יוחאי מורנו הקריא בסוף השבוע שעבר באזכרת ZOOM שנערכה לרגל יום השנה לנפילתו של דודו, עמנואל מורנו, טקסט מרגש ועוצמתי שכתב עליו.
יוחאי היה בסך הכל בן 10 כשדודו נפל במלחמת לבנון השנייה, אך הזיכרונות מדודו האהוב לא נחים לרגע.
"אני זוכר את עמנואל", הוא אמר בשיחה עם ערוץ 7. "בדרך כלל רגעים, אפילו קטנים, עם בנאדם יכולים להמחיש לנו את כל ההוויה הזאת שלו בחיים".
"למשל", הוסיף, "קח את איך שהוא היה משחק עם האחיינים שלו בילדותיות, והחוש הומור הכל כך שנון שהיה לו, נותן לי היום כיוחאי של אחרי 14 שנה לקחת את עמנואל לכל דבר שאני עובר בחיים. בדרך כלל דמויות משפיעות עלינו במעשים שלהם ולא בדיבורים".
"תבין שאצל עמנואל, התכל'ס, המעשים וההתנהגות שלו כל כך בלטה והשפיעה שאי אפשר לשכוח זה. רק הולך ותופס צבע יותר בחיים שלנו", סיפר.
סביב יום השנה לעמנואל, שחל השנה בשבת האחרונה, משפחתו וחבריו חווים ימים לא קלים. "התחושות לא פשוטות להכלה", אמר מורנו. "משנה לשנה אנחנו לומדים יותר ונהיים 'מקצועיים יותר', אם אפשר לקרוא לזה ככה, בלהיות חלק מהמשפחה של עמנואל. זאת זכות!"
לדבריו, "המשפחתיות הכל כך חזקה שלנו מחזקת יחד עם כל החברים מסביב שעוטפים תמיד, מספרים וזוכרים. אני אישית מגיע ליום כזה, וכנ"ל ליום הזיכרון, עם לב רוטט ויוצא עם לב שלם".
כאמור, באזכרה שנערכה ביום חמישי האחרון בהשתתפות המשפחה וחברים קרובים, הקריא מורנו את הדברים שכתב:
''עמנואל בשבילי הוא דוד, פשוטו כמשמעו. זה כשהייתי בן 3 ישבתי לו על הברכיים בחתונה. הדוד הזה שלא הפסיק לשחק ולאהוב כל אחיין בצורה הכי ילדותית ומצחיקה שלו.
''זה שהביא לי שעון ישן ושבור שלו מהטירונות, סתם כי הייתי ילד שמתלהב מהשטויות האלה. והוא עם כל הפאסון, הרצינות, ויחסי הדוד אחיין, נתן לי להתלהב מהשטויות האלו. כי תכלס הכל שטויות.
''הייתי מחכה לו בכל שבת בבית הכנסת שיגיד לי איך יצאה הגינה. הייתי הגנן הקטן שלו. כל כך רציתי מילה טובה שלו, כי כן, הוא היה אומר אותה מכל הלב. פעם אחת כשאחד הילדים במושב רדף אחריי עם צרור ערבות בהושענה רבה. הוא הרים אותו באוויר ודפק לו את המבט הזה שרק מי שראה מורנו עצבני בחייו מכיר. ואותו ילד כבר לא העז להתקרב אלי יותר.
''היה לנו קטע בבית כנסת, שהוא היה מחליף לי קריצות מעין לעין, ואני כמו עילג לא מצליח אפילו בעין אחת. שיעשע אותו האתגר הזה. 14 שנים עברו. סיימתי בית ספר, בגרויות, התחתנתי, התגייסתי, השתחררתי, התגרשתי.
''והוא אותו עמנואל, בתוך כל החיים האלו, היה אותו אחד גם שם. בכל רגע עמד לידי ואמר: "הכל מדויק"
בקול הכל כך יציב ומאמין שהיה לו, שיש לו. בראש שלי, של כולנו. הוא לא הלך לשום מקום, הוא רק נהיה ברור וחזק יותר, לכולנו''.