ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין צילום: ללא קרדיט

לפני כשש שנים, באדיבות רשות השידור מנוחתה עדן, עלתה על המרקע הסדרה "היהודים באים".

למי שלא זכה "להנות" "מהיצירה המפוארת" הזאת (וטוב שכך) נספר שמדובר בסדרת סאטירה קיצונית, המתמקדת בהיסטוריה של העם היהודי, ותוך הפגנת שליטה יפה בפרטי הפרטים של תולדותינו מוצאת נקודות תורפה להתגדר בהם ולהעביר ביקורת על תופעות היסטוריות בעלות השלכות עכשוויות, שברצון יוצרי הסדרה (המוכשרים למדי) לתקוף ולבקר.

את עוונותי אני מזכיר היום. בעונות הראשונות של הסדרה הייתי מדי פעם צופה ואף משתמש בקטעים מסוימים ממנה בשיעורי, כדי לעורר דיון סביב תופעות היסטוריות שונות. ביקורת וסאטירה טובה בסופו של דבר הם מאושיות התרבות היהודית, המאפשרים דיון ברור והטמעת עקרונות וערכים. אבל בסופו של דבר לכל תעלול יש גבול.

את הצפייה (וכמובן ההקרנה לאחרים) בעונות האחרונות חסכתי מעצמי. הסיבה פשוטה. מהר מאוד התברר כי מבחינת המפיקים ההיסטוריה היהודית מחולקת לשלושה חלקים מרכזיים בהם יש לטפל. הראשון הוא העולם היהודי הדתי מימי התנ"ך ועד ימינו, כאשר המפיקים החליטו כי כל דמויותיו ללא יוצאי מן הכלל הן מושחתות, צמאות דם ובעיקר רודפות זימה מהזן הנחות ביותר.

החלק השני הוא עולם המיתוסים של הגבורה היהודית לאורך כל ימי הציונות וצה"ל, כאשר כאן החליטו המפיקים לעבור קרב אחר קרב ולהפוך את גיבוריו ונופליו לדמויות מעוותות, חסרות אחריות ורפות שכל, והחלק האחרון הוא ימי שלטון מפא"י ותנועת העבודה ההיסטורית, כאשר כל מפעלם ההיסטורי מוצג כסוג של אפליה שיטתית ואכזרית כנגד ערבים ומזרחיים. כבונוס שאי אפשר בלעדיו נהנים היוצרים להשתלח במחנה הלאומי בן ימינו, אבל בכך אין שוני גדול מיוחד בינם לבין מהדורת חדשות יומית באחד הערוצים.

כמובן, גם בתוך הטומאה ניתן למצוא פה ושם ניצוצות של אמת. ביקורת ותמיהה על מעשי אבותינו הקדושים קיימת בכל ספרות הפרשנים וימי פולמוס "תנ"ך בגובה העיניים" לגלגוליו הם עתיקים, אבל המרחק בין ייחוס כל מעשה לטומאה ושפלות, לבין ברור ולימוד מתוך ענווה והבנת הקדושה הוא מרחק שבין שמים וארץ.

ברור גם שברבים ממעשי הגבורה של צה"ל לדורותיו היו מקרים של טעויות ולעיתים הפרזות ועיוותים מסוימים, ובוודאי ובוודאי הדבר נכון ביחס למעשיה של מפא"י לגווניה, אולם הדגשת השלילה, הבעייתיות וחצי הכוס הריקה בצורה האכזרית ביותר, מעוותת בעצמה את המציאות ההיסטורית ויותר משהיא מלמדת על הארוע היא מלמדת על אישיותם ונפשם של יוצרי הסאטירה. מהסיבות הנ"ל (וגם מהסיבה שבאיזה שהוא שלב הבדיחות כבר הפסיקו להצחיק) החלטתי למצוא עיסוקים מועילים יותר מצפיה ב"יהודים באים".

לכאורה, מרגע שהובן שלא מדובר בסאטירה,אלא בסוג של שיקוף של אישיות בעייתית של היוצרים, שאינם מסוגלים להציג לעצמם תמונה חיובית כלשהיא של המציאות ההיסטורית והלאומית, לא נותר אלא להתעלם מהסדרה ולהניח שהיא תשקע אל תהום הנשיה, כמו "יצירות" דומות בעבר שניסו לכרסם בקודשי ישראל ותולדותיו ובסופו של דבר נשכחו מן הלב.

אי לכך התפלאתי מעט על קריאתם של פעילים ורבנים חשובים להפגין כנגד הסדרה. הרי ברור לכל בר דעת כי אין דבר בו חפצים יוצרי "היהודים באים" מאשר תשומת לב תקשורתית והצגתם כנרדפים בידי "הפאשיזם הדתי הפונדמנטליסטי" (והמעיין ב"הארץ", עיתון הבית של הכותבים, יכול להבחין מיד בצהלה סביב סוגיה זו). אולם, מלבד עצם העובדה שחובה למחות כנגד הביזוי והשיסוי, חשובה המחאה בשל שתי סיבות נוספות.

הראשונה היא העובדה השערורייתית שהסדרה ממומנת כולה מכספי המיסים של כולנו. דומה שהמינימום האתי הוא לדרוש מיוצריה ומפיקיה לממן את השטות הזאת על חשבונם ולא במסגרת תאגיד שידור הציבורי. השניה, הבעייתית יותר, היא העובדה שהנגישות והאטרקטיביות של הסדרה מביאה מורים רבים, תכופות מתוך תמימות, להשתמש בה בשיעורי היסטוריה ותנ"ך. התופעה קיימת בעיקר בחינוך הממלכתי, אולם כאמור גם אני הקטן נפלתי בה תחילה... על משמעות הנזק הנגרם לילד המכיר פרק תנ"ך או את סיפור חנה סנש רק מתוך קטע סאטירי גס ואכזרי, אין צורך להרחיב. מחאה נרחבת עשויה להציב תמרור אזהרה ולו בפני חלק מהמחנכים העלולים להלכד ברשת.

אולם מלבד המחאה, חשוב לזכור עוד שני אתגרים. הראשון הוא יצירת חלופה. סאטירה ימנית ודתית יכולה בהחלט להציב מראה נוקבת מול תופעות שונות בחברה ובהיסטוריה, ולעשות זאת מתוך כבוד והערכה (ואגב כך גם לטפל ב"קודשי השמאל הרדיקלי", נושאים בהם כמובן ב"יהודים באים" נמנעים מלגעת בדרך כלל) בתחום זה, למעט "לאטמה" ז"ל, יש בהחלט עוד מקום לשיפור, והוא חשוב ומיידי.

האתגר השני הוא פשוט לזעום, או להפטיר חיוך של הרחמים מול הליצנים מהתאגיד ולהמשיך ללכת בדרך האבות, הנביאים, הלוחמים והחלוצים. דבריו של הכהן הגדול שאנו הולכים ומתקרבים ליום פטירתו בג' באלול נכונים מתמיד :"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה". "היהודים באים" יעלמו במוקדם או במאוחר, היהודים האמיתיים היוצרים פועלים וממשיכים, לא הולכים לשום מקום.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו