דרוש חשבון נפש ציבורי

ההתיישבות זקוקה היום להנהגה מפוכחת, אחראית, בעלת ראיה רחבה ויכולת ניתוח לטווח ארוך

קובי אלירז , ב' באלול תש"פ

דרוש חשבון נפש ציבורי-ערוץ 7
קובי אלירז
Photo by Hillel Maeir/Flash90

חודש אלול הגיע ואיתו חשבון נפש ציבורי נצרך, בשנים האחרונות התקיימה פעילות עניפה לטובת ניסיונות להסדיר ולמסד את פיתוחה של ההתיישבות ביהודה ושומרון.

לצערנו רוב היוזמות בעניין נחלו כישלון חרוץ וכואב... אולי כדאי להקדיש כמה רגעים כדי להיזכר איפה היינו, מה עשינו ואולי לחשוב מה אפשר וצריך לעשות אחרת.

חוק ההסדרה-

בקול גדול ובקמפיין מתוזמר שסחף גם את את הח"כים של הליכוד יצאנו לדרך עם חוק ההסדרה. יוזמי החוק הסבירו לנו שזה הדבר, סוף סוף נחוקק חוק שיפתור לנו את כל הבעיות, ללא צורך בדרך מלאה חתחתים שאת סופה מי ישורנו... רק חוק כולל ייתן מענה אמיתי למצב בשטח.

היו מי שהטילו ספק, העירו והאירו על דרך ניסוחו של החוק המוצע, על ההיקף הרחב מידי שהוא מתיימר לתפוס ועל כך שנראה שאינו לוקח בחשבון שהוא ״מועיל״ גם לאלפי בתים בלתי חוקיים פלסטינים. מחוקקי ההסדרה פטרו את הטענות כלאחר יד ובאמירה שממילא רוב הבניה הבלתי חוקית הפלסטינית לא תפונה ולכן החוק אינו מוריד ואינו מעלה בנושא זה.

חשוב להבין שבזמנו חקיקת החוק היתה בין הגורמים להפסקת עבודת ועדת ההסדרה ברשותה של השופטת חיה זנברג (שהייתי משותפיה), אשר עמלה רבות ובדרך חתחתים על מציאת פתרונות יצירתיים לבעיות בשטח, לאו דווקא בדרך של חקיקה (הפעלת סעיף 5 ("תקנת השוק"), פתרונות לדרכי גישה, שימוש בעקרון האיחוד וחלוקה, סוגיית צמוד הדופן ועוד). חקיקת חוק ההסדרה לא רק הביאה להפסקת עבודת הוועדה אלא גם מנעה את החלת חלק ממסקנותיה שכבר הוגשו לממשלה (האשמה לכך מוטלת גם על גורמים נוספים שלא נפרטם כאן).

בסופו של יום וכידוע, החוק בוג"צ והתוצאה הידועה מראש טפחה על פניהם של מחוקקיו. אולי היינו מצליחים למנוע מראש כשלון זה אילו הושקעו יותר מאמצים בניסוח מדויק יותר של החוק. במקום זאת, זכינו לקבל נוסח פסק דין שיהווה בסיס איתן לציטוטים ותקדימים בויכוח המתמשך בין מתנגדי ותומכי ההסדרה של ההתיישבות. מעתה, לא יצטרכו להסתפק בציטוט פסקי דין ואמירות של שופטי בג"צ מלפני 20 שנה, אלא יוכלו להיתלות בפסק דין טרי מהתנור משנת 2020 עם אמירות שמאוד מקשות על כל הצעה אפשרית לפתרון.

הריבונות-

מזה מספר שנים חוזרים באוזנינו על המנטרה שצריך להחיל ריבונות ביהודה ושומרון. לכאורה, זהו אכן מהלך הגיוני שבכוחו לשנות את כללי המשחק. קיבלנו עלונים מעוצבים המסבירים את חשיבות העניין, קראנו מאמרים וכתבות לרוב. דא עקא, שגם כאן לא נראה שחישבנו מסלול עד הסוף ולא לקחנו בחשבון מקרים ותגובות צפויים שבהחלטות אסטרטגיות מסוג זה נהוג לקחת אותם בחשבון במערך השיקולים.

ריבונות אכן משנה את המציאות באזורנו ומגדירה מחדש את היחס של המדינה לשטחי יו"ש, אך דווקא בגלל זה, זהו ארוע שמצריך קונצנזוס רחב וגם סוג של הסכמה בין לאומית. לתומכי הריבונות שלא מבינים הנחת יסוד זו, יש בעיה בקריאת המפה.

