מסע אל ערש לידת העם היהודי

הרב מנחם מענדל חיטריק, רב קהילה באיסטנבול שבטורקיה, יצא למסע מרתק בין שלושה שבועות אל המחוזות היהודיים של המדינה

ערוץ 7 , ו' באלול תש"פ

מסע אל ערש לידת העם היהודי
מסע אל ערש לידת העם היהודי
צילום: כי קרוב

שגרת היומיום של הרב מנחם מענדל חיטריק, רבה של הקהילה האשכנזית באיסטנבול שבטורקיה, שגם חבר הועדה המתמדת של ועידת רבני אירופה ומשמש כנשיא איחוד הרבנים במדינות האסלאם, כוללת שיעורי תורה, תפילות ודאגה כנה לשלום בני קהילתו.

במרוצת תשע עשרה השנים שבהן הוא מכהן בתפקידו השיב הרב חיטריק רבים מעוון. מקורביו, נשמות יהודיות שגילו את הניצוץ לאחר שנחשפו לשיעוריו ולתכניו, פרשו כנפיים ומפארים כיום קהילות שונות בארץ הקודש כמו בארצות רווחה נוספות.

בימים האחרונים שב הרב ממסע מיוחד, שנמשך על פני יותר משלושה שבועות, אליו יצא ברכבו בכוחות עצמו ומרצונו הטוב, כדי לפגוש מקרוב יהודים בודדים הפזורים, אחד מעיר, שניים ממשפחה, בערי ועיירות השדה בכל מחוזות טורקיה. הנסיעה – שנפרשה על פני מאות ואלפי קילומטרים – שולבה בביקור במפעלים שונים שבמשך ארבעה חודשים של קורונה לא ניתן היה להגיע אליהם ולפיכך נפסקה הענקת הכשרות לחומרי הגלם היוצאים מהם.

אולם החלק המרתק יותר במסע, שאודותיו ניאות הרב חיטריק לספר לקוראי 'כי קרוב', הוא הביקור הבלתי אמצעי בשורה של מקומות היסטוריים, ערש לידתם ופועלם של גדולי עמנו בתקופות שונות, מהאבות הקדושים עד תנאים ואמוראים וגדולי הדורות.

עבר קסום שהותיר את חותמו על פני אלפי שנים נותר במקומות הללו והוא מהלך שלוב זרוע עם ההווה המרהיב: נשמות יהודיות הממשיכות לשמור על הגחלת חרף היותם בודדים ומנותקים מכל חממה יהודית. לא מעטים מהם מקפידים על קלה כבחמורה ובשיחם הכן, החף מכל שמץ של רצון מלאכותי להרשים את בן שיחם, הם מזכירים את היהודים הפשוטים של ימי הבעל-שם-טוב שעל דבקותם בתורתנו הקדושה ובמצוותיה ניתן להמליץ: אין בעל הנס מכיר בנסו.

באדיבותו הרבה של הרב חיטריק, שגם שיתף אותנו במראות המאלפים והמדברים בעד עצמם, נצא לדרך אל מחוזותיה היהודיים העתיקים של טורקיה אשר לא היו אלא ערינו וערי אלוקינו בימי קדם.

שבעה יהודים באנטוכיה

אנטיוכיה היא עיר שבנה אנטיוכוס הראשון ומשם מלכו מלכי בית סלובקוס ושלטו על ארץ ישראל. שם מתה רחל ושבעת בניה או מרים ושבעת בניה. שם ביקרו כל התנאים שבאו לבקר את המושלים היוונים. עיר ואם בישראל הייתה. גם הפוגרומים השונים של הנוצרים נגד היהודים פרצו באנטיוכיה.

"כיום הזה", שח הרב חיטריק, "יש באנטיוכיה שבעה יהודים בלבד. לצערי, כמו בהרבה מקומות, היהודים האלה מסוכסכים בינם לבין עצמם וכתוצאה מכך חלקם לא באים לבית הכנסת. פגשתי שם יהודי אחד שהוא נשיא הקהילה. וכך הוא אומר לי: 'אני לא יהודי דתי; נכון, אני קם כל בוקר, נוטל ידיים ומניח תפילין ומתפלל שחרית, אחרי התפילה אני אומר תהילים; אני גם כמובן מתפלל כל יום מנחה וערבית. ושבעה חודשים כבר לא אכלתי בשר כי בחודשים הללו, בשל הקורונה, לא הגיע השוחט לפה. אבל אני לא יהודי דתי'.

"היהודי הזה מטפל בבית הכנסת המיותם והעתיק, ומטפח אותו מדי יום כמו היה הוא בבת עינו", מפטיר הרב חיטריק. שה פזורה ישראל.



טוען....

