רחל נשמה נשימה עמוקה. כמה היא אוהבת את ערבי השבתות הארוכים של החורף. כמה נחת היא מצליחה למצוא בכוס תה ופרוסת עוגה טריה, עדיין חמימה. זו בהחלט השעה האהובה עליה בשבוע.
היא התמקמה בנוחות על הכורסה המרוטה, והרימה את אחד מעלוני השבת שאחיה הביא מבית הכנסת. אחרי מאמר מעמיק על פרשת השבוע וכתבה על מידת החסד בציבוריות הישראלית, הופיע מאמר על זוגיות. כתבה אותו מישהי נורא חכמה ועם המון ניסיון שהיא גם מהנדסת, גם יועצת זוגיות, גם שדכנית מדופלמת וגם אמא ל-18 ילדים.
היא כתבה במילים חוצבות להבות על חשיבות הקשר עם המשפחה עכשיו, ושזה הבסיס ואבן היסוד לבית העתידי, ושאיך שנראה הקשר שלי להורים ולאחים עכשיו. ככה יראה הקשר עם הבעל שיחי', יעלה ויבוא ויגיע במהרה בימינו. אמן.
רחל סגרה את עלון השבת בבהלה. טעמה המתוק של העוגה צרב את לשונה, כאילו לעג לה. מנוחת השבת ניטלה ממנה, והכר ממנו בקשה ניחומים ספג אל תוכו את צערה האילם.
במוצאי שבת היא מיהרה לארוז את התיק הגדול ולשוב אל דירת הסטודנטיות שלה. "מבחן גדול במיוחד, ולא למדתי כל השבת" היא תרצה לאמא שלה. וזה היה נכון. אבל...
רחל סובבה את המפתח, ונכנסה לדירה החשוכה. היא התיישבה על מיטתה, והוציאה קלסר סיכומים עב קרס. במקום להתחיל ללמוד למבחן, רחל טומנת את פניה בידיה ומתחילה לבכות.
לא מתאים לה לברוח ככה. אבל היא פשוט לא יודעת מה לעשות. היא מרגישה בתוכה כל כך קטנה וכל כך מבוהלת. כי אצלה במשפחה, דברים לא תמיד פשוטים. לא תמיד הולכים חלק.
לא כולם מסכימים אחד עם השני, בלשון המעטה. וזה מגיע למריבות, לכעסים ולשתיקות. שתיקות ארוכות, ארוכות מידי...
עם חברות היא מסתדרת מצוין. גם בשירות הלאומי בדירה הצפופה היה ממש אחלה. אפילו עם האחים הגדולים שלי והגיסות היא מסתדרת יופי (ולא רק בגלל הבייביסיטר כשהם באים לשבת..), אבל עם ההורים שלה זה פשוט לא עובד. במיוחד עם אמא שלה. כל שבת בבית. כל מפגש משפחתי. יש איזה "קצר". אפילו כשניסו לצאת לבית קפה לשיחת פיוס של אמא ובת זה נגמר בדמעות.
אבל אם "המשפחה שלנו היא אבן הבוחן למידות שלנו", ו"מי שלא מסתדרת עם המשפחה שלה, לא תצליח להסתדר עם בעלה, גם אם היא תצליח להתחתן", אז בשביל מה לצאת לדייטים ולהתאמץ?
היא חלמה שיבוא יום ותפגוש את הנסיך שלה (ואל תבינו לא נכון, הוא יכול להיות מבחינתה גם רופא, או עורך דין או שרברב. והיא לא תתעקש על הקטע עם הסוס.), ואז- דברים יהיו אחרת. אבל אם גם אחרי שתעמוד מתחת לחופה הבית שלה יראה בדיוק אותו הדבר… אז איזו תקוה יש לה?
אבל… רחל חושבת לעצמה… אני יודעת שזה לא אני… אני בסדר… זה המשפחה שלי שהיא כזאת… נכון?
***
הרבה בנות מגיעות לחוצות מהמקום הזה. נדיר מאוד למצוא בת שכל הקשרים שלה עם כל המשפחה שלה מושלמים.
ואז… מה זה אומר?
אם אין לי קשר טוב עם אבא את אותן בעיות יהיו לי עם בעלי העתידי, אם אין לי קשר טוב עם אמא כנראה שיש לי קושי בהיקשרות ואם אין לי קשר טוב עם האחים כנראה שאני מפונקת מדי…?
לצערי, אני לא יכולה לומר שאין בחששות הללו שום בסיס.
דפוסי ההתנהלות שלנו נוטים לחזור על עצמם במערכות יחסים מסויימות. מאידך צריך לזכור שזו לא גזירת שמים שכך זה יהיה בזוגיות אלא אולי הזדמנות משמים ללמוד ולגדול.
לא פעם יוצא לראות בנות שמשקיעות המון בבניית קשרים בדייטים ומשהו תקוע. חסום. מסובך. אוף.
וכאשר אנחנו מנסות להבין את שורש הסיבוך - עולה לא פעם שהקושי נעוץ בקשר עם אחד ההורים, או האחים.
העבודה על הקשרים עם המשפחה יכולה לבנות בנו קומות יקרות מאוד, שיקצרו את הדרך ממש, כשיגיע הזמן, בעזרת השם, גם אם כרגע לא מתחשק לנו להשקיע עכשיו בלצאת, להפגש, להכיר.