ככל שהם חושבים שאפשר להעביר מהלך כזה בחברה הישראלית כיום ובקהילה הבינ״ל, בבקשה שיוכיחו שאכן זה אפשרי וריאלי... יתכן שהמצדדים בהחלטת ריבונות מלאה חושבים שניתן להחיל ריבונות על כלל השטח לרבות A, B ו- C, ללא התחשבות בכלל ההשלכות, לדוגמה העובדה שבזאת נוספים למדינת ישראל מעל ל +2 מיליון ערבים שיש לתת להם סוג של זכויות (על מהות הזכויות הללו, יהיה מן הסתם ויכוח קשה). מעבר לשאלת הזכויות האזרחיות, מספרים אלה מביאים אותנו ליחס של 60% אזרחים יהודים למול 40% אזרחים ערבים.

ואם המצדדים בריבונות מבינים שיש צורך להסתפק בהחלתה על שטחי C בלבד, גם כאן היה מצופה שיקחו בחשבון את הלחץ הבינ״ל ואת יכולתה של ישראל להתמודד מולו. הרי כולנו רואים, שגם בתכנית טראמפ המדברת רק על מחצית משטחי C בתמיכת ארה״ב והכרה רעיונית במדינה פלסטינית, העולם לרבות אירופה וכלל המדינות המוסלמיות מתנגדים לכך באופן מוחלט, איך לדעתם יגיב העולם על החלת הריבונות על כלל שטחי C?

בעיניי, הנקודה המרכזית שלא נלקחה בחשבון גם בתוכנית טראמפ וגם אצל מצדדי הריבונות היא ההעדר של גבול פיזי בין השטח שבריבונות ישראל והשטח שנשאר מחוץ לריבונותה. ללא גבול פיזי, מה ימנע מפלסטינים לעבור מצד לצד, לקבל זכויות בהליך של איחוד משפחות וליצור מציאות חדשה של הגירה מסיבית של פלסטינים לתוך ישראל?

נראה שנקודות אלה לא נלקחו בחשבון משום מה. ואם התומכים בהחלת הריבונות דווקא כן מכירים סוגיות אלה ומצדדים במהלך בכל זאת, מדוע ביום פקודה בו החליט נשיא אמריקאי לאפשר ריבונות, כל מצדדיה יצאו חוצץ נגדה?

ממה הופתעתם כל כך? הרי ניתן היה לצפות שזו המפה שנקבל במהלך כזה. סוף סוף הגיע נשיא אמריקאי שהחליט לתת גיבוי למהלך ריבונות של 30%, שמשקפת פחות או יותר את המצב הקיים (והעגום) בשטח ממילא, לפתע כולם יוצאים נגדו ומתנהגים כמופתעים מכך שידידנו מעבר לים העניק גם לצד השני הכרה מותנית... בצר לי שהמשב הקר שיצא מרוב חלקי ההתיישבות למהלך תרם לא מעט להורדתו מהשולחן לתקופה ארוכה, נתניהו וטראמפ קלטו שבעצם כולם מתנגדים ועדיף להביא במקום הריבונות, תוכנית שלום עם האמירויות (חשובה אך לא דחופה).

כנראה, בפעם הבאה ההצעה להחלתה של הריבונות תהיה יותר גרועה...אנחנו מפסידים את השליטה בשטח במערכה על שטח c ברמה יומית ושיטתית.

בשיחה אישית ביני לבין בנימין נתניהו, ציטט בפניי פעם אמירה מאביו המנוח: "תדע, החברה' של הציונות הדתית הם ׳סלתה ושמנה׳ של החברה הישראלית, הם חלוצים ורצים לפני המחנה, אבל בזירה וביחסים הבינ״ל אינם מבינים כלום...״

לצערי במהלכים האחרונים שהובלו ע״י ההנהגה הקיימת נחלנו כישלונות חרוצים והובלנו מהלכים לא מספיק מבושלים ולא צופי פני עתיד. גם שיטת ״ייקוב הדין את ההר״ הנוקטת "הכל או כלום", לא מתכתבת עם המציאות, יתכן והיא נכונה כתפיסה עקרונית לגבי הרעיון והשאיפה אותה נממש יום אחד בעזה״ת, ככל שכל העמים יכירו בשם ה׳ ובעמו, אבל כרגע במציאות יש להתנהל עם הנתונים הקיימים ללא התעלמות מהם כאילו אינם.

כדאי שכלל העוסקים בדבר וביוזמות להסדרת ההתיישבות יעשו חשבון נפש רציני ויקדישו לפחות את אותה האנרגיה שהם מקדישים להאשמות שהם מפנים לכלל הגורמים שלדעתם אשמים בכישלון התוכניות אותם הם הגו (בין יתר האשמים: בג"צ, משרד המשפטים, ראש הממשלה ונשיא אמריקאי שרק רוצים להיבחר, השמאלנים והקורונה גם...).

ההתיישבות זקוקה היום להנהגה מפוכחת, אחראית, בעלת ראיה רחבה ויכולת ניתוח לטווח ארוך. ההזדמנות מונחת לפתחנו, החמצה שלה בשל קוצר-רואי וחוסר תחכום מדיני ופוליטי, גובלת ברשלנות פושעת.