אם לא לעת הזו הגעת לחינוך

הניחו בצד את מצוקת השעות והמשאבים, הם לעולם יהיו במצוקה. שאלו את השאלה מה תפקידו של המחנך\ת בעת הזו, קיץ 2020, אלול תשפ"א?

יעל ואן דייק , ל' באב תש"פ

אם לא לעת הזו הגעת לחינוך-ערוץ 7
יעל ואן דייק
צילום: עצמי

בפתיחת שנת הלימודים תשפ"א נדמה כי כולם באותה הקלחת - מנהלים, צוותים, הורים ומחנכים.

הנחיצות לעמוד ביעד הברור בתוך מציאות לא ברורה מציבה אתגרים רבים. במצב הקיים, כל הנמצא בתפקיד חינוכי נדרש להתאים את עבודתו לשינויים שקרו בין לילה. לתחום הפדגוגי יש לא מעט תשובות, אך לתחום החינוכי והנפשי אין כמעט פתרונות מיידיים.

מצב זה משפיע יותר מכל על המחנכים ולכן דומני ששאלת השאלות על שולחן העבודה של המחנכים היא מה תפקידם בעת הזו?

אם נערוך רשימה של משימות המחנכים, תהא זו ארוכה ומסועפת- המחנך הוא הדמות המרכזית בחיי כיתה, מתכלל, מתאם, מאגם, מלמד, מדווח ועוד ועם זאת מהדהדת שאלת תפקידם של המחנכים לאחר חצי שנה (!) של מציאות פזורה ומבלבלת. זו שניתקה תלמידים ובני נוער מהציר היציב המרכזי של חייהם בעיקר החברתיים. זו שכפתה על כולנו חידלון ופיזור שלא נזכיר פערי למידה לא רק בחומר אלא בהרגלים בסיסיים.

בעיני כל מנהל והורה מחנכי הכיתה הינם הכתובת לכל התרחשות כיתתית ברמת הכלל והפרט. וכעת, מספר רגעים לפני פתיחת שנת לימודים מוזרה שכזו כדאי לשקול חשיבה מחודשת מה באמת נדרש ממחנכים? מהם סידרי העדיפויות של מנהל בנושא הזה ותפיסתו החינוכית בעבורם?

ברור לכולנו שלמידה מיטבית בכל פורמט שהוא מרחוק מקרוב, היברידית, קפסולאית הפוכה, מקוונת וכל שאר המצאות טכנולוגיות נפלאות ככל שתהיינה תצלחנה לענות על התחום הפדגוגי,בשמירה על מסגרת למידה וקשרים מסוג מוגבל.

אך לאחר שישה חודשי קיטוע ובשיאן חופשת קיץ מביכה שנגזרו על המערכת (וניקח בחשבון התכנות קורונה מתמשכת) עולה כי סוגיית הסמכות, הגבולות והזהות צריכות להיות בראש סדר העדיפויות והתפילות של המחנכים. השאלות הנשאלות נוטות להתרכז במרחב ה-doing, מה עושים ואיך עושים את זה? לשאפתנים בניהם איך נגרום לביצוע להיות טוב יותר?

אך דווקא כעת, המנהלים והמחנכים צריכים לשאול את השאלות הכבדות, אלו שעיתים אנו חשים כי אין להן פתרון או שהפתרון עמוק מני ים, מצריך כוחות נפש, הבניית תהליכים ובעיקר סבלנות מהסוג שעם הנצח מכיר. שאלות אלו עוסקות באופן ישיר ליעד הזהות האישית, החברתית, הדתית של התלמידים שלנו.

הנזקים המצטברים של ששת חודשי on\off עוד טרם נתנו אותותיהם בעומק המציאות. נזקים שכוללים בין השאר: התרחבות השוליים החברתיים, התמוססות היחודיות, אי הכרה בתהליכים ריגשיים ועוד בעיקר בשל העובדה שהמכנים המשותפים לכולנו הפכו להיות המסך והמסכה –והקשר בינהם ברור ועצוב.

לא מעט מהחוויות שעוברים התלמידים שלנו מתרחשות בנסתר ולא בנגלה מה שהופך אותן להיות חרוטות על דפי הנפש ופחות מדוברות, שאלות הלכתיות ושיח מברר נעדרות עד כדי השטחת הנצרכות שלהן.

