התחלה/ לפני 36 שנים בשיכון ה' בבני ברק, "בכל פעם שאני עובר שם הגעגועים צפים". הרביעי מתוך חמישה אחים ואחיות.
אבא/ משה (72), היה מנהלו המיתולוגי של בית הספר ממ"ד 'נצח ישראל' בנים בפתח תקווה. "לאחר היציאה לגמלאות הקים בית מדרש בוקר לגמלאים, שהפך למקום מדהים של תורה. אצל אבא מאוד בולט החיבור לשורשים של העם היהודי. השיח בבית היה תמיד על ההיסטוריה של העם היהודי ואיך זה קשור לאקטואליה. בוער בו החינוך לערכים ולעשיית חסד".
אמא/ בלה (72), ד"ר לחינוך ובעברה גם מורה לציור. "אמא נולדה אחרי המלחמה במחנה עקורים בגרמניה, ובגיל שנה עלתה לארץ, למעברה. ממנה למדתי את החיבור לאומנות ומתוך כך להביע דברים, ואת הרגישות לאחר".
ארץ ישראל/ "החינוך לארץ ישראל השלמה תמיד היה בבית. ההורים השתתפו בעליות הראשונות לסבסטיה, היו טיולים בכל הזדמנות, והעמדה הפוליטית נגד נסיגות הייתה מאוד ברורה. חונכנו על אהבת הארץ ואהבת האדם".
ילדות/ בגיל שש עבר עם משפחתו לפתח תקווה. "אולי כי בני ברק שינתה את פניה באותן שנים והציבור הדתי־לאומי עזב, אולי כדי לשפר דיור". גדל בשכונת כפר גנים ולמד בבית ספר ממ"ד בעיר. "אני בעיקר זוכר את הפרדסים לא רחוק מהבית, שאהבנו לטייל ולשחק שם".
פוליטיקה מעצבת/ הוא היה רק בן שבע במערכת הבחירות של שנת 1992, אך זוכר בבירור את תוצאותיה. "אני זוכר איך בסוף היום הכריזו שיצחק רבין עלה לשלטון, וההורים שלי אמרו 'אנחנו בבעיה'. אני זוכר את מראות הסכמי השלום שבאו אחר כך על מדשאות מוריקות. חיינו בדור שחווה על בשרו את הסכסוך מול הפלשתינים, והבנתי שמשהו לא טוב קורה. ואז התחילה תקופת פיגועים, ואתה חי בתודעה של טרור".
ההתפכחות/ "זה התפוצץ לנו בפנים וזה היה מאוד עוצמתי מבחינתי. כשהייתי בן 16 פרצה האינתיפאדה השנייה. היינו במחשבה שאנחנו יוצאים מהבית ולך תדע אם נחזור. נסענו באוטובוסים וחששנו מאנשים חשודים. זה חדר למרחב האישי שלנו. זו תודעה עמוקה שאם לא ניקח את הביטחון בידיים שלנו - אף אחד בעולם כולו לא ידאג לנו".
לתת/ כנער היה מתנדב בכל הזדמנות. "התנדבתי בבתי אבות, במד"א או עם ילדים עם צרכים מיוחדים. זה בעיקר מה שהייתי עושה, מעבר לכדורגל, כדורסל והדברים שכל ילד עושה. למדתי גם פסנתר והייתי מתאמן אחר הצהריים, אבל חלק מאוד מרכזי מהילדות שלי היה ההתנדבות. ההורים עודדו לזה, ומשהו בי נמשך לתת ואולי לנסות קצת לשנות מציאות". בתיכון למד בישיבת 'דרכי נועם' בפתח תקווה.
בונה יסודות/ למד בישיבת ההסדר במצפה רמון. "ישיבה מדהימה. רחוקה פיזית, אבל מלאה ברגש ובחיבורים מהותיים לבניית נפש האדם. מעבר לתורה שלמדתי שם, היא הייתה מקום של ביסוס והעצמת עולם האמונה שלי, הראייה וההבנה שיש מי שמנהל את העולם, והחיבור לחיי המעשה של תורת ארץ ישראל ועם ישראל. בנפש אני עדיין תלמיד בישיבה".
צבא/ "פרק משמעותי בחיי". התגייס לגדוד נצח יהודה, "אחד הגדודים החשובים שקמו בצה"ל. באתי אידיאולוגית דווקא לשם, לחזק את הגדוד". בסיום הטירונות קיבל מצטיין פלוגתי, ומשם עבר לקורס מ"כים.