אדנא היא עיר גדולה ותעשייתית. אוכלוסייתה מונה לא פחות משלושה מיליון תושבים, מתוכם ארבעה יהודים בלבד. "אותם ארבעה יהודים", שח הרב חיטריק, "באים כל שבת לבית הכנסת. למרות שאין להם מניין, הם מתעקשים לבוא לבית הכנסת ולקיים בו את תפילותיהם. התפללתי עם היהודים הללו תפילת מנחה באחד מימי המסע שלנו".

במרחק עשר דקות של נסיעה משם, שוכנת העיר תרשיש, שאליה ביקש לנסוע יונה הנביא, בטרם קיבל הוראה מן שמיא ללכת אל נינווה ולקרוא ליושביה לשוב אל ה'.

משם נמשך המסע אל העיר איסקנדרון, העיר שנבנתה ונקראה על שם אלכסנדר מוקדון. "בעיר יהודי אחד בלבד עם בית כנסת קטן. בית הכנסת העתיק בה מוזנח ושעריו מוגפים ואליו לא הצלחנו להיכנס. ליד העיר יש מנהרה ענקית שנחצבה בהר על ידי טיטוס הרשע. מספרים שלאחר החורבן, היהודים שבויי המלחמה חצבו את המנהרה ומתו במהלך עבודת פרך זו".

בעולם היהודי מוכרת מאוד משפחת ענטבי שמוצאה מהעיר ענטב. "ענטב היא עיר שהייתה פעם במחוז של חלב. יהודי ענטב היו יהודים מחלב שגרו בעיר ענטב. לידה שוכנת העיר קיליס. ביקרנו בשתי ערים אלו וגילינו כי בתי הכנסת העתיקים שבהם נבנו מחדש אחרי שנחרבו מעט. היהודים המקומיים עזבו ובתי הכנסת נבנו בשנים האחרונות מחדש ביוזמת הממשלה הטורקית בראשות ארדואן. הוא בנה את בית הכנסת בענטב, שהוא גדול ומפואר, למגינת לב חלק גדול מהתושבים המקומיים שחששו מפני חידוש החיים היהודיים במקום בעקבות זאת.

"פתיחת בית הכנסת המחודש", מספר הרב חיטריק, "הייתה בחג החנוכה האחרון. כשבאנו להיכנס עתה לבית הכנסת, לא הניחו לנו. רק אחרי לחצים גדולים ישירים ואחרי טלפון ללשכת נשיא טורקיה, שנתן הוראה שמיד יפתחו עבורנו את בית הכנסת, הצלחנו לבוא בשעריו. פתחו את בית הכנסת והתפללנו שם בתשעה באב, קראנו את מגילת איכה, הנחנו תפילין במנחה של תשעה באב והתפללנו לה' בבית הכנסת של ענטב שכתליו ראו פעם קהילה גדולה וחשובה מאוד".

מנהר פרת לעיר חרן

מכאן הלך הרב חיטריק ונסוע כשהוא חוצה את נהר פרת. "כשחצינו את נהר פרת", אמר הרב חיטריק, "מיד עלתה במוחי הלכה מפורשת בשולחן ערוך אורח חיים סימן רכ"ח: כשרואים את נהר פרת יש לברך ברכה. גם על נהר החידקל חלה אותה הלכה. אולם אמירת הברכה מותנית בכך שמוודאים שזה המקום שבו עובר הנהר במקום שעבר מאז בריאת העולם.

"קיימתי דיון עם רבנים וחברים בטלפון והגענו למסקנה שאמנם צריך לברך לא בשם ובמלכות כי לא הייתי בטוח אם המים עוברים במקום באמת מאז בריאת העולם, אבל עברנו את הנהר ובירכנו את הברכה".

אז הגיע הרב חיטריק לעיר שבה הכול החל: חרן, לשם הגיע אברהם אבינו ביחד עם אביו מאור כשדים. "אמנם בחרן היום אין יהודים אבל עדיין יש בתים ומבנים שנשארו במתכונתם המקורית מאז מגורי אברהם אבינו במקום. היה מאוד מרגש ללכת באותם שבילים ובאותם רחובות שבהם פסעו אברהם ושרה.

"הסתכלנו השמימה וראינו את הכוכבים ואמרנו לעצמנו: אלו הכוכבים שאברהם אבינו בתורו האם יש מנהיג לבירה זו. התבונן בהם ואמר, אולי אלו הכוכבים. למחרת, כשזרחה השמש וקפחה מעל ראשנו, בחום של 43 מעלות, נשאנו עינינו אל על ואמרנו: גם עליה הביט אברהם ותהה עד שהתקבעה בלבו ובתודעתו ההכרה בה' אחד".

