אל תגלו לנסיכי איחוד האמירויות אבל עבדו עליהם. הסחורה שהובטחה להם בתמורה להסכם עם ישראל לא יושבת בשום מחסן.
תאריך התפוגה של החלת הריבונות הישראלית ביהודה,שומרון ובקעת הירדן חלף מזמן. לא ההסכם היה המניע.
ראש הממשלה יכול לחזור ולהגיד פעם אחר פעם שהחלת הריבונות רק נדחתה. בפועל מהרגע הגדול בבית הלבן העסק רק הלך והתדרדר לקראת פארסה אחת גדולה. האמריקאים שהתקררו והערימו קשיים, המוקשים שנטמנו במפה, הקורונה שסחררה את כל העולם והקואליציה המסובכת שהוקמה אחרי שלוש מערכות בחירות.
המנהיגים במדינת ישראל לאורך השנים מאז הושבו שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן לידיים ישראליות אחרי אלפיים שנות גלות, ראו בהם מטבע עובר לסוחר. משהו ששומרים בכספת באופן זמני, עד שתגיע עסקה טובה ונשלם בגירוש יהודים מביתם והחזרת אדמות הקשורות קשר הדוק בהיסטוריה שבגינה התכנסנו כאן כולנו.
בינואר האחרון באירוע החגיגי בבית הלבן התעוררה התקווה שהינה הדברים משתנים והמעשה הצודק והנדרש יוצא לפועל – מדינת ישראל מודיעה קבל עם ועולם מי בעל הבית. לצערנו הרב, אמש התברר סופית כי גורלם של חצי מיליון יהודים, גורלה של אדמה שחלמו עליה מיליונים לאורך שנים, הוא עדיין מטבע עובר לסוחר.
אם מדינת ישראל מוכנה שלא להחיל את הריבונות על השטחים המדוברים בשביל הסכם עם מדינה שמעולם לא היינו בסכסוך ממשי בשטח איתה, מדינת ישראל בעצם אומרת שנוכחותה במקום היא בסך הכל עניין של אינטרס. אבל כאמור, מדינת ישראל ויתרה על הזכות להבהיר כי יהודה, שומרון ובקעת הירדן הם חלק בלתי נפרד ממנה עוד הרבה לפני. כלפי חוץ חיינו באשליה שאולי זה עוד יקרה, אבל עמוק בפנים ידענו שזה נגמר.
הלקח מכל הסיפור הוא ברור. לא ארה"ב תעשה בשבילנו את העבודה המלוכלכת. גם לא עם הנשיא האמריקאי האוהד ביותר לישראל. אם אנחנו רוצים להראות שאנחנו בעלי הבית, אנחנו צריכים להתנהג כמו בעלי הבית. החלת הריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן תמיד הייתה עניין של רצון ישראלי ונכונות אמיתית לפעולה בנושא. אולי היינו צריכים את הסיבוב המתסכל הזה כדי להבין שזאת הדרך היחידה. חצי מיליון יהודים מחכים שיפסיקו למכור אותם.
הכותב: ראש מועצת בית אל