השבוע לפני עשרים שנה בדיוק נהרג בתאונת אופנוע ידיד נעוריי אל"מ (מיל.) נחום לב ז"ל. אהבתי אותו מאוד. נחום היה הבן של התלמיד-חכם והמדען הידוע פרופ' זאב לב, והייתי בן בית אצלם ברח' התיבונים בשכונת רחביה בירושלים, ובחצר שמתחת לבית עם עצי האקליפטוס הענקיים. עד היום כשאני עובר ברח' עזה ליד רח' התיבונים הלב שלי מחסיר פעימה... שנינו הגענו לקראת סוף שנת תשכ"ד כתלמידים חדשים לכיתה ג' בבי"ס 'חורב בנים', ששכן אז בבית הערבי הגדול המשיק לגן העצמאות בירושלים (היום הוא מאכלס את מכון 'כרם' להכשרת מורים). אני חזרתי עם המשפחה לארץ אחרי שליחות של שנתיים בצרפת מטעם הסוכנות, ומשפחת לב עלתה אז בדיוק מארה"ב. אחרי ש'הלכנו מכות' פעם אחת [ונחום 'קרע' אותי כמובן, ראה להלן] נהיינו חברים. ביקרתי בביתו אינסוף פעמים, וראיתי שם עולם חדש שלא הכרתי - הם גידלו כלב בשם לאקי וחתולה בשם מיצי, היו לו המון ספרי מדע לילדים והוא גידל גבישים בתוך צנצנות וכל מיני דברים כאלו, ובעיקר הוא היה גדול וחזק ואמיץ וקצת פראי, ואני הערצתי אותו. ייסדנו יחד חבורה של נערים עמה טיילנו בקביעות בעמק המצלבה הגדול, שהיה מגודל פרא ועדיין לא חצו אותו שבילים מטופחים וכביש רחב. מצאנו שם מערה 'סודית' ובה ישבנו ותיכננו תוכניות ושיחקנו וגם התווכחנו וחשבנו על העתיד, ולקחנו על עצמנו כל מיני משימות וביצענו אותן [פעם המשימה הייתה לשבור את החלונות של מנזר המצלבה הסמוך, שהיה אז בודד ושומם; השלכנו עליו אבנים בכל הכוח ונדמה לי שהצלחנו לשבור חלון אחד...]. בינתיים עברנו את מלחמת ששת הימים ואת ההתרגשות העצומה שבעקבותיה. המשכנו יחד בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר', וטיילנו הרבה ביחד במדבר יהודה. נחום היה חזק מאוד גופנית וגם התאמן הרבה, והלימודים לא היו בראש מעייניו. עוד לפני כן, כשהיינו בכיתה ז', נפטרה אמו מסרטן אחרי מחלה ממושכת, ונחום לקח את זה קשה מאוד, למרות שמותה היה צפוי כבר זמן רב. בהמשך פרופ' לב התחתן מחדש, והמשפחה עברה לגור בשכונה החדשה ברח' ששת הימים בגבעת המבתר. בסוף הלימודים בנתיב מאיר אני המשכתי לישיבת הגולן והוא התגייס לסיירת מטכ"ל, ומאז הקשר שלנו היה די רופף. באחד הימים סיפר לי חבר משותף שנחום כבר לא שומר מצוות. אני זוכר עד עכשיו את ההלם שהייתי בו. ידעתי שהוא לא צדיק גדול, אבל הוא היה אדם חזק ובעל עקרונות, ולא האמנתי, פשוט לא האמנתי, שזה יקרה לו. אני זוכר עד עכשיו את האבל, ממש אבל, שהייתי בו ימים רבים, עד שעיכלתי את זה. התכתבתי איתו באופן קבוע, אך זה היה חד צדדי - אני כתבתי לו כל שבועיים שלוש מכתב לצבא, והוא לא היה עונה לי... כבר חשבתי להפסיק, אבל פעם אחת ויחידה הוא ענה לי בגלויה קצרה שהוא מודה לי מאוד על המכתבים, ושלא אצפה לתשובות... המשכתי לכתוב לו עוד זמן רב. אחרי הצבא הוא נסע (כמקובל אז) לטיול בג'ונגלים של דרום אמריקה והתהלכו עליו סיפורים מסיפורים שונים, חלק מהם הכחיש אח"כ וחלק לא... בהמשך הוא חזר שוב לצבא והתקדם עד שהיה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל, אבל לא מונה למפקד ועזב את הצבא שוב, ועסק בפרויקטים של בניה ברחבי הארץ. לפני כן הוא הספיק להיות אחד ממפקדי הכוח ש חיסל את אבו ג'יהאד בטוניסיה, וקיבל על כך צל"ש מהרמטכ"ל . במסיבה לרגל יום הולדתי השלושים שאשתי הכינה לי בהפתעה גם הוא הגיע לשמחתי, עם שיער ארוך וג'יפ פתוח לרווחה. אח"כ חזר לצבא כאל"מ והיה ממונה על היחידות המיוחדות בחיל האוויר, ואחרי שהשתחרר עסק בכל מיני דברים. בפעם האחרונה דיברתי איתו בערך חודש לפני שנהרג, התקשרתי אליו כדי להזמין אותו לבר מצווה של בני. הוא אמר שכנראה לא יוכל להגיע כי הוא עסוק מאוד, ובירך אותי בכל הברכות ואני אותו. כמה שבועות מאוחר יותר ישבתי במשרדי, ושמעתי בחצי אוזן בחדשות שבכביש הערבה בדרך לאילת קרתה תאונת דרכים חזיתית בין מכונית לאופנוע, ונהג המכונית נפצע ונהג האופנוע נהרג. אני לא יודע למה, הרבה בחורים נוסעים לאילת באופנוע, אבל מיד אמרתי לעצמי 'זה נחום'. הייתי מאוד לא שקט. אחרי שעה בערך התקשרה אליי אמי ואמרה לי: נחום לב נהרג בתאונה... היה לו בית פרטי באילת שהוא בנה במו ידיו, ובדרכו אליו סטה נהג ערבי שחזר מבילוי באילת לנתיב שלו תוך כדי עקיפה רשלנית והתנגש בו חזיתית, לא היה לו סיכוי, בן 43 היה כשנהרג, ולא הספיק לשאת אישה. התאבלתי עליו מרה. בביקור ניחום אבלים אמר לי פרופ' לב שנחום כבר 'מת' לו פעמיים, ועכשיו זו הפעם השלישית. פעם אחת הוא התנתק ממנו אחרי שאמא שלו נפטרה, פעם שנייה כשהפסיק לשמור מצוות והתנתק כמעט לגמרי מהמשפחה, ועכשיו הוא יושב שבעה... נדמה לי, למרות שאין לי הוכחה לכך, שהקשר העמוק בינינו היה חד צדדי. איני יודע אם הייתי משמעותי לגביו. בכל אופן לי עד היום קיימת אצלי פינה חמה בלב בשבילו. אני נזכר בו מדי פעם וחושב מה היה אומר בקשיחות האופיינית שלו על דברים שקורים היום, ומי יודע מה היה קורה אתו אם היה ממשיך לחיות עמנו. אין לי ספק שבכוחותיו הגדולים הוא היה תופס מקום חשוב במדינה, ואולי, אולי, גם היה מתקרב מחדש לתורה ולמצוות ובונה בית יהודי כשר... מי יודע... תהיה נשמתו של נחום ב"ר זאב הלוי לב ז"ל, אהוב לבי, לוחם מלחמות ישראל, צרורה בצרור החיים, ויעמוד לגורלו לקץ הימין.