ואנסה לתת דוגמא-
בת שממש קשה לה לשתף. הרבה דייטים יורדים על זה שהיא לא מצליחה לעבור את הדייטים הראשונים, לשתף בעולם שלה, להעיז, לתת אמון. וכשרואים מערכות יחסים אחרות - אז גם מול אמא זה ככה. אמא היא יותר הזקוקה, הנעזרת, זו שצריך לסדר במקומה את הבית ולשטוף את הכלים, ה''קצת מסכנה'' אז פחות שייך להיות מולה במקום מקבל ומשתף. כאילו לא קשור…
ו...חבל. כי אם מצליחים לפרוץ את המחסום מול אמא, יש סיכוי טוב שבדייטים הכל יזרום טוב יותר וחלק יותר.
עוד דוגמא יכולה להיות של בת שמערכת היחסים שלה עם אמא שלה היא קצת ביקורתית. היא לא אומרת שום דבר, אבל החינוך של אמא שלה לאחים הקטנים נראה לה ממש לא נכון, והפוך לגמרי ממה שהיא למדה במכללה, וגם הארוחות הם קצת ''ג'אנק פוד'' וזה ממש מסבך אותה עם הבריאות והדיאטה. ויוצא איכשהו, שבהרבה דברים שאמא עושה היא מצליחה לראות בעיקר את הצד הפחות מוצלח. וזה מפריע לה. באמת.
עד הדייטים, היא הייתה בטוחה שאמא שלה היא הבעיה. ולכן זה כל כך מציק לה. אבל… הביקורת חוזרת גם בדייטים. בחור אחד לא מספיק מהדר במצוות שילוח הקן, לשני אין פתיל תכלת בציצית והצבע של הכיפה של השלישי לא מתאים לחולצה ולגוון העיניים שלו. והיא פשוט לא יכולה להסתדר עם זלזול במצוות או דעה הלכתית שונה משלה (זה עקרוני!) ובטח שלא עם עוורון צבעים מזעזע כזה.
גם כאן, עבודה על העין הטובה מול אמא (ובכלל במערכות יחסים אחרות) יכולה לעשות שינוי משמעותי. לחפש מה כן טוב באמא, ברצון, בכוונה, גם אם הטוב הזה לא יוצא לפועל באופן שבעיני הוא הכי שלם. לחפש מה אני מקבלת מאמא, מה אמא רוצה לתת, לחפש איך להעריך ולהודות לאמא. לנסות להתרגל להודות גם על הדברים הקטנים או על הדברים (הרבים בדרך כלל) שאנחנו רגילות אליהם מקטנות. לאו דווקא כי אמא צריכה את זה (יש מצב:)) אלא כי אני צריכה את זה. בניין הנפש שלי, המידות שלי, הבריאות שלי מול אמא.
חשוב לי להדגיש, שאין פה אמירה של "עד שלא תתקני את מידת העין הטובה שלך לא תתחתני." ממש לא. את לא רק ביקורת. יש בך גם ובעיקר הרבה דברים טובים ויפים, שאותם תוכלי להביא לבית שלך כמו שאת עכשיו. וזה מעולה. אני רוצה להציע לך הזדמנות לבנות את הבית שלך כבר עכשיו בטוב, ע"י העצמת העין הטובה, ומתוך ההזדמנות הזו לעבוד על הקשר מול אמא והעצמת הדברים הטובים.
מצד שני, לא פעם, ישנן מערכות יחסים פוגעניות והיכולת לנהל אותן באופן מושלם אפשרית אולי ל..מלאכים.
מול אדם אלים מילולית/דורסני/פוגעני, גם אם הוא בן משפחה קרוב, מאוד קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי, להתנהל. יכול להיות לפעמים, ניקח צעד אחורה, אולי ננסה להמנע מקשר, אולי לעיתים נגיב באופן שלא היינו רוצות.
ואז… זה יכול מאוד להפחיד. אולי ככה אתנהג מול בעלי? אולי אני לא יודעת לבנות קשרים?
וכאן הייתי רוצה לנסות להרגיע. ממש לא מחייב שכך יהיה גם בבית שלי, שאני אבנה. התמודדות במערכות פוגעניות ממש, לא תמיד משקפת את היכולות האמיתיות שלי בקשרים.
במקום כזה, ממש חשוב דבר ראשון לשים לב לקשרים שכן בניתי טוב ובריא. איזה קשרים כן עובדים לי? איפה אני מרגישה שהיחסים שלי טובים ובריאים? מהן המיומנויות שנעזרתי בהן? בזכות איזה תכונות טובות שלי זה מצליח? מה כן עובד לי והולך לי? ואיך המיומנויות הללו יכולות לעזור לי בבניית קשר טוב גם עם מי שקשה לי?
אז איפה את בין שני צדדי המטבע? רק את יכולה לדעת.
וכמובן, אנחנו תמיד כאן כדי לתמוך, לייעץ, לעזור ולסייע...
הכותבת היא ראש מכון עומק הקשר העוסק באימון רגשי לקראת זוגיות, והכשרת מאמנות בתחום.