תמצית האמונה של התורה החוזרת אין ספור פעמים בתורת משה היא בערך כך: א-ל חי, א-לוהי עולם, א-לוהי ישראל, א-לוהי ההיסטוריה, בחר באברהם יצחק ויעקב ובזרעם, ייעד להם את הארץ שנשבע לתת להם ומצוה אותם לרשת אותה, ולהיות עם קדוש ואור לגוים, מבטיח ברכה גדולה אם ילכו בדרך הנכונה וקללה גדולה וגלות מרה אם יבגדו בייעודם.
אבל תולדות ישראל בדורות האחרונים התקדמו בתהליך היסטורי פרדוכסאלי מדהים שאי אפשר היה לצפותו. רוב הרבנים והאדמו"רים נאמני התורה דוקא החליטו לאסור את העלייה לארץ והתנגדו לגיוס ולמלחמה עליה, ואילו החלוצים שפעלו במסירות נפש ליישוב הארץ, להקמת כוחות לוחמים, לקיבוץ גלויות ולתחייה לאומית היו ברובם עוזבי תורה ומחללי שבת.
הקדוש ברוך הוא בחר להשמיד את הגולה בחמת זעם בשואה הגדולה ביותר בהיסטוריה, ולחזק את בנין הארץ בנסים מופלאים ללא תקדים. שממה שאין כמוה הפכה לגן פורח, אויבים מרושעים רבים ומצויידים שזממו להשמיד להרוג ולאבד את ישראל נפלו ביד מעטים. ישראל הפכה לאט לאט למעצמה חקלאית, כלכלית ומדעית. נקודת שיא היתה מלחמת ששת הימים, המלחמה המופלאה ביותר בהיסטוריה, שבה הקב"ה נתן לנו עליונות אוירית בתוך כמה שעות, הניס את האויב מפנינו בששה ימי ישועה, ונתן בידינו בניגוד לכל תחזית ותכנון מצידנו, מרחבים כבירים בארץ ההבטחה, ועל כולם ערי אבותינו, וירושלים והר הבית.
השנים שאחרי מלחמת ששת הימים היו קו פרשת מים ברוחות המהלכות בעם ישראל. הציונות החילונית עוד הספיקה לאחד את ירושלים ולהחיל ריבונות ברמת הגולן, ולקלוט עלייה גדולה מרוסיה ואתיופיה, אבל תוך כדי כך ואחר כך התגברו בתוכה הכוחות השוללים, השואפים לעם ככל העמים, העוינים תורה ומצוות, המתעבים את יישוב הארץ, ההופכים תועבות לדגל. במקביל קמו והתחזקו 'גוש אמונים', מתנחלים נאמני תורה ויישוב הארץ, שנאבקו והצליחו להציל את האחיזה היישראלית ביהודה ובשומרון, ואת הנוכחות היהודית בהר הבית, אבל נכשלו בסיני, בחבל עזה ובצפון השומרון.
השבוע בח' באלול אנו מציינים בתפילה ובתענית רשות את יום סגירת השער במחסום כיסופים ושריפת בתי הכנסת בגוש קטיף (על עצרת תפילה ביום זה בשומרון אפשר לקבל פרטים אצלי yoel.elitzur@mail.huji.ac.il).
המצב כיום: השמאל הקיצוני העוין שולט בתקשורת ובמשפט והצליח בדרכים מתוחכמות להפוך את השופטים והיועצים לשליטים למעשה העוצרים כל פעולה של תורה ומצוות וקדושה, של בנין וכיבוש, של תבונה וגבורה, המעצימים ערכים חולפים של שויון כביכול ושל הפקרות מינית. הימין הרך והמרכז החילוני שעליו נמנה רוב העם וממנו באים ראשי הממשלה, חלש מכדי להוביל מול דורסנות השמאל.
הקורונה, התקציב וממשלת האחדות הם רק התפאורה המסיחה את דעתנו מן העיקר. למרבה האסון, הימין הדתי ברובו, שידע בדור הקודם להתנחל ולהציל, שעליו מוטלת האחריות ההיסטורית, התפצל, התקוטט והתבלבל, מנהיגיו הפוליטיים זרקו לזבל מנדטים יקרים שהיו יכולים להציל את ישראל, הרחיקו מנהיגי ציבור אותנטיים ומינו עסקנים ויפים ויפות שאינם מייצגים.
סיפור הריבונות הוא מקרה מבחן מצער במיוחד. יוזמת הריבונות היתה מתנה אלוקית מיוחדת במינה. הקב"ה שלח לעזרתנו את מנהיג העולם, איש חזק וידידותי לישראל, שממש הפציר בנו להחיל את ריבונות ישראל ביהודה ושומרון. כל בר דעת הבין שדיבוריו על מדינה פלסטינית תוך כדי הטקס והחיבוקים עם נתניהו, היו סוג של מס שפתיים והוגבלו בפירוש בהפיכתם של ערביי הרשות הפלסטינית לחובבי ציון. אבל ראש הממשלה התמהמה כפי שהוא יודע לעשות, וראשי יש"ע והימין התחילו באופן מתמיה ביותר להפריע בצעקות, ממש כמו האדמו"רים באירופה לפני תשעים ומאה שנה. כך אבדה הזדמנות היסטורית – תוכנית המאה של הקדוש ברוך הוא.
ההיסטוריה היהודית אינה מרשה לנו להמשיך לחלום. מוכרח לקום כח אמיתי של נאמני ארץ ישראל ומורשת ישראל, שייבחר באופן אמיתי על ידי הציבור הנאמן עצמו בלי התערבות האנשים שבמערכת הפוליטית שכבר הראו את קוצר ידם. אני מחזק את ידי העושים למטרה זו. נסיון חטוף של איתי גרנק וחברים נוספים לפקוד ולבחור לפני הבחירות הקודמות הצליח בתוך שבוע להגיע ל-5,000 איש שבחרו את נציגיהם. התארגנות נכונה כעת יכולה להיות מנוף להתקדמות גדולה שתפרוק את עול השופטים והיועצים שהשתלטו על מה שלא נועד להם, ושיקדם את עם ישראל אל צור מחצבתו ואל ייעודו, בעזרת ה'.