זרעים עפים ברוח

אבינועם הרש בסיפור ותובנות על חינוך וסובלנות גם כשקשה: "בחינוך צריך זמן ובישול איטי ובסוף זה יסתדר. עוד שעה, שבוע, שנה או יותר"

אבינועם הרש , ד' באלול תש"פ

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

השבוע התארס בן של חבר שלי, רב קהילה שלא אשכח איך שהגעתי אליו פעם לביקור וראיתי אותו יוצא מהחדר שלו וכמעט חטפתי התקף לב: הוא היה בלי כיפה, עם עגיל באוזן ועוד קעקוע לא ברור על הזרוע.

חבר שלי שנראה שדווקא פחות התרשם קרא לבן שלו ואמר לו: "בוא צדיק, בוא תגיד שלום לאבינועם..."

צדיק. ככה הוא אמר לו. ולא רק שקרא לו צדיק אלא גם לא הסתיר אותו ולא הראה לו שהוא מתבייש בו. פשוט קרא לו וביקש שילחץ לי את היד.

ואני חשבתי על המבטים שחבר שלי בטח קיבל על זה שהילד שלו הולך בלי כיפה, ואני חשבתי על ההתלחשויות והרינונים שבטח הלכו לו מאחורי הגב: "איך דמות חינוכית כזו מאפשר לילד שלו ללכת עם עגיל ועוד לעשות קעקוע?"

ופתאום הבנתי עד כמה שאני מעריך את הבן אדם הזה: כמה קל היו לו פשוט להגיד לילד שלו: או שאתה הולך עם כיפה או שאתה טס לי מהבית. ואתה עושה לנו בושות, איך אתה רוצה שאני דמות חינוכית אראה את הפנים שלי אם אתה מסתובב ככה.

אבל הוא בכל זאת ולמרות הכול בחר בדרך ההכלה והסבלנות, מכיר ויודע את הנשמה של הילד שלו, את ההתחבטויות שלה ואת ההתמודדויות שלה וכמה שהיא בטח מתייסרת וכן כיפה ולא כיפה וכן עגיל וכן קעקוע, ובעיקר הוא ידע שילד מתבגר צריך את הקרקע הבטוחה והנכונה והיציבה לדרוך על העולם ולדעת שקודם כל יש לו את המקום המגונן והבטוח של ההורים שלו ורק מהמקום הזה הוא מתחיל לחפש את עצמו ואת הדרך שלו.

ורגע לפני שהלכתי אמרתי לילד בשקט: "שתדע לך, שאבא שלך מאוד מאוד אוהב אותך. יש לך אבא מיוחד מאוד"

הוא חייך אליי וענה לי: "אני יודע שהוא מיוחד. לא סתם יצאתי הבן שלו".

אז אם אתם שואלים מה קרה לו מאז? אחרי עוד שנה של מחאה, הוא הרגיש שהוא מיצה. הכיפה חזרה, העגיל הוסר והקעקוע נלקח אחר כבוד למכון לייזר הסרת קעקועים. בינתיים הילד הזה המשיך לקרבי, התגייס וסיים משפטים כמו ילד חננה ירושלים.

השבוע כאמור התארס ואני לא אשכח לאביו איך שהוא עמד בפרץ ושמר על הנשמה של הילד שלו, גם בתקופות שהגלים התנפצו ברעש גדול על אבני המה יגידו.
*

ואולי יש כאן עוד שיעור חשוב לחיים והוא קשור לעובדה ש'זרעים עפים ברוח' וחינוך, כמו לידה, צריך זמן ובישול על אש קטנה ואיטית שלא יישרף.

וגם אם הילד נמצא כרגע בעולמות אחרים ש'מפדחים' ולא נעימים לנו ועוקצים את הגב כי אנחנו רוצים שהכול יסתדר מהר וכאן ועכשיו, אנחנו צריכים לדעת שלפעמים צריך פשוט להניח לדברים כמו שהם.

הם יכולים להסתדר עוד שעה, לפעמים הם יסתדרו עוד שבוע, לפעמים עוד שנה ולפעמים זה ייקח יותר זמן. רק לא להתייאש. רק לא לעמוד עם סטופר.

כמו הזרעים שעפים ברוח ואתה יודע שיום אחד הם ייקלטו ככה חשוב שנדע שגם בחינוך אם נותנים את הטיפול הנכון על פי רוב ובדרך כלל זו לא שאלה של אם אלא שאלה של מתי.