הבתים נותרו באותה מתכונת מאז הימים שבהם חי כאן אברהם אבינו. חרן
צילום: ISTOCK

ממש בכניסה לחרן עדיין עומד על עמדו באר שסביבו עדרי צאן, שנקרא בפי המקומיים "ביר יעקוב", היינו בארו של יעקב אבינו!

מחרן נמשך המסע לנציבין, עירו של ר' יהודה בן בתירא. "לא נשאר כמעט כלום מהעיר נציבים חוץ מהשם", אומר הרב חיטריק בעגמומיות. "קהילת יהודי נציבין שהיא בעצם קהילה של יהודים כורדים, עלו לארץ ופתחו בתי כנסת על שם רבי יהודה בן בתירא לעולי נציבין. עברנו דרך נציבים ולא ראינו בה דבר ואז באנו בשערי העיר מרדין, עיר מדהימה עם מבני אבן צהובים. העיר בראש ההר משקיפה על כל ארם נהריים, שאינו אלא ישימון מדברי אינסופי שנמשך עד נהרות הפרת והחידקל.

"לכל אורך הדרך נראים שדות מוריקים ומים רבים. בדיוק היה זה בשבוע שבו קראנו בפרשת השבוע שהקב"ה מבטיח לעם סגולה כי יתן להם את נחלתם מן הנהר הגדול נהר פרת.

"את השבת בחרנו לעשות במרדין כי ידענו שפעם הייתה במקום קהילה יהודית. אחרי ששוטטנו במקום ולא מצאנו זכר לשרידי הקהילה, מצאנו בית מלון שבו אמרנו להשתכן לשבת. התהלכנו בתוך המלון, ולנגד עינינו הקרועות מתדהמה, בכל מקום שאליו אנו נושאים את עינינו נראה מגן דוד. שאלנו את מנהל המלון לפשרו של סמל יהודי זה שנצפה בכל מקום.

אני לא יודע, משך הלה בכתפיו. זה היה בבניין כשקניתי אותו. על הקירות, על הגגות, על התקרה, בכל מקום. אין לכאורה ספק שהמקום הזה היה פעם שייך ליהודים. ומי יודע, אולי אפילו היה זה בית הכנסת. בהמשך סיורנו במקום שוב מצאנו באחד המבנים כיתובים בלשון הקודש".

העיר שבה מדברים בארמית

בין מרדין לנציבין, הוליכוהו רגליו של הרב חיטריק למקום מושבה הקדום של קהילה כורדית ששפת אנשיה הייתה ארמית ועד עצם היום הזה רבים מתושבי המקום מדברים ארמית. "זו אמנם ארמית-סורית אבל היא דומה מאוד לארמית המוכרת לנו מהגמרא ומעניין שהיא דווקא במבטא אשכנזי". כך, למשל, הלחם נקרא בשפת אנשי המקום "לחמא", למים קוראים "מיא", היין הוא "חמרא" ו"שמנא" הוא שמן.

למחרת השבת עשה הרב חיטריק את דרכו אל העיר דיארבקיר. "שמעתי שיש במקום יהודי אחד ויחיד וחשוב היה לי למצוא אותו, לשוחח עמו ולעודדו ככל שאוכל. אחרי חיפושים מרובים הצלחתי להגיע אליו. התברר לי כי הוא בן לאב נכרי אבל אימו יהודיה. הוא הציג בפניי מסמכים רשמיים ואותנטיים המוכיחים את דבר יהדות אמו וסיפר כי סבו וסבתו וכל דודיו גרים בארץ ישראל.

"ואז הוא לאט באוזניי כממתיק סוד: אני אקח אותך לראות בית כנסת. נסענו יחד במרחק של שעה וחצי לג'רמיק. שם מצאנו, לאחר שיטוטים רבים, בית כנסת קטן. מקדש מעט. שכינתא בגלותא. המקום הקדוש הזה, שידע מן הסתם בעבר ימים יפים ופעילים יותר, שוכן בתוך מחסן נטוש. בין כתליו גילינו כמה כיתובים בלשון הקודש. אמרנו כמה פרקי תהילים והנחנו במקום תפילין. מי יודע, אמרתי בלבי, כמה שנים עברו מאז שבבית הכנסת הזה נראו רצועות של תפילין ונשמע בו הד קולם של פסוקי תפילה".

בית כנסת בן 1900

המסע אפוף הוד הקדומים הגיע אל אחת מנקודות השיא שלו בעיר סרדיס. "זה מקום משכנה של הקהילה היהודית העתיקה ביותר בעולם, לכאורה, מחוץ לארץ ישראל. לפי כמה ראשונים, העיר הזו היא המוזכרת על ידי הנביא עובדיה (פרק א, פסוק כ): 'וגלת החל הזה לבני ישראל ... וגלות ירושלם אשר בספרד'. לפי כמה מהראשונים, ב"ספרד" אין הכוונה ל"אספמיה" שנקראת היום ספרד בלשון המודרנית – אלא דווקא לעיר שנקראת בעבר ספרד, הלא היא סרדיס.

