צביאל סולומון
צביאל סולומוןצילום: עצמי

חושים מלאים געגועים

הילדים שלנו נכנסים עוד כשבוע לבתי הספר (חלקם כבר החלו ללמוד), הם ילמדו כל יום מספר שעות בביה"ס (גם אם כרגע לא ברור מהו מתווה החזרה ללמידה, בשלב מסוים התלמידים יחזרו לשגרה, בעז"ה), ויחזרו רק אחר הצהרים. תלמידים הלומדים בפנימיות עוזבים את הבית לזמן משמעותי יותר. 

חשבו לרגע על ילד העוזב את הבית ליום שלם וחוזר רק בצהרים. הוא מתנתק מההורים ומהבית, וגם כשהוא מסתדר מצוין חברתית, הבית הוא עדיין העוגן שלו. לנו כהורים יש תפקיד חשוב לגרום לבית להיות מקור לחוויות טובות ומלאות עבור הילדים שלנו. באחד המאמרים הקודמים ("להיות הורים פעילים")דברנו על חוויות משפחתיות (טיולים, אטרקציות, זמן משפחתי חיובי); במאמר זה אני רוצה להוסיף על כך גם את החוויות החושיות שהבית מעניק לילדים- על טעם וריח.

השבת ראיתי ווארט יפה בעלון "אז נדברו". לאחר הפעם הראשונה בה יורדים אחי יוסף למצרים והוא מדבר אליהם קשות ואוסר את שמעון, האחים מתכוננים לירידה שניה למצרים, לקנות אוכל. המצב קשה מאוד והסכנה ברורה. בלית ברירה, יעקב מכין אותם לירידה ולהתמודדות מול השליט האכזר. ומה הוא מכין להם?- "קחו מזמרת הארץ בכליכם, מעט צרי, מעט דבש, נכאות ולטו, בטנים ושקדים...". האם זה מה שירגיע את האיש החזק באזור?! אלא שחז"ל אומרים שנצנצה ביעקב רוח הקודש והוא זיהה שהמשנה למלך אינו אלא יוסף, ולכן הוא מכין לו חבילה של אבא אוהב, עם המטעמים שהוא אוהב מהבית. והנה, יוסף מקבל את החבילה וזה גורם לו לבכות, מגעגועים...

חשבו כמה אתם זוכרים את הבית שלכם, בו גדלתם, דרך החושים. אני אישית התגעגעתי כל פעם לריח של הכביסה של אמי, שלא לדבר על הריחות והטעמים של התבשילים שלה. לעתים זה מגיע דרך חושים אחרים, כמו חוש השמיעה (שירי שבת או סתם שירים המושמעים בבית ובנסיעות) או המישוש (דרך המצעים והבגדים שלבשנו, עם המרקם הייחודי שיש רק בבית). גם כאשר הילד מבלה כל היום עם חברים, אין כמו הטעם והריח של הבית.

מומלץ מאוד להשקיע בחוויות משפחתיות, ומומלץ לא פחות להשקיע בדברים הביתיים העוטפים אותנו ביומיום. אם הילד אוהב את השניצלים שאנחנו מכינים, נדאג שלפחות פעם בשבוע יהיו שניצלים חמים כשהוא חוזר הביתה מביה"ס. אם הוא אוהב את ריח הכביסה של סבתא, נלמד ממנה איזה מרכך לשים במכונה. החוויות החושיות האלה מוטבעות בנו ומחזירות אותנו למקומות הטובים שחווינו בבית וקושרות אותנו אליו.

אסיים בשורות מתוך שירו הנפלא של אהוד מנור ז"ל, "חלומות שמורים":

אי שם עמוק בתוך תוכנו,
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
כל זכרונות ימים ימימה,
החלומות הראשונים,
וכל מילה של אבא אמא
שנאמרה לפני שנים.
עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי תילים
ולעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה...

ושוב אתה חולם כילד

ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.

אחרי המילים הנהדרות האלה, אין ספק כי "על טעם וריח אין להתווכח", שהם חשובים כל כך לנו ולילדינו.

להצטרפות לקבוצת ווסטאפ "הורים למתבגרים – ירושלמים"

הכותב הינו מחנך בתיכון הימלפרב ופסיכולוג בשפ"ח ירושלים.