון מינה את דיאב, שהדרך הכי נכונה להגדיר אותו היא כפקיד ששודרג הרבה מעבר ליכולותיו. זאת הייתה ממשלה שנכשלה בכל מה שהיא התמודדה איתו. לא ציפו ממנו ליותר מדי, אבל הוא נפל גם על מגפת הקורונה וההתמודדות הנוראית של המדינה עם הנגיף, ועכשיו הגיע הפיצוץ, שפשוט גמר את הממשלה שלו".
יש מישהו שיכול להרכיב ממשלה חדשה?
"האמת היא שלא נראה שיש מישהו כזה. סביר להניח שאם נראה ממשלה חדשה, זאת תהיה ממשלה מאוד דומה לממשלת דיאב, וזאת לא ממשלה טובה ללבנון. השאיפה הגדולה של חלקים במדינה היא לשנות את השיטה כולה, אבל גם זה, ספק גדול מאוד אם יקרה. מעבר לעדתיות, לבנון בנויה על 'משפחולוגיה' מאוד מבוססת. מוקדי הכוח במדינה עוברים בסוג של ירושה בתוך המשפחה, כך שהאליטות לא רוצות שישתנו סדרי עולם במדינה, וזאת בלי קשר לעמדותיהן הפוליטיות".
קו פרשת המים
באופן לא מאוד מפתיע, התומכים הגדולים בשינוי השיטה הם צעירי מדינת הארזים. אלה פחות מייחסים חשיבות לפן העדתי שלהם, ומעוניינים בלבנון אחרת. הם נושאי הדגל המרכזיים בהפגנות שמכוונות את הלהבות יותר ויותר לכיוון חיזבאללה. "התהליך הזה של נטישה מסוימת של הפן העדתי הופך ליותר ויותר דומיננטי בקרב הצעירים, אבל השורשים שלו התחילו כבר לפני 15 שנה, אחרי הרצח של ראש הממשלה רפיק אל־חרירי. מאז אותו רצח, שהוביל למהפכת הארזים ולהוצאתו של צבא סוריה מהמדינה, הפוליטיקה הלבנונית התייצבה סביב נושא מרכזי אחד - כן חיזבאללה או לא חיזבאללה. פתאום אנחנו רואים שנשיא נוצרי מארוני וראש ממשלה סוני משתפים פעולה ולמעשה פועלים תחת ארגון חיזבאללה. ויש גם קואליציות הפוכות. זה תהליך שטרף את הקלפים, ועכשיו הוא מגיע לשיאו", אומר בנעט.
רצח אל־חרירי צפוי להוסיף עוד שמן למדורה הלבנונית בשבוע הקרוב, כאשר דוח ועדת החקירה הבינלאומית בנושא צפוי להטיל את האשמה ברצח על חיזבאללה. רצף האירועים הללו מעמיד את הארגון במקום שהוא לא רצה להיות בו. הפיכתו של חיזבאללה לנושא שסביבו נעה כל המערכת הפוליטית בלבנון נראה לנו כיום כברור מאליו. אלא שדווקא בתחילת דרכו של הארגון הוא התיימר להיות א־פוליטי מובהק, עד כדי כך שכלל לא הכיר בפרלמנט הלבנוני. "חיזבאללה הוקם בהשראת המהפכה האסלאמית באיראן. כשהוא הוקם, השאיפה הייתה להקים רפובליקה אסלאמית. זה השתנה כשישראל חיסלה את עבאס מוסאווי, מנהיג הארגון. מחליפו, נסראללה, שינה את מסלולו של הארגון", אומר בנעט.
ככל שעוברים הימים מתגברים הקולות כנגד הארגון ששולט במדינה וכנגד הכוח הרב שצבר, אלא שבלבנון מודעים לכך שאין לנסראללה כל כוונה לוותר על הכוח הפוליטי והצבאי שהשיג בשנים האחרונות. "לכולם ברור שחיזבאללה יילחם פיזית כנגד מי שינסה לפגוע בו, וזה מה שמטריד יותר מכול את הציבור הלבנוני. כמו שזה נראה כרגע, לבנון נמצאת על סף מלחמת אזרחים חדשה, אחרי זאת שהתנהלה במשך 15 שנה מאמצע שנות השבעים ועד 1990. זאת הייתה מלחמה שהחריבה את לבנון, והותירה צלקת אצל כל אזרח לבנוני. אף אחד לא רוצה לחזור לתקופה הזאת, אך לכולם ברור שאנחנו מתקרבים לשם".
דבר אחד מוסכם בלבנון, ולמעשה ברחבי העולם: הפיצוץ בנמל לא היה אירוע נקודתי, אלא קו פרשת מים שעשוי לשנות את המדינה מקצה לקצה. אומנם מוקדם עוד לדעת האם אכן זה המסלול שאליו לבנון צועדת, או שמא זו רק עוד נקודה בציר הטלטלות של המדינה שפעם נחשבה לריביירה של המזרח התיכון.