ביירות, שנת 2005, ה-14 בפברואר, 12:55 בצהריים.
מכונית תופת מסוג מיצובישי, נהוגה בידי מחבל מתאבד, מתפוצצת במרכזו של רחוב הומה אדם בסמיכות למלון יוקרתי.
כמות חומר הנפץ ששימשה בפעולת הטרור הזו הייתה עצומה- כ-2500 ק"ג של חומר נפץ ברמה תקנית. הפיצוץ גורם למותם של 22 איש ולפציעתם של 226 עוברי אורח נוספים, תוך גרימת נזק רב למבנים וכלי רכב. מטרת הפיצוץ- התנקשות בחייו של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, שאכן נהרג יחד עם שמונה משומרי ראשו וחברי פמליה נוספים.
את האחריות להתנקשות קיבל על עצמו ארגון בלתי מוכר- "ניצחון הג'יהאד בסוריה רבתי". בקלטת וידיאו שנשלחה לסוכנויות אל-ג'זירה ורויטרס (בצירוף איומים טלפוניים בוטים) הופיע אדם שהזדהה בפשטות כ"מוחמד"- פלסטיני בן 22 אשר טען כי הוא המחבל המתאבד. עוד טען "מוחמד" כי הוא משתייך לקבוצת מוג'אהידין חדשה הנתמכת על ידי ערב הסעודית. "התקפות נוספות יגיעו לאחר שמתקפה זו תצא אל הפועל", הבטיח.
ההתנקשות בחרירי הייתה פעולת "דגל כוזב" קלאסית. אך בעוד אל-ג'זירה ורויטרס אכלו את הלוקש, הציבור בלבנון פחות השתכנע. חרירי- שזכה לתמיכה עממית רחבה בלבנון- סיכן את שאיפותיה מרחיקות הלכת של סוריה להעמיק את מעורבותה בפרלמנט הלבנוני. בעקבות לחץ ציבורי לבנוני, התכנס ב-30 במאי 2007 בית-דין בינלאומי מיוחד בכדי לדון לעומק בפרשיית ההתנקשות. לאט-לאט התבהרה התמונה והצביעה לכיוונו של חשוד אחד, צפוי למדי, האחראי לפעולה- ארגון חיזבאללה.
ההתנקשות, כך מסתבר, תוכננה לפרוטרוט על ידי תא של ארבעה פעילי חיזבאללה, אשר אחד מהם- סלים ג'מיל עייאש- הורשע אתמול (18.8.2020) בפני הטריבונל הלבנוני שפעל בגיבוי האו"ם. ארבעת הנאשמים נשפטו בהיעדרם (חלקם חוסלו זה מכבר) כאשר שלושה מהם זוכו מההאשמות המקוריות.
מכתב האישום המקורי (שנזנח בינתיים מאז תחילת המשפט) עולה כי מנהיג התא והפעיל הבכיר ביותר בו היה מוסטאפא בדר א-דין- גיסו ומחליפו של רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מור'נייה שחוסל על ידי ישראל בשנת 2008. באדר א-דין (אשר חוסל בעצמו ב-2016 בנסיבות מסתוריות) וסגנו עייאש הם אלו שתכננו את ההתנקשות, בעוד שני פעילים נוספים- חוסיין אונייסי ואסד סאברה- הם אלו שביימו את קבלת האחריות המזוייפת מטעם הארגון הפיקטיבי. מטרותיה של קבלת אחריות זו היו, כאמור, זריעת דיסאינפורמציה, השחרתה של ערב-הסעודית בעיני הציבור הלבנוני ודחיקתו של זה האחרון לחיקם של איראן, סוריה וחיזבאללה, מתוך תקווה שאלו יצטיירו מעתה כמגיניה האמיתיים של לבנון.
כתב האישום נגד תא המתנקשים של חיזבאללה מצביע על רמת תחכום גבוהה ביותר אשר באה לידי ביטוי בשלבי התכנון, איסוף המודיעין וביצוע ההתנקשות. ההכנות להתנקשות ארכו קרוב לחצי שנה, כאשר חברי התא מתקשרים האחד עם השני באמצעות רשת סבוכה של טלפונים- לא פחות מחמישה מכשירים שונים עבור כל פעיל. טלפונים אלו הופעלו באופן מחזורי עוקב- כחודש עבור כל מכשיר- על מנת להימנע מהתחקות של גורמי ביון אחר דפוס פלט השיחות. טלפונים מסוימים שימשו אך ורק עבור נושאים לוגיסטיים, מכשירים אחרים עבור איסוף מודיעין, ואילו רשת מכשירים נפרדת אף הוכשרה במיוחד לשם קבלת האחריות הפיקטיבית.
שלב איסוף המודיעין אודות סדר יומו של חרירי, מיקומו בשיירת הרכבים וצירי התנועה בהן נע עם שיירתו ארך כ-20 יום. חברי החוליה רכשו רכב וואן חדיש מסוג מיצובישי במיוחד עבור הפעולה, והסריטו מבעוד מועד את קבלת האחריות של "מוחמד", המחבל המתאבד המזוייף. אגב, זהותו האמיתית של המחבל המתאבד שביצע את ההתנקשות במציאות איננה ידועה עד עצם היום הזה.
לקהיליית המודיעין הבינלאומית יש הרבה מה ללמוד מכתב האישום נגד תא המתנקשים והרשעתו של עייאש. קבלת האחריות עבור פעולות טרור משמשת לא פעם את הטרוריסטים כאמצעי לזריית חול בעיניהן של סוכנויות הביון, באופן המוביל להסטה מכוונת של מאמצי החקירה מטעם אותן סוכנויות תוך בזבוז משאביהן. הנזק הנגרם כתוצאה מקבלת אחריות מפוברקת עולה לעיתים על הנזק הנגרם מפעולת הטרור עצמה, במונחי חוסר יציבות אזורית ועידוד פעולות נקם כנגד האחראים המדומים.
ברמה הפנים-לבנונית, הרשעתו של פעיל חיזבאללה בפני הטריבונל מגיעה בעיתוי גרוע מאוד עבור הארגון- על אף שזו איננה מציינת מפורשות את אחריותו של חיזבאללה להתנקשות. לאחר הפיצוץ האימתני בנמל ביירות- פיצוץ אשר נבע, לדעת רבים, מרשלנותו של חיזבאללה- מהווה הרשעתו של עייאש שלב נוסף במדרג הסלידה שמפתח הציבור בלבנון כלפי חיזבאללה ופטרוניו.
אמנם, טרם קצה נפשם של אזרחי לבנון במעורבותן האגרסיבית של איראן וסוריה ברמה שתוביל למהפכה של ממש, אך הרשעתו הנוכחית של פעיל חיזבאללה בטריבונל בינלאומי ודאי איננה מוסיפה לפופולריות של הארגון, שהתמיכה בו גם כך נמצאת כעת בשפל שלא נראה זמן רב.