כך ישמור בנט על המנדטים

3 עצות לבנט: דבר על הרוח, לא על תיקים, לך על יהדות, תנסה זה עובד, הדמון שלך לא נתניהו, אלא מי שרוצים כאן מדינת כל אזרחיה.

ברלה קרומבי , כ"ו באב תש"פ

ברלה קרומבי
ברלה קרומבי
צילום: עצמי

1.

כשנפתלי בנט קם בבוקר וראה את הסקרים שניבאו 19 מנדטים למפלגתו, הוא הבין שהפעם מדובר בסיפור אחר. מעולם הפער בינו לבין הליכוד לא היה צמוד כל כך, מה שהעלה את המחשבה כי בעצם הוא כבר כמעט מאיים על כסאו של נתניהו.

צוותי טלוויזיה חיכו מחוץ לביתו, כדי לראיין את הכוכב העולה של מערכת הבחירות. כשנשאל על כוונותיו ענה בנט שהוא לא שולל אף אופציה וכי הוא בהחלט מתמודד גם על ראשות הממשלה. ואז החלה הדעיכה בסקרים.

כל זה לא קרה כמובן בבחירות 2021, אלא 2015. נפתלי בנט החזיק במניות הראשון שזיהה את איום המנהרות. אבל במקום לסמן מטרה צנועה של שותפות בהנהגה, הוא התחיל לדבר על ראשות הממשלה, כדי לגלות שהציבור שרוצה אותו עם יד אחת על ההגה, עדיין רוצה שנתניהו יהיה מי שיחזיק בו בשתי ידיים נוספות. ראשות ממשלה כעת, במקום נתניהו? זה כבר היה נשמע יותר מידי והציבור נטש בהמוניו. בחירות 2015 נגמרו עם 8 מנדטים.

מאז בנט זהיר יותר - לפעמים זהיר מידי. גם קמפיין בנט לביטחון ושקד למשפטים, מבחירות 2019, נכשל. הציבור אמנם רוצה את בנט כשר ביטחון, אבל רוצה גם רוח גדולה. לא לדבר על הפרסונלי והאישי, אלא על עם ישראל. כשהוא מציע פתרונות יצירתיים ומוביל מהלכים הוא זוכה לתשואות. אבל כשהוא מדבר על תפקיד אישי הוא נכשל.

בנט הוא בדיוק הסמנכ"ל. אם יכשל, יפוטר. אם יצליח מידי, יאיים על המנכ"ל. כשהוא מדבר על ראשות הממשלה הוא נתפס כמי שחותר תחת נתניהו ומאבד את הציבור הימני, שעדיין רואה את נתניהו כמי שמתאים יותר לתפקיד. כשהוא מדבר על משרד הביטחון הוא נתפס כמי שמחפש לעצמו ג'וב אישי. לכן בנט צריך לדבר על הרוח, על שותפות בהנהגת המדינה, על ערכים ולא על תיקים.

2.

השבוע שוב דיברו כולם על הסקרים המחמיאים לנפתלי בנט. הוא נתפס כמבוגר האחראי במשבר הקורונה וכמי שתפקד בגל הראשון כסוג של סגן ראש הממשלה. אבל בחירות 2015 הם תמרור האזהרה של בנט. באותן בחירות הוא התחיל הכי גבוה שאפשר וככל שהתקרב לגמר המשחק דימם מנדטים.

הסיפור פה הוא לא רק נתניהו. גם מפלגת יחד שהתמודדה באותן בחירות בראשות אלי ישי (גילוי נאות: הח"מ היה מצוות הקמפיין של המפלגה באותן בחירות) נגסה בכמעט 4 מנדטים של הציונות הדתית. ככל שנפתלי בנט הלך והציג את עצמו כליברל, במטרה לקרוץ לקהל הלייטי, הוא איבד מנדטים מסורתיים לאלי ישי ולליכוד.

