הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות תפס את הישראלים מופתעים. הריבונות, למרבה הצער, אינה נמצאת בימים אלה על סדר היום הציבורי.
הייאוש מהמערכת הפוליטית שנראה כאילו לוקחת אותו בכוח לבחירות רביעיות, משבר הקורונה והפגיעה האישית בחלק ניכר מהאוכלוסייה מעסיקים את הישראלי הממוצע הרבה יותר. ההסכם נתפס בעיני הישראלי הממוצע כפורץ דרך, אבל רגע אחרי רוממות הרוח ושינוי הפרדיגמה, הוא חוזר לצרות מבית.
שלא יהיה ספק. נתניהו הביא כאן לשינוי במשוואה. בעיקר בעובדה שכל הצדדים מבינים שהפלסטינים תוקעים אותם, ולכן מהנעלם המרכזי במשוואה הם הפכו להיות המובן מאליו בתוכה. התגובות צפויות ולכן גם האמירויות החליטו לנצל את ההזדמנות ולהתקדם. זה יכול להימשך ולשנות לגמרי את המצב במזרח התיכון.
נסביר קצת את המשמעות בשטח של הסכם כזה. ישראל כבר פועלת כיום באיחוד האמירויות, כולל נציגות באבו דאבי שמסונפת לסוכנות האו"ם לאנרגיות מתחדשות, שהיוותה חלק מהתשתית להסכם. היא הוקמה ב-2014 ובשנת 2017 קיבלה מעמד והכרה, ובעקבות כך בראשה עומד דיפלומט ישראלי ודגל ישראל מונף בתוכה. כעת יקבלו הדברים פומבי עד לכינון שגרירות של ממש, ויחסים שיאפשרו ביקורים הדדיים וישדרגו עוד את היחסים הכלכליים הענפים.
ראוי לציין שמשרד החוץ פעיל מאוד במפרץ הפרסי ב-20 השנים האחרונות ועומד בקשר עם אנשי ממשל, גורמים לא רשמיים, חברות עסקיות וגורמים אחרים. בשנים האחרונות יש זינוק בכמות הביקורים של משלחות ישראליות רשמיות במפרץ הפרסי. אם בין השנים 2016 ל-2018 ביקרו רק ארבע משלחות ישראליות באיחוד האמירויות, בשנת 2019 הגיעו לנסיכות 15 משלחות ישראליות וכולן רשמיות שטופלו על ידי משרד החוץ. זאת כמובן, לא כולל אנשי עסקים שהגיעו באופן עצמאי לקידום עסקיהם.
משרד החוץ סייע עד כה לכ-500 חברות ישראליות לפעול באיחוד האמירויות כשממוצע הפניות לפעילות בנסיכות בימים אלה עומד על כ-10 בשבוע. נציג משרד החוץ במכון היצוא מסייע ליצירת חיבורים בין חברות ישראליות לחברות במפרץ ויש יחסי מסחר ענפים ושיתופי פעולה בתחומי מים, טכנולוגיה, חקלאות, בריאות, פינטק, ביטחון מולדת וסייבר.
בתקופה הנוכחית היה הרבה עניין בישראל ובאיחוד האמירויות לייצר שיתופי פעולה בתחום הקורונה. בחודש שעבר נחתם הסכם שיתוף פעולה בין חברת Group 42 מאבו דאבי לרפאל לפיתוח בדיקות קורונה מהירות בשדות תעופה. שדרוג היחסים, מעבר לביקורי תיירות שעד היום כלל לא התאפשרו, יאפשר לישראל ככל הנראה לקבל אישור לטוס מעל שמי סעודיה באופן שיכול לקצר זמן טיסה ליעדים שונים.
ברמה המדינית הרווח הוא אחר לגמרי. באיחוד האמירויות לקחו אמנם סיכון, אבל מחושב למדי. ללא מעט מדינות ערביות שמקיימות יחסים ברמה כזו או אחרת עם ישראל, נמאס מהסרבנות הפלשתינית. הם רוצים לייצר ציר יחד עם ישראל נגד האיום הגדול ביותר על המזרח התיכון – איראן. עד היום התנאי היה ויתורים ישראליים מפליגים לטובת הפלשתינים. האמריקנים, בתוכנית המאה, הבהירו שלמרות שכבר הוצעה לפלסטינים מדינה על השולחן מצד ישראל (ועל כך בהמשך) הם ממשיכים לסרב. תגובותיהם בימים האחרונים מסבירות את המצב. לכן איחוד האמירויות היתה הראשונה לומר: הפלשתינים שיעמדו בסירובם, לנו אין שום סיבה שלא לנרמל יחסים עם ישראל. אם ייחתם הסכם בקרוב, הדבר יהווה איתות למדינות נוספות שנרמול יחסים עם ישראל יכול להביא איתו רק דברים חיוביים.