"במקום הזה יש בית כנסת מדהים וענק בן 1900 שנה. אמנם גג של בית הכנסת קרס ואיננו, אבל המקום הקדוש הזה על תכולתו הקדומה נותר על תלו וזה מדהים ביותר. בית הכנסת הזה היה בשימוש רצוף במשך קרוב לאלף שנים, וננטש לפני כשבע מאות שנה שנה בגירוש יהודי סרדיס. בבית הכנסת הזה התפללנו מנחה, ואמרנו דברי תורה בהתעוררות גדולה ובלב פועם".

נקודת היעד הבאה במסע הייתה אל הקהילה היהודית בצ'נקלה, העיר שנמצאת בפתח מיצר הדרדנלים. הקהילה היהודית שהייתה בעבר חלק בלתי נפרד מנופה האנושי של העיר עברה משם לאיסטנבול, אבל היהודים מצנקלה שגרים באיסטנבול שומרים על בתי הכנסת בצנקלה מכל משמר. בכל שנה הם מארגנים נסיעה של כל יוצאי העיר אל העיר לתפילה בצוותא בבית הכנסת 'מקור חיים'.

"בית הכנסת עומד על מכונו, נקי ומצוחצח, וגם ספרי התורה שבו, הסידורים והחומשים. לעומתו, מצבם של בתי העלמין היהודיים אינו שפיר. האחד לא שמור כראוי, ואילו בית החיים הישן, בו טמונים יהודים שגרו כאן לפני שש מאות שנה ויותר, הפך לגן משחקים.

"הלב המתרחב למראה בית אלוקים של המקדש מעט שנותר בתפארתו לעומת התחושה המיוסרת למראה מקום מנוחתם של קדמונים מחולל בראש חוצות – שיקף ניגודיות בלתי נתפסת. כיום הזה, קהילת יוצאי המקום מנהלת מאבק משפטי על מנת לגאול את המקום ולגדרו כראוי. העתרנו במקום פרקי תהילים וביקשנו מנשמות הטמונים פה שיעוררו רחמים לפני בעל הרחמים למען תהי מנוחתם נכונה".

עגמת הנפש הייתה מנת חלקו של הרב חיטריק גם בעיר צ'ורלו, שבה הפך בית הכנסת הקדום למסגד רח"ל. שם התמונה הייתה הפוכה: בית העלמין היהודי גודר ותוחזק בידי האחים כהן ואילו על בית הכנסת השתלטו מוסלמים העושים בו כבתוך שלהם.



טוען....

מקום חיבור ה'בית יוסף'

העיר ברגמה הייתה לפי הרב חיטריק לפני שנים עיר ואם בהיותה עיר המחוז. "הקהילה היהודית נעלמה או היגרה משם לפני כשישים שנה. בית הכנסת התמוטט, אבל לפני ארבע שנים נבנה ושוחזר מחדש על ידי הממשלה הטורקית מתוך דיוק מושלם ונאמן למקור, בפאר והדר מדהימים ביופיים. בית הכנסת פתוח למבקרים אם כי באין יהודים שמתגוררים בעיר אין נערכות בו תפילות סדירות".

בית הכנסת המשוחזר בברגמא
צילום: באדיבות המצלם

בעיר העתיקה פריאנה, שבעבר הרחוק הייתה פעם חשובה וגדולה, קידמו את פני הרב חיטריק הריסות ושרידים של בית כנסת קדום: חריטות באבן של מנורה וגילופים של שופר ולולב. "זהו בהחלט מקום שמאות ואלפי שנים לא נאמרה בו תפילה יהודית. זכינו והתפללנו שם, במקום שבו שטחו יהודים את צקון לחשם".

קהילת אדירנא הייתה גדולה ונודעת. "שם התחיל מרן רבי יוסף קארו את חיבורו 'בית יוסף' כמו שהוא כותב בסיום חלק חושן משפט. משם הוא הגיע לצפת וגמר שם את החיבור". הייתה זו עיר מאוד גדולה וגאוני עולם חיו ופעלו בה. במקום הזה נותרו כמה בתי כנסת שאינם פעילים, אסל בית הכנסת הגדול שופץ בפאר והדר רב בידי הממשלה הטורקית לפני שנים מועטות. הרב חיטריק הצליח לפגוש "שלושה יהודים בלבד שמתגוררים במקום".

