טוב למות בעד יהדותנו

ספר חדש בשם 'הגיבור הלאומי' מראה כיצד נבע פועלו של יוסף טרומפלדור מתוך הכרה יהודית חדורת מסורת.

חגית רוזנבאום , ז' באלול תש"פ

טוב למות בעד יהדותנו-ערוץ 7
ח"כ תהלה פרידמן
צילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן

בסוכות תרע"ז נטל יוסף טרומפלדור את ארבעת המינים בסוכה שבנו לכבודו חבריו בתנועת 'החלוץ'. לאחר מכן נשא באוזניהם נאום נרגש, שכולו אהבה יוקדת לארץ ישראל. את הנאום בחר לחתום במילים שהרעידו את לב השומעים: "מולדת מולדת, את דמי עוד אשפוך עלייך גם אני!". שלוש שנים מאוחר יותר, עם נפילתו בקרב הגיבורים בתל חי, טבע את המשפט האלמותי "טוב למות בעד ארצנו", כעין התגשמות הנבואה שנאמרה אז בסוכה, ואולי יותר מכך - משפט שהתברר כמוטו שליווה את חייו, ולא רק את רגעי מותו.

מאה שנים צוינו השנה לקרב הגבורה בתל חי (י"א באדר תר"פ), וספר חדש בשם 'הגיבור הלאומי' מבקש לשפוך אור חדש על דמותו של החלוץ, הלוחם והמנהיג הציוני, שהפך לסמל של אותו קרב - יוסף טרומפלדור. מי שהוצג במחקרים לאורך השנים כחצי מתבולל, כפטריוט רוסי נטול כל רקע רוחני והיסטורי, מתגלה בספרו החדש של משה נחמני כיהודי בעומק הווייתו, שנשא עימו את המורשת וההיסטוריה היהודית על כתפיו, עד לנפילתו בקרב תל חי.

מחקר מעמיק ומאומץ בארכיונים וכתבים נושנים, הוביל את נחמני להתחקות בין השאר אחר שורשיו המשפחתיים של טרומפלדור, יליד עיירה בקווקז. מתברר שהמנהיג הציוני הנערץ גדל על מצע יהודי־לאומי איתן. אביו, ר' זאב וולף, היה יהודי ירא שמיים ושומר מצוות שצם בימי הצומות, שמר שבת והקפיד על תפילות בבית הכנסת, וגם בתקופת שירותו בצבא הצאר הרוסי שמר על יהדותו בגלוי. הבן שנולד לו בב' בטבת, בפרשיות השבוע על יוסף הצדיק, נקרא יוסף. האב גידל אותו על סיפורי גיבורי האומה היהודים, דוגמת יהודה המכבי ובר כוכבא, ודמויותיהם נזכרות ברבות השנים בדברים שאמר טרומפלדור עצמו. אפיזודה משפחתית מעניינת מגלה כי אמו של טרומפלדור, אשתו של ר' זאב וולף, הייתה יהודייה מתבוללת, שאף ביקשה כי בנה יוסף ימיר את דתו. יוסף הצעיר סירב, אבל עשה הרבה יותר מכך: מכתבים ועדויות של בני המשפחה ומכריה, מגלים כי בחלוף השנים חזרה האם בתשובה אל חיק היהדות בהשפעתו של בנה יוסף, ששורשיו היהודיים והלאומיים העמוקים ניטעו היטב בידיו האמונות של אביו.

ברוח זו ממשיך הספר לגלות עוד פנים יהודיות־לאומיות בדמותו ובפועלו של טרומפלדור, וגם של חבריו לקרב ולהתיישבות. עובדה לא ידועה, מספר נחמני, היא כי גיבורי תל חי שנהרגו בקרב יחד עם טרומפלדור, גדלו כולם בבית דתי, וחלקם גם היו בוגרי החינוך הדתי. "אצל טרומפלדור וגיבורי תל חי בולט הקישור העמוק למסורת ישראל ולתנ"ך, והדבר בא לידי ביטוי במכתבים שכתבו בשנים שלפני הקרב. מתוך עשרות הבחורים שהגנו על תל חי, רובם גדלו במשפחות חרדיות, חלקן חסידיות, כמו חב"ד וברסלב. גם לטרומפלדור עצמו הייתה הערכה מיוחדת לתנועת החסידות".