לכן, מצד אחד, ניתן להגיד על ההסכם שברמה המדינית הוא יכול לשנות את התמונה המזרח תיכונית לחלוטין, אבל ברמת היחסים הוא בעצם נותן פומבי למשהו שמתקיים – מתחת לרדאר ובאופן יחסי – כבר שנים ארוכות.
תקשיבו לקושנר
בימים האחרונים מנסים לשווק לימין את ההסכם בצורה שונה מאוד מזו שמשווקים אותו האמריקנים או ראשי איחוד האמירויות. כדאי לשים לב היטב לדברים שאומר ג'ארד קושנר פעם אחר פעם. בשבוע האחרון שמענו לפחות שני תדרוכים מיועצו וחתנו של הנשיא לפיהם הריבונות אינה על הפרק, חרף ההתבטאויות בישראל כי הריבונות נמצאת על סדר היום.
באחד התדרוכים הסביר קושנר את המצב בצורה הברורה ביותר: "בנינו מערכת אמון חזקה מאוד עם ישראל. הם הסכימו איתנו שהם לא יקדמו את הסיפוח. הפוקוס כעת חייב להיות על הסכם השלום אם אנחנו רוצים לבנות יחסים טובים בין ישראל למדינות ערב".
הוא ציין כי הממשל מכיר ומבין שההתיישבות היא עובדה מוגמרת, אבל הריבונות לא תסייע לדעתו בשלב זה. "יש שם מצב קיים שאי אפשר להתעלם ממנו. ישראלים גרים שם, ישראל שולטת בשטחים הללו והמצב הזה לא עומד להשתנות. יש לנו אמון מלא בראש הממשלה נתניהו שלא יקדם את הסיפוח באופן חד צדדי. נתניהו התחייב בפנינו באופן מפורש שהוא לא יקדם את הסיפוח ואנחנו מאמינים לו".
גורם בבית הלבן השיב לשאלת 'בשבע' לגבי הסתירה בין העמדה הישראלית להצהרות בוושינגטון, וציין כי המילים של ג'ארד קושנר בימים האחרונים ברורות למדי. "בעניין הריבונות - תקשיבו לקושנר. הוא מדבר על הסוגיה שוב ושוב ועמדתו לא משתנה משיחה לשיחה או מראיון לראיון. העמדה לגבי הסיפוח ברורה מאוד וישראל יודעת היטב למה הסכימה".
אגב כך, הפניית הזרקור המרכזי לריבונות היא הבנה חלקית של המצב. צריך להסתכל על הנרטיב שמשדר הממשל האמריקני, שמנסה לשווק את ההסכם בעיקר בעולם הערבי. קושנר הצביע פעם אחר פעם על פתיחת מסגד אל אקצה בהר הבית לאזרחי איחוד האמירויות, כהישג הגדול ביותר של ההסכם עם ישראל.
"ההסכם מהווה פריצת דרך עבור מוסלמים שרוצים לבוא להתפלל במסגד אל אקצה בירושלים, האתר הקדוש השלישי ביותר לאסלאם. טיסות ישירות בין שתי המדינות יאפשרו עלייה לרגל לאל-אקצה - ניצחון לפלורליזם דתי ודחיית הנרטיב השקרי, המשמש קיצונים לחיזוק שורותיהם, שהמסגד תחת התקפה", אמר בשיחה עם העיתון 'וושינגטון פוסט'.
ולצד הנרטיב הזה, בשקט בשקט, אמר קושנר את הדבר החשוב ביותר בתדריך נוסף. "ישראל נתנה הצעה מאוד נדיבה להקמת מדינה פלסטינית כולל חילופי שטחים. ההבנה שזה המצב אפשרה את פריצת הדרך שהביאה להסכם הנוכחי", אמר קושנר וציין כי ישראל גם הציגה מפה של אותה מדינה פלסטינית.
זאת אומרת שקיבלנו כאן לא רק עיכוב או הורדה מסדר היום של הריבונות, אלא גם הסכמה למדינת פלסטינית כולל מפה (שנכון לעכשיו איש לא יכול להעיד איך בדיוק היא נראית). מקורבי נתניהו מדגישים שלא רק שהריבונות לא בוטלה אלא נדחתה לזמן קצר, אלא שגם הושג שינוי של ההנחה 'שטחים תמורת שלום' ל'שלום תמורת שלום'. אלא שההתחייבות הישראלית להקמת מדינה פלסטינית הופכת את הטיעון הזה לחלקי מאוד.
