התחלה/ ירושלים, בית דתי־מסורתי. השנייה מבין שישה אחים. "זה היה בית של בנים. הייתי הבת היחידה. משפחה יקרה ואהובה".
אבא/ יוסף רבני ז"ל, עלה בשנות החמישים מפרס והקים בירושלים חברת הסעות. "כשהייתי בת 17 אבא נהרג בתאונת דרכים וניהול החברה עבר לאמא ולאחי הבכור. אני לקחתי אחריות על גידול האחים הקטנים".
אמא/ דבורה רבני. "אמא הייתה עובדת סוציאלית ועבדה עם נוער במצוקה, אבל זה היה לזמן קצר. רוב השנים היא הייתה עקרת בית, גידלה אותנו, עד שנאלצה לעבור לניהול העסק שאבא השאיר. כשאחיי גדלו הם לקחו על כך אחריות, והיום זה עסק שמפרנס את המשפחה".
פעילה חברתית/ שנותיה הראשונות במערכת החינוך עברו עליה בבית הספר 'נזר דוד' שבגבעה הצרפתית. "הייתי מאוד מעורבת ופעילה חברתית. היו לי יוזמות וארגונים באחריותי, ותמיד הייתי אומרת מה שיש לי לומר".
החצי השני/ אחרי שנות בית הספר היסודי למדה בתיכון הדתי 'ג'ינוגלי' בירושלים, וגם שם הייתה פעילה חברתית. אחר כך התגייסה לסגל הטכני של פרויקט 'תלפיות' בצבא - שם פגשה את הרצל. "הוא חילוני ואני דתייה, הסיכום היה שאת הילדים נשלח למסגרות דתיות".
ילדה מצטיינת/ אחרי ששני ההורים שירתו בתלפיות אבל לא היו מהתלפיונים המצטיינים - הגיעה הבת שיר. "בכיתה ז' היא החליטה, בעקבות משבר כלכלי שהמשפחה עברה, שהיא תהיה מצטיינת בלימודים. היא למדה באמי"ת רחובות, נכנסה לפרויקט מופ"ת ולמדה פיזיקה, ביולוגיה ומתמטיקה ברמה הכי גבוהה".
פעילה ציונית/ כשהייתה שיר בת 15, עברה המשפחה מהמועצה האזורית גזר למעלה אדומים. "בשלוש השנים האחרונות של הלימודים שיר למדה בבית ספר חילוני במעלה אדומים, אבל היא תמיד הייתה מאוד דתייה. בבית הספר היא נכנסה לכיתת מצוינות, וכל זה לצד פעילות ערכית וציונית שהשתתפה בה. לקראת הצבא היא נרשמה לעתודה בנושא הנדסת חומרים".
העמותה/ לפני כחמש שנים החלה מירב לעסוק בפעילות חסד. "חשבתי על זה שאני רוצה לתרום מעצמי לאחרים, והשתתפתי בחלוקת סלי מזון של עמותה שהייתה פעילה בה במעלה אדומים. עם הזמן הבנתי שהסלים לא מספיקים ויש צורך להרחיב את העמותה. הקמתי מערך עצמאי של נתינה. שיר הייתה מאוד פעילה וחלק משמעותי ממנו".
רק אחרי/ שיר התגייסה ליחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין עם תואר ביד. "היא התעקשה לצאת לקורס קצינים, שבמהלכו אירע הפיגוע בטיילת ארמון הנציב בירושלים, שם נרצחה. אחרי הפיגוע הבנו עוד הרבה דברים על אישיותה המיוחדת. בתקופה מסוימת היא לימדה בני נוער. הם שלחו לנו מכתבים וסיפרו איך הייתה היחידה שהאמינה בהם ואיך בזכותה הם הגיעו להישגים".
ששיר תהיה האחרונה/ "בלילה השני או השלישי לשבעה ישבתי עם הרצל. החלטנו שאנחנו לא ממשיכים סתם ככה הלאה בחיים. הדם של שיר שנשפך הוא לא מים. רצינו לפעול, אבל לא ידענו איך. כמובן, חלילה לא חשבנו על פעולות נקם לא חוקיות, אבל כן רצינו לראות איך אנחנו נאבקים ויוצרים הרתעה".
לא רק עניין מדיני/ "אחרי השבעה התקשרנו להמון עורכי דין, רצינו לפעול בצד המשפטי נגד המשפחה של המחבל. הוא נהרג במקום. הרעיון היה לתבוע פיצוי כספי כדי ליצור הרתעה. הכפר שממנו בא המחבל הוא ג'בל מוכבר, יצאו משם מאות פיגועים ואנחנו רוצים שיהיה ברור להם שמי שיבצע פעולת טרור - המשפחה שלו תסבול".
משפחת השכול/ כחודש אחרי הרצח של שיר, הגיעה לבית המשפחה שיחת טלפון מפתיעה. "על הקו הייתה דבורה גונן, אמו של דני גונן ז"ל. היא אמרה שלמחרת יש דיון בבג"ץ על הריסת בית המחבל שרצח את שיר. הופתענו שאנחנו יודעים את זה דרכה. אף אחד לא רואה בנו, המשפחה השכולה, צד בעניין. הגענו לדיון ופגשנו שם המון משפחות שכולות שלצערי הכרתי מהעיתונים, מהמקרים של הילדים שלהן. דיברתי לפני הדיון עם הפרקליט הצבאי, שהסביר לי שאנחנו פחות צד בדיון, המשפט מתנהל מטעם המדינה ולא מטעם המשפחה של הנרצחת".