ברוח ג' באלול שצוין בראשית השבוע, מתייחס נחמני גם לשאלה המעניינת בנוגע לקשר אפשרי בין הרב קוק זצ"ל לטרומפלדור. "למרבה הפלא, אין אנו יודעים על שום היכרות ביניהם", מצר נחמני, "על אף שהיו להם הזדמנויות להיפגש, כמו למשל במהלך מסע המושבות, בתקופה שבה שהה טרומפלדור בדגניה". העדות היחידה לקשר בין הדמויות היא במהלך ביקור שערך הרב קוק עם רבנים נוספים במושבות הגליל, ארבע שנים לאחר הקרב בתל חי. אז עלו הרב קוק וחבריו הרבנים אל קברי הנופלים ונשאו שם תפילה לזכרם.

נחמני מפרט בספרו את הסיבות השונות שגרמו לכך שהעולם הדתי של אז לא העז להספיד את קדושי תל חי, אולם במהלך עבודתו גילה מסמך נדיר בתוך ערמת דפים מצהיבים בארכיונו של הרב לייב אייזיק פאלק. הרב פאלק כיהן כרבו של הגדוד העברי, מינוי שנעשה בעצת מורו ורבו, הרב קוק. מתוך המסמך הישן התברר שחיילי הגדוד העברי היו שבורים ורצוצים בעקבות השמועות הקשות על הגיבורים שנפלו בתל חי. הרב פאלק עמד מול החיילים, והבין שיש צורך דחוף לעודד את רוחם ולהסביר להם שקרב תל חי אינו נסיגה בתחיית האומה, אלא דווקא התקדמות. בשבת שאחרי הקרב הוא כינס את עשרות החיילים ונשא באוזניהם דרשה מופלאה המתפרסמת לראשונה בספר. בין היתר נאמר שם: "מות הגיבורים על מרומי שדה במלחמת עמם וארצם הינם הסימנים כי גאולתנו קרובה, והמדינה קרובה לבוא; כי לא תבוא הגאולה האמיתית עד שעם ישראל יהיה מוכן לעמוד על נפשו ונשמתו בכוחו וגבורתו". בדבריו של הרב פאלק מורגשת רוח האמונה הגדולה שינק מרבו הרב קוק.

טרומפלדור וגיבורי תל חי הם רק חוליה ראשונה בשרשרת שנחמני היה רוצה לחרוז מחדש, שרשרת שמגלה את פניהם היהודיות והלאומיות של גיבורי האתוס הציוני. "ההיסטוריוגרפיה הציונית ביקשה להציג את כל גיבורי התחייה הלאומית כחילונים. לצערי, היא הצליחה בכך מאוד", הוא אומר, ומדגים: "דמויות דתיות כמו משה מונטיפיורי, הברון רוטשילד, ר' הרמן שפירא (מייסד הקק"ל, שכיהן בצעירותו כרב) או השומר אברהם שפירא, נתפסות בדרך כלל כחילוניות, או לכל היותר מסורתיות. למעשה גם מנהיגים ציונים שלא היו דתיים, ולא הקפידו לחבוש כיפה, היו בעלי זיקה חמה מאוד למסורת. נחום סוקולוב היה פותח כל בוקר בלימוד דף יומי, עם כל עיסוקו הרב. גם מנחם אוסישקין היה קשור מאוד לדת. את כל זה לא תמצאו בספרות ההיסטורית הרשמית, ולא בכדי".

נחמני טוען כי בנקודה הזאת מתאחדים הסופרים החרדים והחוקרים הציונים: "אלה ואלה מבקשים להציג את הציונות כחילונית מובהקת, רחוקה מכל סממן דתי ומנותקת מרצף הדורות היהודי. הלא כל מי שקורא בכתביהם ואיגרותיהם של הרצל או טרומפלדור רואה שהם דיברו על עם ישראל בתור לב האומות, שממנו תצא האורה לעולם כולו. אין לי ספק שאנחנו צריכים לעשות תיקון עמוק ומקיף בנושא הזה, אפילו הייתי אומר: לכתוב את כל ההיסטוריה הציונית מחדש, לשוב ולגלות את הרוח הפנימית שנשבה בתנועה הציונית".