כשהליכוד בלחץ, הימין מרוויח
מי שהביעו עמדה חריפה מרגע ההבנה מה כולל ההסכם הם ראשי מועצת יש"ע וראש מועצת שומרון יוסי דגן. יו"ר מועצת יש"ע וראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחייני פנה לנתניהו ואמר לו, "ראש הממשלה, פעם אחר פעם מתגלה שאתה תומך נלהב בהקמת מדינה פלסטינית. הרעיון לחתימה וההתחייבות משותפת שלך עם נשיא ארה"ב על מתווה טראמפ מסוכנת לעתידה של מדינת ישראל".
דגן, בעל קבוצה משמעותית של מתפקדים במרכז הליכוד, כתב לראש הממשלה: "אתה כפסע מאיבוד מוחלט של האמון של המחנה הלאומי. המחנה הלאומי לא יעבור בשתיקה על מעשה ההונאה הזה. בנימין נתניהו, אני מכיר רק כינוי אחד למי שמבטיח שוב ושוב ולא מקיים. מה שעשית זו הונאה של עם שלם. אנחנו בחרנו בבנימין נתניהו, לא בשמעון פרס".
מה שמצער מאוד הוא שמאחורי הדברים לא עומד רוב משמעותי בליכוד. הסקרים מעידים על כך. מבחינת ה'בייס' הליכודי נתניהו שוב התגלה כמנהיג גדול. בגלל השנאה היוקדת משמאל, מצביעי הבסיס מוכנים לסלוח על הכל, כולל על אופן ניהול משבר הקורונה והטלטלות הפוליטיות שלא מגיעות לאזרחי ישראל.
לצד זאת, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הסקרים גם מעידים שלבנימין נתניהו יש בעיה משמעותית מימין וקוראים לה מפלגת ימינה. כבר לא מדובר בדו ספרתי, אלא במספרים שמתייצבים סביב ה-15 מנדטים ויותר, ועלולים לאיים גם על מקומה של 'יש עתיד' כמפלגה השנייה בגודלה. בכל מקרה, אם ההישג יישמר, אלו מספרים שמציבים את ימינה כגורם שנתניהו לא יוכל להתעלם ממנו בממשלה הבאה.
בליכוד רואים בעיניים כלות את התחזקות בנט. התשובה המביכה היתה התנייה של אי דחיית העברת התקציב בהכללת תקציבי הציונות הדתית בבסיס התקציב. כבר כתבנו בהרחבה על הבלוף החלקי שמנסה הליכוד לייצר כאן בניסיון להראות שהוא מייצג את הציבור הזה ולא נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' או אופיר סופר. בנוסף, מנסה המפלגה לייצר נרטיב לפיה מדובר בפיצוי על אי החלת הריבונות וגם למכור למצביעי הימין האידיאולוגיים 'מכתב הבנות' שעלול לסנדל בעיקר את ישראל ולא את הממשל האמריקני.
דווקא הדאגה בליכוד, צריכה להרחיב את הלב לכל מי שרוצה שינוי במצב. ראש הממשלה מתעורר בענייני ההתיישבות רק לפני מערכות בחירות. בכיר בסביבתו דיבר על סיפוח נרחב של שטחי C לפני הסיבוב השני של הבחירות. בינתיים הרשות הפלשתינית מבצעת שם פיחות זוחל בשליטה הישראלית. לנתניהו אין מדיניות, ולבושתו בדיון בועדת החוץ והביטחון התברר שהמנהל האזרחי דווקא קידם במהלך ימי הממשלה הקודמת מדיניות אכיפה אגרסיבית יותר שאושרה על ידי השרים לשעבר שקד וליברמן, ומי שעצר את הכל היה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. לא אנחנו אומרים את זה, הדברים נשמעו מפי אנשי המנהל האזרחי בדיון רשמי.
הניסיונות לגמד את מפלגות הימין שלצידו מקטינים רק אותו. המנהיג הדגול שעושה שלום עם איחוד האמירויות מתעסק בזוטות פוליטיות קטנות. האיש שמביא הישגים, מאבד את הראש כשמדובר בקרב עם כחול לבן שאיתה כרת הסכם ויורה מהמותן בחירות שרק יפגעו במצב השברירי גם כך בישראל של משבר הקורונה.
נתניהו הביא הישג, שאם אכן יהפוך למשמעותי בשטח, ייזכר כמהלך מבריק בספרי ההיסטוריה. כזה ששינה את התמונה לגמרי ושינה את הנחות היסוד במזרח התיכון. חדוות העימותים וההתנגשויות עם כחול לבן, גורמת לנו – אזרחי ישראל – לחזור אל הקרקע ולהביט מסביב. להבין שאין כרגע מה לחגוג הסכמים, כשאחוזי האבטלה במדינה שעמדו על 4% לפני משבר הקורונה חוצים את רף ה-20% ולא מצליחים לרדת מתחת לנתון הזה. לראות כיצד הפוליטיקאים שלנו עסוקים במריבות ומלהגים על 'טובת הציבור'. איש כבר לא מאמין שבמערכת הפוליטית מחפשים את טובת הציבור. אולי אם אופציית הבחירות תרד מסדר היום, מישהו יתייחס ברצינות לכל האיומים וההערות.