גאות ושפל משמשים בערבוביה במסע לתולדותיה היהודיים של טורקיה. בערב שבת קודש הגיע הרב חיטריק אל העיר איזמיר. "עיר גדולה וחשובה, עירם של גדולי ישראל. התפללנו בבית הכנסת בשבת, בחברתם של כמה מנייני יהודים, ושמענו קריאת התורה מספר העתיק הקיים בו. בית הכנסת עצמו חדש ביותר ונבנה אך בשנה שעברה".

לדבריו, הקהילה המקומית מונה שמונה מאות יהודים והם הקימו לעצמם בית כנסת חדש הנוסף על לא פחות מ-20 בתי הכנסת השוכנים בעיר. "הקהילה הקטנה שומרת מכל משמר על בתי הכנסת", מציין הרב חיטריק לשבחם ומתאר כי בביקור במקום "העלינו על ראש שמחתנו את זכרם של גדולי ישראל שחיו ופעלו באיזמיר. בבית העלמין שטחנו תפילה על קברו של רבי חיים פלאג'י וכן של עוד גדולים וצדיקים ואף למדנו מתורתם כדי שתהיינה שפתותיהם דובבות בקבר בעת עומדנו בו. טבלנו גם במקווה הטהרה הנובע ממעיין מים חיים בבטן האדמה, השוכן בכניסה לבית העלמין".

אי אפשר לסקור את טורקיה בלי לדבר על אנקרה, עיר הבירה של המדינה. "באנקרה", מפטיר הרב חיטריק ופניו אינן צוהלות, "יש בית כנסת ישן ומעט מאוד יהודים שמתאספים בו רק אחת בשנה, ביום הכיפורים. חלפנו במקום ואת פנינו קידמו שערי בית הכנסת המוגפים. לא הצלחנו להיכנס". דלתיך דפקנו ריקם אל תשיבנו.

המקום: מדינה מוסלמית חילונית
התפקיד: למצוא ולקרב כל יהודי

לאחר שהרב חיטריק ניאות לשתף את קוראי 'כי קרוב' במסע הקסום, מראותיו ותגליותיו, ביקשנו לנצל את ההזדמנות ולשוחח עמו, על קצה המזלג, על עצם השליחות המיוחדת שלו בעיר וארץ שלא קל לדמיין אותן בהקשר של חיים יהודיים פעילים.

מתי הגעתם לאיסטנבול?

"הגעתי לאיסטנבול יחד עם זוגתי לפני 19 שנה, בדיוק בימים אלו. זה היה לפני לידת בני הבכור והגעתי לטורקיה בהזמנת הקהילה היהודית. בעצם, הפעילות של חב"ד בטורקיה לא התחילה עם בואי למקום. כבר בשנת תשכ"ב היו יהודים מקומיים שכתבו לרבי זי"ע על המצב הרוחני הקשה ששרר באותם ימים בטורקיה. המהפכה בטורקיה שבחסותה הפכה המדינה למוסלמית חילונית השפיעה לרעה גם על יהודי המקום. ניתן לומר שהגחלת נשמרה גם כתוצאה מיוזמה מיוחדת בה נקט הרבי להקמת ישיבה במקום, על ידי רב יהודי בשם הרב ניסים בכר שניצח על המלאכה, שבמידה רבה בזכותו נותרו שם ושארית ליהודי טורקיה".

מעבר להיותה מדינה שמעטים מאוד בה שומרי התורה והמצוות, זו מדינה מוסלמית שיחסיה עם ישראל מתוחים אם לא מעבר לכך. כיצד אתה חש את הדבר הזה בחייך ובהתנהלותך?

"ממשלת טורקיה מפרידה באופן ברור ומובהק בין אי ההסכמות שיש לה עם ממשלת ישראל לבין היחס החם, האוהד והדואג לקהילה היהודית. עובדה היא שהממשלה עצמה מרצונה הטוב ומיוזמתה עמלה על שיפוץ בתי הכנסת הפזורים ברחבי טורקיה. גם בשדה התעופה החדש והענק בטורקיה יש בית כנסת נאה.

"מעבר לכך, גם ברמה האישית, מעולם לא קרה שהסתובבתי ברחוב ומישהו פנה אלי או אמר משהו בגנות היהדות. להפך. אין לנו שום חשש. אני אישית מקפיד כמובן שלא להתבטא ושלא להשתייך לשום דבר פוליטי. ב"ה מעולם לא נפגענו מדברים כאלה. יש כמובן לפעמים תופעות של אנטישמיות בכל מיני מקומות בעולם. אבל באופן כללי הקונפליקט שאתה מצביע עליו אינו מורגש בחיי היום יום".

למעשה כיצד נראה סדר יומך השגרתי?