אומר לא/ "השנה הייתה 2005, ובמסגרת קורס מ"כים קיבלנו הכנה לקראת יישום תוכנית ההתנתקות. לקחו אותנו לסימולציה של חייל במחסום מול תושבי הגוש. הודעתי שאני לא מסוגל לקחת חלק בזה, והודחתי מהקורס. היה לי ברור שאני לא יכול להשתתף בדבר הזה". בעקבות כך הוחזר לגדוד נצח יהודה כלוחם למשך שנה.
להדריך/ אחרי השירות הצבאי חזר לישיבת ההסדר בדימונה, ובמקביל הדריך בישיבה התיכונית בעיר. "כמדריך הייתי צריך ללוות את הנערים ביומיום, להיות שם בשבילם. זה לימד אותי המון גם על עצמי".
חוזר/ "הרגשתי שלא סיימתי את הפרק הצבאי וחזרתי לקורס מ"כים, הקורס שהודחתי ממנו שנתיים קודם לכן. הרגשתי שאני רוצה להיות מפקד בצבא ההגנה לישראל. סיימתי אותו כמצטיין מחלקתי. הייתי סמל מחלקה, ואחרי ארבעה חודשים יצאתי לקורס קצינים".
קצין וג'נטלמן/ באותה תקופה נפגש עם מי שלימים תהפוך לרעייתו, והם התארסו שבוע בלבד לפני היציאה לקורס קצינים. ארבעה חודשים אחר כך הם כבר עמדו מתחת לחופה. לאחר חופשת נישואין קצרה, שב לסיים בהצלחה את הקורס בצבא.
החצי השני/ יוכבד (35), במקצועה רואת חשבון. "היא הכול בשבילי".
הנחת/ שלוש בנות. יובל בת 10, דניאל בת 7, ועמית הקטנה בת חמישה חודשים. "הן מדהימות. וכן, אני אבו־אל־בנאת ואני גאה ושמח בזה".
הנדסת בניין/ כזוג צעיר קבעו את ביתם ביישוב שילה. הוא שירת כמ"מ, ולאחר שנה של שירות שב הביתה. "שיפרתי בגרויות והלכתי ללמוד בטכניון הנדסת בניין". באותה שנה עברו לגרעין התורני בעיר רמלה. "היינו חבורה שרצתה לקדם את העיר. אחרי שנתיים עברנו לתחנה הבאה בחיינו - לוד".
חולה/ "לפני כשנתיים צמחו לי פתאום בליטות מסביב לעיניים ונשלחתי לביופסיה. התשובה הייתה ברורה: סוג סרטן נדיר שיש רק ל־25 אנשים בישראל. מחלה כרונית ופרוגרסיבית". כיום הוא מטופל תרופתית ומצליח להתמודד עם המחלה ולנהל שגרה ככל האפשר.
מסתער על החיים/ "טיפה אחרי ההלם הראשוני כשהבנתי שאני חולה, החלטתי עם עצמי שאני מתכוון לטרוף את החיים ושאני מסתער עליהם. נפל לי האסימון שהאדם לא חי לנצח, ולכן אני חי במקסימום, משתדל למצות את היום".
נרתם לסייע/ "עבדתי בחברות הנדסה, ונוצר חיבור אידיאולוגי עם חבר'ה שעובדים בארגונים ציוניים. יחד איתם נתקלתי בסיפור הבלתי אפשרי של יהודה הישראלי, הלוחם שנפצע קשה ומשרד הביטחון לא אישר תקציב להרחבת הבית בשבילו. החלטתי לצאת בגיוס המונים למענו, והובלתי את זה יחד עם אחיין שלי, ראובן. גייסנו 1,560,000 ש"ח בכלום זמן. זה היה קמפיין מדהים, ומבחינתי מאז הכול היסטוריה".
מפעל של חסד/ "ככה נשאבתי במקרה לעולם גיוס ההמונים. כיום פונים אליי המון אנשים בבקשה לסיוע בגיוסים אחרים. אני משתדל לעזור, ובעצם הפכתי את עצמי לסוג של מפעל חסד. זה נשמע אולי טיפה יומרני, אבל אני באמת משתדל לעזור למי שרק אפשר".