עד אז האזרחים מניחים שפנינו לבחירות, בדיוק כמו שהם כבר מניחים שאת ראש השנה הם ייאלצו לבלות שוב בחיק המשפחה הגרעינית בלבד. נתניהו וגנץ יודעים שאפשר לעשות את זה אחרת. הימים הבאים יוכיחו אם האזרחים בראש סדר מעייניהם או מלחמות היהודים עדיפות מבחינתם. דווקא נתניהו, שמעיד על עצמו כמנוסה וכמבוגר האחראי, היה צריך להוריד את הלהבות. בינתיים הוא עסוק בפירוקים והרכבות. את המחיר, כמו שאנחנו יודעים, נשלם כולנו.
הדרך למוקטעה עוברת באבו-דאבי
ואחרי כל כך הרבה עיסוק בהסכם נסמן שני מנצחים גדולים כתוצאה מההסכם הזה. הראשון הוא הנשיא האמריקני דונלד טראמפ. הדשדוש בסקרים והחשש שהכסא בבית הלבן לארבע שנים נוספות הולך ומתרחק נעלמו לטובת פרגון. אפילו ג'ו ביידן, היריב על התפקיד מספר 1 בארה"ב, החמיא להסכם עם איחוד האמירויות.
טראמפ מוכיח שני דברים לאמריקנים, והדבר יכול לשחק לטובתו כעת: האחד הוא שמילה שלו היא מילה. הבטיח שינוי במזרח התיכון – וקיים. את הזרעים הוא הניח בתחילת הקדנציה, כשבחר לערוך את ביקורו הראשון כנשיא דווקא בסעודיה, שממנה המשיך לישראל. את הפירות הוא קצר בהסכם. את הדובדבן הוא מקווה לשמור הכי קרוב ליום הבוחר אצלו (וייתכן גם בישראל) בחודש נובמבר – חתימת ההסכם הרשמית על מדשאות הבית הלבן עם הרבה מאוד תקשורת בינלאומית, שתדבר על החזרה של ארה"ב להיות הגורם המרכזי במזרח התיכון שמביא שלום באופן מעשי.
לצד הרווח של טראמפ יש גם מרוויח פחות מדובר. הוא נחשב ליועץ הבכיר ביותר של שליט אבו-דאבי השייח' מוחמד בן-זייד ומוכר לנו היטב כבכיר לשעבר ברשות הפלסטינית שהוגלה ממנה על ידי אבו מאזן. שמו מוחמד דחלאן והוא אחד משושביני ההסכם בין ישראל ואיחוד האמירויות. דחלאן חולם לחזור לרמאללה ממנה גורש על ידי אבו מאזן, הפעם כמחליפו. הוא עושה צעדים רבים בשטח למען העניין. בביקור חשאי שערך בירושלים בעת האחרונה, הוא נפגש בסודיות עם בכירים בפתח' והציג בפניהם שורה של רפורמות שיקדם – אם וכאשר יחליף את יו"ר הרשות הפלסטינית.
ההסכם מקדם את דחלאן משמעותית אל הירושה. ייתכן שמטרתו של בן-זייד בתיאום עם האמריקנים היתה לשלוח את דחלאן בחזרה לרמאללה כדי להחזיר את הרשות לשולחן המשא ומתן ולהפסיק את הפניית העורף לארה"ב. דחלאן זוכה לגב רחב גם מנשיא מצרים, גם ממנהיגי סעודיה ובחריין, ונראה שבמפרץ מנסים לקדם אותו למקום שבו יהיה אפשר לגבש הסכם נורמליזציה כולל – או במלים אחרות ליישם את תוכנית המאה של הנשיא טראמפ במלואה.
השבוע הפך דחלאן לאחד השמות המדוברים בתוככי שטחי הרשות. לא על ידי השלטונות שבעיקר חוששים ממנו, אלא על ידי האזרחים, שמבינים שאולי מצפה להם עתיד טוב יותר לאחר שינוי בהנהגה. ימים יגידו אם הכוונה המשולבת של האמריקנים ואיחוד האמירויות הצליחה לייצר את התוצאה הטובה מבחינתם. האתגר הראשון שכל הצדדים יצטרכו לצלוח הוא בחירת טראמפ לקדנציה נוספת, שכן אין לדעת איך ינהג ממשל דמוקרטי ואילו שינויים יערוך בתכנית המאה שעלולים לגרום להשגות רבות בצד הישראלי.
לתגובות: [email protected]