"אני עסוק במשך כל היום במסירת שיעורי תורה, ייעוץ ליהודים ובהיותי כתובת אנושית עבורם בכל נושא יהודי, זאת כמובן מלבד עזרה לתיירים יהודים שנקלעים במקום, עמידה לימין אנשי עסקים שבאים הנה – בדיוק כמו כל שליח חב"ד, רק שלא במסגרת חב"ד. מעניין שגם את הישיבה שהרבי פתח בזמנו יחד עם הרב ניסים בכר ז"ל, הורה הרבי בכתב שמפני טעמים שונים לא תיקרא בשם חב"ד. להערכתי, הכוונה היא בדיוק לאותו רקע שאני ער ומודע לו כיום וממנו נגזר אופי פעילותי".

כלומר, לא יהיה זה נכון לומר שאתה מנהל בית חב"ד בטורקיה?

"תפקידי הרשמי והמעשי הוא רב הקהילה האשכנזית. באופן רשמי אין נציגות של חב"ד בטורקיה מכיוון שלפי החוק אסור לפתוח במדינה נציגות של ארגון דתי בינלאומי. הנני משמש כרב הקהילה האשכנזית וכן אחראי גם על מערכת הכשרות ליצוא של רבנות טורקיה. כמו כן אני מכהן כנציג מדינות הבלקן בועדה המתמדת של ועידת רבני אירופה, לאחרונה הנני מכהן גם כנשיא ועד הרבנים במדינות האיסלאם המאגד רבנים במדינות איסלמיות מוסלמיות ברחבי העולם".

יצאת לשליחות לאחר הסתלקות הרבי זי"ע בג' תמוז תשנ"ד. האם עצם הדבר הזה מעיק עליך או נכון יותר, מקשה על עבודת השליחות?

"יצאתי לשליחות בדרכו של הרבי כשש שנים לאחר ההסתלקות. גדלתי בבית של שליחות. אבי מורי, הרה"ח רבי יוסף יצחק חיטריק שליט"א, שליח הרבי לצפת עיר הקודש ומנהל מוסדות 'בית חנה', חינך אותנו מגיל קטן ללכת לשליחות ולעשות את אשר הורה לנו הרבי. כך גדלנו וכך אני מגדל את ילדיי. זה חלק מהחיים שלנו כחסידי חב"ד.

"השליחות שלי שונה מהשליחות של הוריי, אותם בחר הרבי עצמו ושלח אותם לשליחות. השליחות שלי שונה והיא הולכת בעקבות הוראותיו ודרכו בקודש לקרב כל יהודי לתורה ולמצוות, לקרב אותו לקב"ה, לגלות את מלכותו של ה' בכל מקום. אנו עושים את אשר מוטל עלינו לעשות: להביא עוד יהודי ועוד יהודי תחת כנפי השכינה".

אני מתאר לעצמי שלא אחת עומדת בפניך דילמה לא פשוטה שאתה אמור להכריע בה. אחיך, השלוחים הוותיקים, היו מריצים את השאלה להכרעת הרבי ומצפים למוצא פיו הקדוש. מה אתה עושה?

"הרבי השאיר אחריו אוצר גדול של תשובות ומענות והורה לנו בדיוק מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות. באחרית ימיו הרבי גם ביקש שכל אחד יבחר לו משפיע, לקיים דברי המשנה באבות 'עשה לך רב', שיעשה את מה שהמשפיע מורה לו ויבקש ממנו ויקבל ממנו הדרכות בעבודת ה' ובכל שאלה. הרבי גם אמר להפנות כל שאלה ודילמה לרבנים שיכריעו ויהא זה כמו התקבלה התשובה מפיו.

"בעולם יתום זה גם אני עצמי משמש ועונה להרבה מצעירי השלוחים. אמנם הנני רואה עצמי כצעיר אבל אני עונה להרבה שאלות בהלכה והשקפה לצעירים או חדשים ממני. מכל מקום, כמובן גם אני חייב ושואל ומתייעץ אצל ותיקי השלוחים, אצל הרבנים הפוסקים, בכל שאלה שעולה שיש לקבל עליה תשובה. אנו משתדלים בכל עת לכוון לפי הוראותיו של הרבי בהתאם למציאות המשתנה".

בהיכרותנו, ראיתי לא אחת תיאורים ומראות של מקורבים שלך שזכית להשיב מעוון ולקרבם לאבינו שבשמים והם פרשו כנפיים ועברו לחיי יהדות פעילים, בארץ או במדינות אחרות, כמו ארה"ב וכיו"ב. האם זה נעשה בכוונת מכוון שלך כי ידעת שרק שם יוכלו לפרוח ולשגשג בדרך העולה בית א-ל?

