"זמן אלול" בעולם הישיבות נפתח היום (ראשון), ובתי המדרש התמלאו למרות נגיף הקורונה המהווה אתגר גדול לרבנים ולתלמידים.
''אנחנו פותחים את זמן אלול בשמחה ובהתרגשות", סיפר לערוץ 7 הרב יצחק סבתו, ראש הישיבה הגבוהה במצפה יריחו.
"הבחורים חוזרים ללמוד תורה", הוסיף. "זאת התרגשות אמיתית, כי החיבור הזה לתורה ולישיבה הוא חיבור של קודש וחיבור של נשמה. מרומם את הרוח לראות את השמחה של הבחורים באים ברצון ובחשק ללמוד. זה מרגש בפני עצמו המפגש מחדש".
"יחד עם זה", אמר הרב סבתו, "אנחנו בתקופת קורונה. תקופה מאוד מאתגרת, שדורשת מאיתנו המון הכנה. יש פה המון אחריות. יש פה את הבריאות של הבחורים והמשפחות שלהם וגם אחריות על לימוד התורה של כולם, לכן אנחנו בונים מערכה שלימה שמתאימה להנחיות משרד הבריאות כדי שאף אחד לא ידבק, וגם אם חלילה ידבק שלא ידביק אחרים".
מוטי מימון, סמנכ"ל הישיבה, סיפר לערוץ 7 על ההכנות לשגרה בצל קורונה. "אנחנו הבנו שאנחנו צריכים להכנס לשגרה", אמר. "לכן הכנו את כל הבית מדרש ואת כל המערכת של הישיבה לזמן ממושך של שהייה. כלומר, חלוקת הבית מדרש לקפסולות, במתווה שאושר על ידי איגוד הישיבות הגבוהות, משרד הבריאות והמל"ל"
לדבריו, "כל קפסולה מכילה עד חמישים איש מופרדים בניילונים שקופים, כך שיש אווירה של בית מדרש ברמה הכי גבוהה ועם זאת אנחנו שומרים על הנהלים ועל כללי משרד הבריאות".
הרב סבתו אמר כי כל יום שהישיבה ממשיכה בלימוד השגרתי הוא לא ברור מאליו. "זאת תקופה של אי ודאות, לא הכל תלוי בנו", ציין. "אתה עושה את המקסימום שצריך לעשות וסומך על הקב"ה. כל יום אתה שואל את עצמיך האם נצליח או לא נצליח, האם יהיה חולה או לא יהיה חולה. ב"ה, גם עצם זה שהבחורים נענו לשמור על הכללים למרות שזה לא פשוט ודורש הרבה. בנתיים זה הוכיח את עצמו ואנחנו מקוום ומתפללים שככה זה ימשיך. ראינו סוג של נתינת אמון בזה שהקפסולות הוגדלו. זה מוסיף חדוות לימוד ומצד שני גם אחריות יותר גדולה".
מימון סיפר כי התלמידים נערכים לתקופות שהייה ממושכות בישיבה, ללא גמישות יציאות מרובה. "התלמידים הגיעו היום ויצאו הביתה בתום 3 שבועות לשבת אחת, ואז יחזרו לישיבה עד אחרי יום כיפור", אמר.
לדבריו, בזמן קיץ "לא היו לנו מקרים של הדבקה. פעלנו על פי כל ההנחיות ועמדנו ביעד ברוך השם ומקווים שכך נמשיך".
הרב סבתו ציין דבר שהתחוור לו בתקופה זו. "באופן פרדוקסלי", אמר, "תקופת הקורונה, שבה כולם גילו את הזום ומעלותיו, היא גם התקופה שהמחישה כמה השיעור החי הוא משמעותי. הדבר ניכר במיוחד בשיעורי עיון. העמקה בינונית התאפשרה גם בשיעורי זום, אך רמה גבוהה של עיון לא התאפשרה כל כך. ממש בלטה הקפיצה בעומק הסוגיות והתורה בכלל כאשר חזרו ללימוד חי בשיעורים וחברותות. האטמוספרה הרוחנית והריכוז הגבוה הם בדרגה אחרת לגמרי".