ההנהגה נותרה בידי מי שבוחר להגיב ולא דווקא בידי מי שראוי לו להנהיג ולכאן בדיוק עולה צורך שיכנסו המחנכים לקדמת הבמה- שרשימת המטלות העדכנית תתמקד במתן כלים בהגדרה מדוייקת יותר בקביעת חלקיות משרת המחנך לנושאים הללו, שהם המנדט העיקרי בהיותו המבוגר המשמעותי באמת, הזמין, המזמין, הנוכח, השואל ללא סוף ומנחה את צאנו להתמקדות במרחב האישי, הערכי והדתי.

חוששתני שיום רודף יום רודף שבוע ועוד חודש ואם לא נצא מתפיסה המוכרת וננסה רק להנדס אותה לנבצרות הימים נמצא עצמנו מכים על חטא, על לוח הלב, ועל שאלת המחר הגדול.

השימוש האינסופי במונחי דור העתיד, לימודי עתידנות וכד' מכסים על שאלת ההווה המתפזר לכל רוח נושבת, הווה שבעתיד הלא רחוק יתגלה כ"שמיטה" של ממש. שאלת ההווה הכואב אולי קצת בפאסיביות או שבלוניות ועלול לאבד את הרוח הגדולה הנדרשת מכולנו בימים אלו. לצאת מרפידים-מקום הרפיון והפיזור ולאסוף את נשיאי המחנה, עצמינו, המבוגרים, בקריאה גדולה, עדכנית חרומית להצלת הרוח, להאצלת המחנכים וסדר יומם כמנהיגים סמוכים, נוכחים, משיחי נפש, רגש, ערכים וחלומות בעלי משמעות שאינה נמכרת מרחוק, דרך מסכים, רשתות חברתיות או חופי ים ומסלולים לא מסומנים, תרתי משמע.

לערבב מחדש את הקלפים ולבנות תכניות עבודה מותאמות גיל, תרגיל, מגדר, משלב חברתי וקהילתי ולהתחיל לעשות סדר באנדרלמוסיה הפנימית בה התלמידים נמצאים כרגע,בכיף שלהם. הילדים שלנו, התלמידים שלנו, דור העתיד הטוב שאנו נגדל.

לאחר הבנת המה נדרש קל יותר לברר את האיך- ואנשים אשר רוח בהם וליבם פתוח לעיון לא ביקורתי, קשוב ידעו לכוון עצמם לביצועים הנכונים והטובים ביותר להיות מודל אותנטי וקרוב. ומי שידע פחות? העיקר שיבוא נכון למשימה, חפץ לגדול ולגדל באמונה ובאהבה אמיתית זו הנקנית אך ורק בהיכרות עמוקה ומכילה.

כל השאר טכני, בר ביצוע ומימוש כל עוד נתגמש, כל עוד נבין את גודל השעה והמשימה. זה הזמן לחשיבת עומק, לדיוק המשימה ולמתן חרות ביצועית למחנכים לבצע את משימת חייהם בסיוע, שיתוף כל בתי בתי החינוך, הורים, יועצים, מטפלים וכל המרבה הרי זה מחנך.

הניחו בצד את מצוקת השעות, המשאבים הפיזיים וכו' - הם לעולם יהיו במצוקה! שאלו את השאלה- מה תפקידו של המחנך\ת בעת הזו, קיץ 2020, אלול תשפ"א?

דייקו נקודות החוזק של המחנך הספציפי ובמקביל את נקודות החוזק של כל תלמיד ותלמידה. במקביל אל תחלשו בהגדרת הקשיים החינוכיים והאישיים- לשיתוף יש כח לסייע ולהסתייע.

הגדירו בירור קושי מול מטרה וצאו מהקופסה ביישומים פוטנציאליים. יזמות זה ככאן, אצל כל אחת ואחד. שתפו את התלמידים בשאלה הגדולה, הקשיבו לצרכים, לאמירות לדעות ובעיקר לרגשות העולים.

אל תישארו לבד עם כל המידע התחושות והשאלות – זה אמנם שלכם אך לא רק. החשוב מכל, דאגו לפגישת עין ועין בגובה הלב – הערוץ הישיר ביותר לחיבור אמיתי.

במקומות בהם לא יעשו הצעדים, יאבד השביל. ומה המשמעות של מורה דרך ללא צועדים איתו?

יעל ואן דייק ממונה על תחום בתי הספר היסודיים בחמ"ד ומובילת תנועת המחנכים של החמ"ד