הרב אפרים זלמנוביץ'
הרב אפרים זלמנוביץ'צילום: באדיבות המשפחה

שיקומן של קרבנות מין אורך שנים רבות. לא אחת הן נושאות עמן את הפגיעה הקשה בחירותן ובכבודן לאורך כל ימי חייהן.

אפילו הטרדה מינית ולא אונס פוגעת בהן פגיעה נפשית, הדורשת לא אחת טיפול רפואי צמוד במשך חדשים ושנים.

התורה קבעה שדין אנס כדין רוצח, וענשו עונש מוות. בימינו, אוסרים מאסר עולם ומחייבים תשלום פיצוי כספי כדין החובל בחברו. חז"ל גם גדרו גדרים; איסור ייחוד, איסור נגיעה ואפילו איסור ראיה ועוד, במטרה להרחיק אותנו מחטא נורא זה.

התורה משווה באופן המפורש והברור ביותר את דין אנס לדין רוצח "ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה והחזיק בה ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ולנערה לא תעשה דבר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כ"ב כ"ו).

לכן, מלבד הענישה החמורה המשתתת על האנס, הזהה לעונש המושתת על הרוצח, באה התורה ומחייבת את האנס (אם הושת עליו עונש מוות, הוא פטור מכל תשלום ממון) לשלם גם פיצויים ולסייע בשיקום הקורבן. "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה ותפסה ושכב עמה ונמצאו" (דברים כ"ב כ"ט) ע"י עדים, חייב לשלם קנס בושת פגם וצער (כתובות מ' ב').

לגבי חומרת המעשה כמעט ואין הבדל בין המפתה (לדוגמא יחסי מרות) לאונס (בכח הזרוע). שנינו במשנה (כתובות ל"ט א'): המפתה חייב לשלם שלשה מיני תשלומים, והאונס ארבעה. המפתה נותן בושת פגם וקנס. ומוסיף עליו האונס שנותן לה גם את דמי צער; שציערה במה שאנסה.

מה בין אונס למפתה? – האונס נותן דמי צער והמפתה אינו נותן דמי צער. בית הדין אמור להעריך את שיעור הבושת לפי חשיבות המבייש (ואפקט הפרסום). לגבי הקנס אין הבדל באונס ומפתה בת מלך או בת הדיוט.

הלכה נוספת זהה לאנס ולרוצח: אם מאיימים על מישהו במוות אם לא יבוא על הנערה המאורסה - יהרג ואל יאנוס אותה, ממש כמו במקרה ומאיימים על מישהו במוות במידה ויסרב לרצוח מישהו שלישי - יהרג ואל ירצח. אומרים לו: מה חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דחברך סמיק טפי. מי אמר לך שדמך חשוב מדם חברך. יש לשים לב! באונס כמו ברצח - רוצחים נפש חיה.

הלכה נוספת זהה לאנס ולרוצח: ראית פלוני מבקש לאנוס אישה, בדומה למבקש לרוצחה נפש, מחובתך לעצור אותו בכל מחיר מיד, ולמנוע ממנו מלבצע זממו. אפילו אם המשמעות להרוג מיד את הרודף ללא משפט. העיקר, להציל את הנרדף מיד הרודף בזמן אמת.

כמובן, תחילה, יאיים על הרודף להרוג או על המבקש לאנוס, לבל יבצע זממו. אם לא שעה לאזהרתו, יפגע באחד מאבריו. אם לא ייסוג מלבצע את זממו ורודף ימשיך לבקש נרדף או אז בלית ברירה חובה מידית להרוג הרודף ולהצילה מידו.