סוחף המונים/ מאז ניהל גיוסים נוספים שנצרבו בתודעה הציבורית וסחפו רבים: אבינועם בוכריס שחלה ב־ALS, הילד יהודה ברגר מביתר עילית שנכווה קשות, משפחת חיסדאי מרמלה שאביהם נרצח בוויכוח על חנייה בחניון, תמר לוי־פרץ מלוד שנפטרה מקורונה והותירה זוג תאומים ועוד.
נשאב לכנסת/ "העשייה החברתית סביב גיוס ההמונים חידדה אצלי את חשיבות עולם הדוברות ואת הצורך בהעברת מסרים מדויקים". כך הגיע לתפקיד דוברו של ח"כ יואב קיש, שכיהן כיו"ר ועדת הכנסת. בהמשך שימש דובר ועדת הפנים. "זה לימד אותי המון".
לא למתווה/ בהמשך דברר את שפי פז בפעילותה לביטול מתווה האו"ם להשארת המסתננים בישראל. "לשמחתי, הצלחנו להוריד אותו מסדר היום". אחר כך כיהן שנה וחצי כדובר ח"כ הרב אלי בן דהן בהיותו סגן שר הביטחון.
דוברות/ "זאת תורה שלמה של איך להגיש את המציאות ואת האמירה שלך לתקשורת. האם אתה יודע להגיש אותה בצורה שתתאים למטרה, מבלי לייצור הפרדה ופילוג. גם לוויכוחים יש דרך. לצערי, לפעמים דוברים שוכחים את זה".
הצינור/ "הכרתי את גיא לרר מהתוכנית 'הצינור' בפרויקט של משפחת חיסדאי, ומאז התחברנו. ביום שהודיעו על 'מענק לכל אזרח', התאגדנו יחד עם אראל סג"ל במיזם להפניית הכסף לנזקקים. זה עף. תוך פחות משעתיים הגענו למיליון ש"ח. בדרך הצטרפו אלינו גם קרנות חסד נוספות, והסכום הגיע ל־14,250,000(!) ש"ח. הוקמה ועדה מיוחדת והכסף יחולק לנזקקים".
גאווה/ "אני גאה בעם ישראל. גיוס המונים זה עם ישראל בתפארתו. ההתגייסות רחבת הלב הזו היא מרגשת. זה לב עצום והבנה שאנשים אחים אנחנו, וכשצריכים אז אנחנו שם בשבילם".
הביטחוניסטים/ תנועה שהוקמה על ידי בכירים בדימוס מתוך מערכת הביטחון בפברואר 2020, ביוזמתו של תת־אלוף במיל' אמיר אביבי. "ארגון שאני לא מבין איך לא קם עד היום. עד אז רק אנשי ביטחון מהשמאל ידעו מה טוב למדינה".
משמיעים קול/ כיום יש למעלה מ־1,200 חברים בתנועה. "הייתה הצטרפות המונית של אנשי ביטחון שמאמינים שארץ ישראל שלנו ושזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה. שבוע אחרי שקמה התנועה נקראתי לדברר את הקול החשוב הזה".
אם זה לא היה המסלול/ "אני מאוהב בעבודה שלי, אבל סביר להניח שהייתי עוסק ביזמות חברתית כלשהי, וגם מנגן ושר".
במגרש הביתי:
בוקר טוב/ "בדרך כלל מתחיל להתעורר בחמש וחצי בבוקר, ומהרגע הראשון מחובר לנייד ולא מתנתק ממנו עד שאני הולך לישון, אי שם באחת בלילה".
פלייליסט/ מגוון, החל משירי ארץ ישראל היפה והטובה ועד רוק ישראלי, דרך מטאל אמריקני וכלה באברהם פריד. פינה חמה שמורה בלב לברי סחרוף וליונתן רזאל.
השבת שלי/ "25 שעות של שקט מוחלט עם יוכבד והבנות".
דמות מופת/ הרב אהוד ברזילי זצ"ל מישיבת מצפה רמון. "בהתנתקות הוא בא אליי לבסיס כדי לחזק אותי ולומר שנפשו של אדם חשובה יותר מהכול. קניתי לי רב, שאיבדתי 6 שנים מאוחר יותר".
מפחיד אותי/ להתעייף. "הלוואי והיו 25 שעות ביממה ללא שינה, כדי להספיק ולגמוע כל רגע בלי שום עייפות".
משאלה/ "לראות את בית המקדש נבנה ואת עם ישראל חוזר לכל מקום בארצו".
כשאהיה גדול/ "את כל מה שאני חולם, אני עושה. אני חולם לחלום עוד ועוד".
לתגובות: rivki@besheva.co.il