כנראה לעולם לא נדע מה היה חלקם ראשי יש"ע בביטול מתווה טראמפ להחלת הריבונות, אבל בוודאי גם התנגדותם קצרת הרואי הייתה חלק מהלחצים שנתניהו נכנע להם במכירתו את הבכורה של החלת הריבונות תמורת נזיד עדשים של "הסכם שלום" עם איחוד האמירויות.
ההיסטוריה הציעה לראשי יש"ע אצבע והם רצו את כל היד. בדיחה לראות עכשיו את כל אלה שארגנו קמפיין של חודשים נגד מתווה טראמפ, מבקרים את נתניהו על כך שהוא וויתר עליו. הרי לו היו כנים, ולו היה הגיון עקבי בהתנגדותם, הם היו אמורים להרים היום כוסית.
ראשי יש"ע היו חייבים לחבק את נתניהו לתמוך בו ולחזק אותו כנגד כול המתנגדים מבית ומחוץ לתוכנית, ולא להצטרף אליהם. אבל הם רצו הכול או לא כלום, קיבלו כלום, ועכשיו הם באים בטענות.
להערכתי נתניהו התכוון בכנות להחיל את הריבונות, ומבחינתו זה היה מותנה רק בתמיכה אמריקאית, ולשיטתו היה בכך הגיון רב. היו בבית הלבן מי שהתנגדו להחלת הריבונות משום מה (קושנר כנראה), אבל היו שם מספיק אחרים בכירים וחשובים שיכלו לתמוך בנתניהו אילו היה מתעקש ונחוש לבצעה. אבל נתניהו התגלה כחלש, לא מספיק עיקש ונחוש על המהלך, ויתר ונכנע. לראשי יש"ע יש בהחלט מניות בכניעה הזו.
חבל מאוד. זו יכולה הייתה להיות הכרעה היסטורית לא רק של טענת הכזב של הלאומיות הפלסטינית ומכת מוות לראשות הפלסטינית, אלא גם הכרעה היסטורית של השמאל הישראלי שכול מה שמחזיק אותו מבחינה מדינית זה רעיון שתי המדינות. עכשיו כל זה חזר שוב. הצבע חזר ללחיים של השמאל הישראלי המדיני והוא חזר לתחייה.
בינתיים מתווה טראמפ ירד מן הפרק והבנתיים הזה יהיה כנראה ארוך מאוד וכואב, למרות ששום כוח בעולם הזה לא יוכל למנוע מעם ישראל להחיל בסופו של דבר את ריבונותו על כל ארץ ישראל. גם לא עם ישראל עצמו, ואפילו לא ראשי מועצת יש"ע. שיבתו של עם ישראל לכל ארצו הוא כורח היסטורי שנובע מהמקום בו מודרכת ההיסטוריה אל תכליתה ויעודה.
אם השמאל הישראלי איננו כפוי טובה, הוא אמור לשלוח היום זר פרחים גם לראשי יש"ע. אגב, גם אבו מאזן.
(כתבתי בכוונה "ראשי יש"ע" ולא "ראשי מועצת יש"ע", כי מלבדם היו גם רבנים לא מעטים ופעילים אידאולוגיים מרכזיים, שגם להם מגיע היום זר פרחים גדול מהשמאל ומאבו מאזן)