שמואל וטרו ז"ל
שמואל וטרו ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

היות שזכינו להיוולד בארץ הטובה ולגדול בה, לא תמיד זוכים אנו להתפעל מהחסד ומהנס הגדול של קיבוץ גלויות שמתרחש בדורותינו. לכן חשוב לנו לצאת בעקבי הצאן, להביט לדורות קדומים וללמוד מהם על גודל הזכות שנפלה בחלקנו.

לפני כעשר שנים בא שמואל וטרו ז"ל לגור בקרית ארבע. הוא נולד וגדל ברומניה, עבר תלאות בשואה האיומה, טלטולים ומסעות רבים. שמואל ניצל בנס כשהצליח בתור ילד לברוח מהטור בצעדות המוות. כשנגמרה השואה הוא עלה לארץ עסק בבנייתה ונלחם עליה. הייתה בו אהבת הארץ אהבת התורה והעם.

הוא זכה להקים משפחה נפלאה, ובערוב ימיו לגור צמוד לאבות האומה ולבניו היקרים. זכורני איך הצטרף אלינו ללימוד הקבוע בכולל מערת המכפלה. היה מגיע מידי בוקר ללמוד תורה במערת המכפלה, וכמו אור מיוחד של אושר וסיפוק על פניו. הוא ראה בלימוד התורה במערת המכפלה כעין סגירת מעגל מיוחדת, כיוון שעל אדמת ניכר ברומניה, מתוך כיסופים לציון, היה אביו בן ציון ז"ל גבאי בבית הכנסת שנקרא בשם: "מערת המכפלה!"

איני יכול לשכוח איך האירו פניו בשיעורי התורה, היה מקשיב ברוב קשב, ומלא סיפוק. הוא היה משתף אותנו בשמחתו בעלייתו ארצה, בעלייתו לקריית ארבע, בשמחתו בבניו היקרים ובמשפחתו. שלווה מיוחדת הייתה לו. התפעלתי לראות איך יהודי שעבר את תלאות השואה הצליח להתנער מעפר הגלות, לחונן את אדמת הארץ בשמחה, בלי לתת לעצמו לשקוע בעבר האיום. היה לנו לימוד איך לא לשקוע בעצב למרות הקשיים. להתקדם, לקום ולהתעודד, ולשמוח בטוב שאנו מוקפים בו. בשבת האחרונה, ב' אלול התש"פ, פרשת שופטים, נסתלק מאתנו שמואל היקר לגנזי מרומים. הלוואי ונלמד מהאור שנסוך על פניו, ללמוד תורה בסיפוק ובשמחה, לשמוח בזכות לפקוד את מערת המכפלה, לשמוח בחיינו ובטוב הנפלא שזכינו בו