לדבריו, מהמשבר העולמי אפשר ללמוד. "אני רואה מסר בקונפליקט הזה", אמר. "מצד אחד אתה מתרחק ועוטה מסיכה, יש פה אנרגיה של בידול, של הפרדה. מצד שני כל ההפרדה הזאת באה ממקום של חיבור. הרי למה אתה שומר על עצמיך ונזהר? כי אכפת לך מחבריך, אכפת לך מהעם, אכפת לך מהקהילות כולן. זאת אומרת, יש פה איזה פרדוקס כזה שאתה בפועל פועל פעולות של התרחקות, אבל בכוונה בתוך הלב עם כוונות של התקרבות, ממקום של אכפתיות כללית. וזה בעיני דבר מיוחד".
גם לעולם התורה הקורונה הביאה איתה מסר. "אין ספק שזה מביא לידי ביטוי את הרצון", אמר הרב סבתו. "אם אתה רוצה לא ללמוד, יש לך עכשיו את כל התירוצים. יש קורונה, זה קשה, זה מסובך. ואם אתה רוצה ללמוד, אתה לומד. אין ספק שככל שהחינוך הוא מבוסס יותר על חיבור פנימי ורצון ואהבת אמת של תורה, אז דווקא התקופה הזאת מעוררת ומחברת למרות הקושי שיש לצידה. זה הזדמנות, גם כמו סוג של מראה, וגם אתגר לחזק ולעורר את הרצון הפנימי הזה".
לאחרונה עלתה במקומות מסויימים סוגיית האיזון בין מסורות ותרביות, אשכנזיות וספרדיות, בישיבות הציונית הדתית. "הישיבה הגבוהה שלנו ראתה לעצמה כמשימה קיבוץ גלויות", אמר הרב סבתו שבישיבתו מקפידים לאזן לכתחילה בין הנוסחים והמנהגים השונים. "חזרנו לארץ, שיבת ציון, אשכנזים מתחתנים עם ספרדים, ספרדים עם אשכנזים ותימנים, יש חיבור".
"לייצר שבטיות לנצח, אנחנו רואים בזה מצב לא טבעי ולא תקין", ציין. "כאשר יהיו 12 שבטים, אז זה כבר בחינה אחרת, אבל כל עוד אין לנו 12 שבטים על פי נביא, אז דווקא החיבור בין העדות בלי טשטוש, כשכל עדה מביאה את התרבות והידע שלה, הלכתי ורגשי ורוחני ושירים וכדומה, אני חושב שהאתגר הוא לשמר את המסורות מתוך חיבור. לכן, בישיבה שלנו יש תפילות בנוסח ספרדי, נוסח אשכנזי, ויש חיבור".
"יש התוועדויות מצד אחד, מצד שני יש תפילות בנוסח ספרדי", אמר. "הם באמת גדלים בחורים, גם ספרדים וגם אשכנזים, עם המסורת המשותפת. כאשר מגיעים למשפחות מעורבות הם מכירים את המסורות ואת התרבויות".
"בשביל ליצור חיבור נכון צריך לרכך רק את הקצוות", הוסיף. "אי אפשר לייצר כשכל עדה מביאה רק את הקצה שבה, זה קצת קשה לחבר. אנחנו בישיבה עובדים על זה שתמיד יהיה רך, כלומר גם העולם הספרדי יהיה רך ולא קשה מידי לאנשים להתחבר, וגם העולם האשכנזי שיהיה רך".
לסיכום אמר: "כאשר הקצוות מתרככים ורואים כמשימה את החיבור הזה, ובאים פתוחים, נוצרים חיבורים מאוד יפה. אני חושב שאנחנו מצליחים ליצור קיבוץ גלויות שיכול להיות סוג של דגם שמצליח ויצליח".