הטעות הזו חזרה על עצמה גם בהקמת הימין החדש. במקום לייצר זהות משותפת בינו לבין סמוטריץ ולפנות לקהל מסורתי בפריפריה - מי שמוגדרים הגרעין הקשה של הימין - בנט ניסה לקרוץ לקהל לייטי, שברגע האמת לא הרגיש שייכות למפלגה מגזרית. ובקמפיין פוליטי 'ם המשחק הוא שייכות.

בשבוע שעבר הצהיר ח"כ מתן כהנא כי הוא ליברל בהשקפתו הכלכלית ואורתודוקס בהשקפתו הדתית. זו התחלה טובה של תיקון לקראת הבחירות הבאות. אם נפתלי בנט רוצה להיות אלטרנטיבה לליכוד הוא צריך קמפיין עם שתי רגליים: מצד אחד לייצר בידול מהליכוד בנושא המדיני ביטחוני, ומאידך לייצר שייכות לקהל הליכודניקי בתחום הדתי.

פעמים רבות דובר על הניסיון לייצר ש"ס דתית-לאומית. אין ספק שזה המודל. ש"ס היא המפלגה היחידה מאז מנחם בגין שהצליחה לאתגר את הליכוד ולקחת ממנה מנדטים בפריפריה. אבל כדי שזה יקרה צריכים ללמוד לגעת בלב של הקהל המסורתי. במקום חוק צהר, לדבר על סגירת מרכולים בשבת.

איך אמר פעם נתניהו לרב כדורי "השמאל שכח מה זה להיות יהודים". וזו לא הייתה אמירה מקרית. בוויכוח שקיים כאן מאז קום המדינה בין היהודים לישראלים, נתניהו דאג להציב את עצמו בצד של היהודים.

3.

החיבוק של ערכי היהדות יכולים לפתור לבנט בעיה נוספת. מה קרה בבחירות 2015/2019? נתניהו ניצב מול השמאל, "כי רק אחד יכול מול כל השמאל", החרדים נלחמו בלפיד ובחוק הגיוס, ורק לבנט לא היה דמון להאבק בו. כך יצא שבנט ניצב בעל כרחו מול נתניהו.

את האלקטורט שמחפש אלטרנטיבה לליכוד כבר יש לבנט בכיס. עכשיו הוא צריך למצוא לעצמו דמון חדש כדי לייצר הזדהות. וזו לא יכולה להיות שוב התקשורת או השמאל - הם תפוסים כבר בידי נתניהו. לכן המאבק על זהותה היהודית של המדינה יכול לפתור לבנט גם את בעיית הדמון. במקום להאבק ביריב לוין וישראל כץ, הוא צריך להתייצב מול תמר זנדברג וניצן הורוביץ - וגם מול האח מפעם יאיר לפיד.

כדי לשמור על הקהל היחידי שבאמת פוטנציאלי עבורו, זה שבסופו של דבר מסוגל להצביע לו בקלפי ולא רק בסקרים, בנט צריך להיות אמיץ מספיק ולוותר על הדימוי הליברלי. במקום להלחם באגף השמרני במפלגתו ולייצר זיג-זג של עמדות בנושאי דת ומדינה, בנט יכול להשתמש בבצלאל סמוטריץ ואורית סטרוק כתעודת הכשר לקהל המסורתי.

עד היום מפלגת הבית של הציונות הדתית ירתה לכל הכיוונים האפשריים. היא הייתה מפלגה מגניבה (בנט זה אח), היא הייתה מפלגה כלכלית (בנט ילחם במונופולים) היא הייתה מפלגה ביטחונית-מדינית ואפילו מפלגה מגזרית. אבל היא עדיין לא הייתה המפלגה של עמך ישראל. בנט צריך למקד את המסר. חשוב שיישאר אח ושימשיך להאבק במונופול המלט וכמובן לדאוג למגזר, אבל לפני הכל שידבר אל העם בשפתו. והעם הזה הוא מסורתי בדיוק כפי שהוא ימני. הוא רוצה חומת מגן עטופה בטלית ומסורת. והגיע הזמן לתת לו את זה בלי גמגום.

(באדיבות עלון השבת גילוי דעת)