​​​​​​​על אף הקשיים והמהמורות, תהליך הגאולה דוהר במהירות

כעם הנצח אנו נמצאים בתהליך היסטורי ארוך וממושך, והקב"ה מראה לנו את הדרך. לצערנו לא תמיד אנו רואים זאת, אבל תהליך הגאולה לא עוצר

הרב פרופ' נח דנא פיקארד , א' באלול תש"פ

פרופ' נח דנא - פיקארד
פרופ' נח דנא - פיקארד
צילום: המרכז האקדמי לב

כעם הנצח אנו נמצאים בתהליך היסטורי ארוך וממושך, והקב"ה מראה לנו את הדרך. לצערנו לא תמיד אנו רואים זאת, אבל תהליך הגאולה לא עוצר.

פרשתנו מכילה התייחסות התורה לחלק מענייניי מלחמה. כיוון שבמשך כ-2000 שנה לא עסקנו בכך באופן מעשי, גם לא עסקנו בכך בפן התיאורטי. לכן, השולחן ערוך לא מכיל את עניני המלחמה.

עם הקמת המדינה וקצת לפני זה התחילו תלמידי חכמים לעסוק וללבן את הסוגיות הרלוונטיות למצב החדש: עם ישראל שמקים את המסגרות הלאומיות שלו כולל צבא, הרגיש את החובה להעמיק בהתייחסות התורה לעניני מלחמה ובטחון והגיע לפסיקה בנשואים אלה.

היו חכמים שדנו בנושאים אלה מנקודת מבט של פיקוח נפש, חלקם פיקוח נפש של

היחיד כשמכפילים את המספרים פי אלף או עשרת אלפים. הבעיה בגישה הזו היא שמלחמה היא תחילה ענין של מסירות נפש ואחר כך דנים בפיקוח נפש. הפרט מוצא את מקומו ואת חשיבותו בתוך כלל ישראל. "לשם יחוד קב"ה ושכינתיה... בשם כל ישראל".

בענייני כלל ישראל, חייבים לדון מתוך מערכת מקורות ושיקולים שונה לחלוטין ממערכת שיקולי הפרט. עניני מלחמה ובטחון צריכים להידון מנקודת מבט לאומית, ולא מנקודת מבט של היחיד. בתוך המסגרת הזו נשאלות אחר כך שאלות הפרט. חייל אינו יחיד המנהל את עניניו אלא הוא חייל בתוך מערכת צבא. ההחלטות מתקבלות על ידי המפקדים בהתאם למשימה ולצרכי המדינה, ולא מתחילות מהאישיות הפרטית של החיילים.

מנקודת מבט זו, הסכנה היא חלק בלתי נפרד של המלחמה' ולשם כך נכנסים אליה; ודאי לא מתאבדים, אבל העיקר: לנצח!

בסוף פסוקי המלחמה שבפרשתנו אומרת התורה: "וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ". האם שמנו לב? היא עושה עמך מלחמה, אנחנו לא ששים אלי קרב, אבל כאשר צריכים להילחם, אז נלחמים. רש"י במקום אומר: "עד רדתה - לשון רידוי, שתהא כפופה לך".

עם ישראל איננו שש אלי קרב, אלא עושה מלחמה למען אידאלים עליונים, בראש ובראשונה שתהא הארץ אשר ה' צווה אותנו לרשת אותה תחת שלטוננו וניישב אותה. כך קובע הרמב"ן מצות עשה ד'. זאת משימה לא פשוטה והיא לוקחת זמן. הפסוק הקודם אומר (דברים כ',יט'): "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ ", ועליו אומר הראב"ע: "עד רדתה כי לולי הייתה נשגב, לא אמר הכתוב ימים רבים".

ברם, אתה צריך לדעת למה ועבור מה אתה נכנס למלחמה; זה יקבע את האסטרטגיה ואח"כ את הטקטיקה. המטרה חייבת להיות ברורה: עד רדתה. ניצחון במלחמה מתאפיין לא בהסברים ובשכנוע של האויב אחרי מעשה שאתה עם נחמד וחביב, אלא בעובדה שכבשת את בירת האויב, הפלת את מערכות השלטון של האויב ואתה שולט בו.

במשך השנים קרו אסונות במדינות אויבות לנו, דוגמת אסונות טבע כגון רעידת אדמה או צונאמי. כולנו זוכרים כיצד המדינות האלה דחו את הצעות העזרה שלנו בשאט נפש. רק בימים האחרונים היה אסון ענק במדינת אויב שכנה; רבים אומרים שאם החומר לא היה מתפוצץ שם, הוא היה משמש נגד מדינת ישראל ותושביה. החליט מי שהחליט בהחלטה אומללה להאיר את צבעי הדגל של אותה מדינה. האם זאת לא מדינה שבגללה חיילינו עסוקים יומם ולילה ומוסרים את הנפש אי שם?

עם ישראל הוא עם הנצח .אנו נמצאים בתוך תהליך היטורי ארוך, מתקדמים לאט לאט והקב"ה מראה לנו את הדרך. לצערנו לא תמיד רואים זאת בבירור ואז טועים, אבל תהליך הגאולה הולך ומתקדם. כפי שאומר הראי"ה קוק זצ"ל: "הגאולה נמשכת היא והולכת. גאולת מצרים וגאולת העתיד השלמה היא פעולה אחת שאינה פוסקת, פעולת היד החזקה והזרוע הנטויה אשר החלה במצרים והיא פועלת את פעולותיה בכל המסיבות."

מספר חודשים אנחנו במשבר בריאות עולמי. רבים האסונות הפרטיים של החולים והנספים, אבל משהו אחר, כללי יותר, התקדם: רבבות מאזרחי מדינות העולם חזרו למקומם ולמדינתם, ורבים הישראלים שחזרו מארץ ניכר. בדיוק מה שדורש ה' בתחילת מס' ע"ז (ב,ב), כאשר לקראת סוף ההיסטוריה הוא דורש שכל אומה ואומה להתכנס בעצמה, כל אומה וסופריה.

בכל זמן, למרות הקושי שאנו מרגישים, הקב"ה עזר, עוזר ויעזור. הוא מקדם את גאולת ישראל והעולם. בזמן משבר מתעוררת אהבה וערבות הדדית, אבל אנו עלולים לשכוח קצת בזמן רגיעה. יה"ר שנדע להמשיך ולבצע את מה שה' מצפה מאתנו: לדאוג לפרט ולדאוג למדינתנו האהובה.

הרב פרופ' נח דנא פיקארד, נשיא לשעבר ויו"ר הקתדרה לחינוך, מתמטיקה ויהדות במרכז האקדמי לב.