סיור בבית המחבל/ "פסק הדין היה שהבית ייאטם ולא ייהרס, כי הוא צמוד לבית של אמא של הרוצח. מילאו את הקומה העליונה והתחתונה בבטון, ככה שגם אם יחפרו שם שנים לא יצליחו להחזיר את המצב לקדמותו. מאז התחברנו לפעילות של פורום 'בוחרים בחיים', משפחות שכולות שרוצות ליצור הרתעה כדי שהכאב שהן חוות לא יגיע חלילה למשפחות אחרות. ארגון 'אם תרצו' מלווה אותנו המשפחות, ונותן גב לכל המאבקים שלנו".
לא מוותרים/ מאז, מירב והרצל מלווים ודוחפים מאבקים רבים שבבסיסם מאבק בטרור ובלגיטימציה שהוא מקבל מארגונים ישראליים או בינלאומיים. "בית ספר בתל אביב הביא יום אחד פעילות של האגודה לזכויות האזרח. זה גוף שיש לנו הרבה מאבקים איתו בנושא של הרס בתי מחבלים. הגעתי לתוך ההרצאה, שאלתי שאלות מהקהל ולא ויתרתי. מולי היו אנשים שצעקו עליי, אבל לא עזר להם".
תהליכים/ "בזמן ההליך לאיתור רמטכ"ל, עברנו על המועמדים לתפקיד. יאיר גולן היה אחד המועמדים, וראיתי שהוא סיפר בגאווה בכמה מקומות איך הדיח מפקד פלוגה שנתן הוראה להרוג מחבל שהתקרב לחיילים עוד לפני שניסה לבצע פיגוע. זה היה אבסורד בעיניי. שלחנו מכתב לרמטכ"ל ולשר הביטחון בגיבוי של 'אם תרצו', ונוצר הד תקשורתי מאוד חזק".
סדר עדיפויות/ מעת לעת הפעילות של בני הזוג נתקלת בהתנגדות מצד גורמים שונים. "פנו אליי מארגוני הורים שכולים וביקשו שנשמור על ממלכתיות, אבל אמרתי מראש - אני לא רוצה להיות ממלכתית. אני מעדיפה מאה אימהות בוכות מהצד השני ולא אמא אחת מהצד שלנו. אני מעדיפה להיאבק ולא לחטוף חלילה עוד טרור ופיגועים".
יוצרים הרתעה/ "יצרנו 'חבילת הרתעה' מטעם פורום 'בוחרים בחיים'. אנחנו דוגלים בעונש מוות למחבלים, הרעת תנאי המחבלים בבתי הסוהר בארץ והרס בתי מחבלים - כל אלה יוצרים הרתעה ומונעים טרור".
חושפת מחדלים/ מאבקה להרעת תנאי המחבלים בבתי הסוהר הביא לחשיפת אחת הפרשות המטרידות שפורסמו: הטרדת סוהרות ושיבוצן בתאים לפי בקשת האסירים. "אני דיברתי עם הסוהרות והבאתי לחשיפת הפרשה. גלעד ארדן הקים ועדה שדנה בנושא, ומהשר אמיר אוחנה אנחנו דורשים שגם יביא למימוש מסקנותיה".
הנחת/ "ארבע בנות. שיר שלנו ז"ל, שחסרונה כל יום כואב וקשה. בר בת 23, לפני לימודים באקדמיה. פז בת 19, חיילת. ואגם, תלמידת תיכון. הן העוגן שלי. עם כל הכאב, הן עוזרות לי ונותנות לי המון כוח. מעל הכול - הן מכילות את ההורים המשוגעים שלהן, שרצים ממקום למקום ומהפגנה להפגנה, לדיונים בבית המשפט ולפגישות עם בכירים בממשלה".
אם זה לא היה המסלול/ "הייתי חיה את החיים הטובים שהיו לי לפני".
במגרש הביתי:
בוקר טוב/ מאווררת את החדר של שיר, קוראת כמה פרקי תהילים לזכרה ואז קפה ראשון של בוקר.
פלייליסט/ "מאז הרצח של שיר אני לא שומעת מוזיקה. לפני כן הייתי שומעת הרבה. היום אני אוהבת לשמוע את קלמן ליבסקינד ברשת ב', את אמיר איבגי בגל"צ ותוכניות בגלי ישראל".
שבת/ "מאז הקורונה, שהוציאו את התפילות מבית הכנסת - ספר התורה לעילוי נשמת שיר נמצא אצלנו בבית, בחדר שלה. בתפילות שמתקיימות בחניה משתמשים בו. תמיד יש אורחים בשבת, משפחה מצומצמת ומורחבת ואווירה של יחד".
דמויות מופת/ "הרב שמואל אליהו, שמלווה אותנו מאז הפיגוע. הוא איש של אמת התורה, בלי פשרות. הרב אילן מרק, שמאז הפיגוע מעביר אצלנו פעם בשבוע שיעור לזכר שיר עם תלמידי אמי"ת איתן. ושפי פז, שיש לה אהבת ארץ ישראל מאוד גדולה, ומוכנה לשלם מחירים עבור האמת שלה".
מפחיד/ "רק על הבנות שלי".
משאלה/ "שיבוא המשיח. שהימין ישלוט באמת ושנהיה עם חופשי בארצנו".
כשאהיה גדולה/ "מי יודע, אולי התחום הפוליטי. הכי חשוב לעשות למען עם ישראל ולשנות לטובה".
לתגובות: shilofr@gmail.com