עושה מקום לעצמה

"ברית של מתונים" ביקשה הח"כית הטרייה תהלה פרידמן (כחול לבן) לכונן בנאום הבכורה שלה במליאה, נאום שחרך את הרשת ועבר בקלות את רף מיליון הצפיות. את השאיפה שלה לתהליך מירכוז החברה הישראלית, הגדירה כקנאית ממש. היא ביקשה לייסד מרכז שלא מתפשר "על האחריות שלו לכל תושבי המדינה. על המקום שיש בו לכל מי שרוצה באמת לחיות ביחד... מרכז שיש לו מסירות נפש על מתינות, דמוקרטיה, יהדות שעושה מקום". המשפטים הללו גרפו ים של דמעות וירטואליות ומודפסות מרבים שליבם נרעד מהקול הכן ושוחר החיבורים שנשמע סוף סוף במליאת הכנסת, למודת הגידופים והצעקות.

אבל את המילים המרשימות הללו קשה לחבר לדמותה ולפועלה של פרידמן עצמה, שמעידה על קנאותה ליצירת גשרים, אולם משתמשת בתכונה זו גם למאבקיה נגד פלגים מסוימים מאוד בחברה הישראלית, שלא זוכים ממנה ליחס המכיל והמקבל שעליו הצהירה כמושא עשייתה החברתית.

ברזומה של פרידמן בולט תפקידה כיו"ר תנועת 'נאמני תורה ועבודה' וכחברת הנהלת התנועה בשנים 2018-2010. התנועה אומנם מתונה מבחינה דתית, אולם מאבקיה במגמות שמתרחשות בציבור הדתי והתורני פחות מאופיינים ככאלה. אחד הבולטים שבהם הוא המאבק בהפרדה בבתי הספר הממ"ד, וקידום החינוך המעורב כערך. פרידמן הייתה גם ממקימי 'התנועה הירושלמית', שהובילה מאבקים למען ערכי הליברליות והשיתוף. ב־2016 השתתפה התנועה במחאה נגד רבה של ירושלים, הרב שלמה עמאר, על שכינה את קהילת הלהט"ב 'כת של תועבה', תוך שימוש בביטויים שלא הצטיינו במתינות וכבוד מיוחדים: "נבל ברשות התורה", כונה הרב עמאר בפוסט שקרא להשתתפות בהפגנה, בארגון הקרן החדשה לישראל. "אמירות בזויות", "דעות חשוכות" ו"הסתה פרועה" הן רק חלק מהמחמאות שזכה להן שם הרב עמאר.

פרידמן, המגדירה עצמה פמיניסטית דתייה, נאבקת רבות למען שוויון לנשים. כחלק מכך התבטאה לא פעם ולא פעמיים נגד אירועים שבהם לא הופיעו נשים על הבמה מטעמי דת. כך למשל, בטקס יום השואה שהתקיים ב־2016 באוניברסיטת בר אילן, הוחלט שסטודנטיות תוכלנה לנגן על הבמה אך לא לשיר, על מנת לכבד את הסטודנטים שומרי המצוות. עם זאת, כדי לשמור על שוויון, גם גברים לא שרו בטקס. את פרידמן זה הכעיס, והיא טענה כי ההקפדה על שירת נשים במקרה הזה היא דבר ש"כמעט מגחיך את ההלכה, זו קראות של תורה שבעל פה". בהזדמנות אחרת, תמכה בהחלטה לבטל את אירוע הסליחות שתוכנן להתקיים בכיכר רבין, בשל הופעתם של זמרים גברים בלבד על הבמה. יהדות שעושה מקום, אמרה פרידמן? אם אתם דתיים או חרדים, אז לא תודה.

פרידמן הביעה תמיכה נלהבת במינויה הקשה לעיכול של ח"כ מרב מיכאלי כחברת הוועדה למינוי דיינים, ושיגרה ציוצי ברכה לקראת אפשרות בחירתה של אביגיל שפרבר, מייסדת ארגון הלהט"ב הנשי 'בת קול', לחברת המועצה הדתית בתל אביב. מינויים שמהותם היא פחות לחזק את ברית המתונים, ויותר להעמיק את תקיעת האצבע בעיני הזרמים השמרניים ביהדות.

אפשר רק לקוות שמי שמכל המפלגות בחרה להתחיל את דרכה הפוליטית ביש עתיד, המפלגה שחרתה על דגלה את חידוד הקצוות במלחמה עם המגזר החרדי, תקרא עוד כמה פעמים בשקט את הנאום המוצלח שהעניק לה תהילה של רגע, ותפנים אותו קצת אחרת.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com