"יש הרבה שלוחים שבחכמה מצליחים לבנות קהילה יהודית במקום מגוריהם. לעומתם, הקהילה היהודית פה באיסטנבול היא עתיקה וותיקה. אני מנסה להגדיר כך את ההבדל ביני לבין שליח שמגיע למקום שאין בו אידישקייט בכלל: מי שבונה בניין חדש, הוא יכול לבנותו בכל צורה שעולה על דעתו. זה יכול לבנות בניין גדול ויפה בכל מיני צורות שמתאימות לו. אבל כשאדם בא לעזור ולחזק בניין היסטורי עתיק, עליו לשמור על הקימורים הישנים והעתיקים, לשמר את הצורה ואת האווירה. והנמשל מובן.

"הרבי פעם אמר לשליח ברומא שעליו לנקוט משנה זהירות שלא לבלבל מנהגים של קהילה בת אלפיים שנה. אני מאוד נזהר בנושא זה, שלא לבלבל חלילה את מנהגי הקודש של קהילת קודש טורקיה. יתרה מזו: אני לומד את המנהגים של יהודי טורקיה ומלמד את המנהגים של יהודי טורקיה ליהודים המקומיים. בכל מאודי אני משתדל שגם הם ילמדו על ההיסטוריה של יהודי טורקיה ויקפידו על מנהגי המקום.

"דומני שדווקא הרגש הסנטימנטלי הזה, אולי יותר מכל דבר אחר, יכול לקרב יהודים בחזרה לקב"ה. אי אפשר להקל ראש בכך. יהודי טורקיה צריכים לדעת שהם באים ממסורת יהודית חשובה ועתיקה בת אלפי שנים של יהדות צרופה. כשהם מתחברים לזה, זה מחזק אותם בדרך העולה בית א-ל.

"מצד שני, כשאתה בא לקהילה כזו שאין בה מסעדה כשרה ואתה מקרב זוג שיש להם ילד קטן, קשה מאוד לומר להם: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם; הואילו נא להישאר עמנו עוד מספר שנים ובסופו של דבר תהיה פה קהילה גדולה וחזקה ואז גם תהיה לכם מסעדה כשרה וגם חנות עם כל המוצרים הנדרשים. לדעתי זה דבר מסוכן. צריך להשתדל, בדרכי נועם ובהסכמה, שאנשים יבינו מעצמם שאם אכן התקרבו ועשו את כברת הדרך המשמעותית, עליהם להעתיק את חייהם למקום שבו יוכלו להתגורר עם עוד יהודים שומרי תורה ומצוות, מקום שיש בו אוכל כשר בשפע ובקלות, תלמודי תורה ובתי ספר על טהרת הקודש וחיים מלאים באווירה של שמירת שבת וקיום כל המצוות. אחרת, קשה להישמר ולשגשג בדרך ה'.

"כמובן, מי שלא יכול להדר בכך, עלינו לעזור לו ככל הניתן ולהנגיש לו את התורה ומצוותיה. אבל אם הוא באמת רוצה לשמור על המשפחה שלו, שהרי הוא לא שליח שמגיע עם מטען שאותו הוא רוצה לחלוק עם כל מי שנקרה בסביבתו בהיותו חדור ברוח של שליחות קודש; הוא יהודי מקומי שב"ה התחזק בתורה ומצוות ועומד בניסיונות גדולים, יותר מאשר שליח שרגיל לכך ואין לו בעצם התמודדות בניסיון קשה כזה כמותו - על יהודי כזה לגלות למקום תורה. וב"ה שכך עשינו עם לא מעטים, בסייעתא דשמיא".

איך מגדלים משפחה חרדית-חסידית במקום כזה? מי הם החברים של הילדים? עד כמה הילדות שלהם שגרתית ואיך, אם בכלל, ניתן למלא את החוסרים שהם מן הסתם מנת חלקם?

"זו שאלה קשה. זוהי בוודאי ההקרבה הגדולה ביותר שיש לשליח כמוני שנמצא בטורקיה. זו מלאכה קשה להעביר לילדים את אותה ההרגשה ואותה רוח שהיו מקבלים ב'חיידר' רגיל. צריך להשקיע בזה הרבה זמן ומחשבה והרבה עבודה אבל מעל הכל להתפלל לסייעתא דשמיא, שה' יעזור שכל ההשקעה באמת תצליח.

"אם יש משהו שאפשר לקרוא לו מסירות נפש בחיי השליחות – זה בדיוק זה. שלא רק אנו אלא גם הילדים שלנו מתמסרים לגמרי על מנת להציל את הילדים של הקב"ה, שהרי כל יהודי הוא כבן יחיד אצל הקב"ה.

"נכון, אנחנו נוקטים בכל דרכי ההשתדלות: הילדים לומדים בבתי ספר מקוונים עם בני גילם במקומות שונים בעולם שאותם הם מכירים רק בדרך וירטואלית ולא מוחשית; הם לומדים עם האבא ולומדים עם האמא – אבל זה באמת לא פשוט ואנחנו עובדים על זה ללא הרף.

"כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע אמר פעם שצריך לחשוב כל יום חצי שעה על חינוך הילדים. הוא לא דיבר על אלו שגרים בטורקיה או במקום אחר אלא על אלו שגרים במדינות רווחה, בהן יש חיידר ויש אוכל כשר בשפע, ומכל מקום ביקש מכל הורה לחשוב חצי שעה ביום על חינוך הילדים. ואם כנים הדברים על יהודים הגרים במקומות שלווים ושקטים, קל וחומר במקומות כמו זה וכמו אלו שאחיי השלוחים האחרים גרים בהם. מלאכת החינוך היא אכן מהמלאכות הקשות שבמקדש".

בין קפודקיה לקיסרי

העיר שבה ובעקבותיה נקבע דינם של נרות שבת בגמרא והעיר שבה שלט מי שהגמרא מעידה בו כי היה ידידו של שמואל

"שבת אחת בתוך מסענו", שח הרב חיטריק, "היינו בקפדוקיה. זו עיר שמוזכרת בגמרא הרבה פעמים. יש בה נופים יפהפיים שמושכים אליה תיירים מכל העולם. במרוצת הזמן, החול והאדמה נסחפו ונשארו רק סלעים בודדים. במשך אלפי שנים בתי המקומיים היו בתוך סלעים וכך הם נותרו.

קפדוקיה מוזכרת בגמרא פעמים רבות. במסכת כתובות יש סוגיה שדנה במקרה שאדם נשא אישה בקפדוקיה וגירשה בארץ ישראל. המשנה נוקטת את המושג יהודי קפדוקיה כקהילה שאנשים באים ונוסעים לארץ ישראל כבדרך שגרה. במקום אחר במסכת יבמות מזכירה הגמרא שרבי עקיבא הגיע פעם לקפדוקיה, מסר בה שיעור ושם פגש את רבי מאיר.

"לקהילת יהודי קפדוקיה יש השפעה על כל שולחן שבת יהודי. משום שהגמרא במסכת שבת מדברת על כך שבקפודקיה לא היה שמן זית ולא היה שמן שומשומין אלא נפט בלבד, ולכן המשנה מסיימת שאפשר להדליק נרות שבת בנפט. היום הזה, נרות השבת שלנו שעשויים מפאראפן, וזה בעצם בגלל יהודי קפדוקיה שרצו להדליק נרות שבת. ההלכה שנפסקה בגלל יהודי קפדוקיה בעצם משפיעה היום על כל שולחן שבת בעולם.

"כיום אין יהודים בקפדוקיה וזה מקום מאוד מתוייר. היות וזה היה אמצע הדרך שלנו עשינו שם את השבת, אולי אחרי אלפי שנים שבהן לא שבת יהודי במקום. וכך, שוב חזר הדין ואכן הדלקנו באמת נרות שבת בקפדוקיה".

על יד קפדוקיה מתנוסס הר גבוה בממדים עצומים בשם ארגיאס. ההר הזה היה פעם הר געש. למרגלותיו שוכנת עיר גדולה ומפורסמת בשם קיסרי. הגמרא במועד קטן קוראת לעיר הזאת בשם מזיגת קיסרי. השם הקודם של העיר קיסרי וגם בארמית היה מזגט. בעיר הזאת הייתה קהילה עצומה. הגמרא מספרת שמלכא הרג בעיר הזאת שנים עשר אלף יהודים, משום שהם היו כנראה לוחמים בשירות הרומאים. אם היו שנים עשר אלף לוחמים יהודים בעיר קיסרי מתוך קהילה גדולה, מן הסתם הייתה זו קהילה ענקית של עשרים או שלושים אלף יהודים שגרו שם.

ואכן מוזכר שבאותו זמן קיסרי הייתה עיר גדולה, העיר המזרחית ביותר של האימפריה הרומאית. בשנת 320 לספירת הנוצרים התחוללה שם מלחמה גדולה בין הקיסר הרומאי וולרי לבין שבור מלכא, שהגמרא קוראת לו ידידו של שמואל. באותה מלחמה שבור מלכא ניצח את הרומאים והוא השתמש בקיסר הרומאי כמדרס על מנת לטפס על הסוס. ליד העיר יש עד היום הזה ציור חקוק בסלע של שבור מלכא דורך על הקיסר וולרי כתום אותה מלחמה.

הכתבה באדיבות העלון "כי קרוב"