נח מאומן

המלחמה שהוכרזה על קיבוץ המתפללים באומן בשל הקורונה, היא רק ספין שמנסה לחפות על כישלון הממשלה במאבק במגפה.

יאיר שרקי , ז' באלול תש"פ

נח מאומן-ערוץ 7
מתפללים באומן
צילום: יעקב נחומי, פלאש 90

העיסוק הנרחב בקיבוץ של חסידי ברסלב באומן לא יכול לחפות על כישלונה של ממשלת ישראל במאבק בקורונה. למשרד הבריאות, לפרויקטור גמזו, לראש הממשלה נתניהו ואפילו לפוליטיקאים החרדים נוח שהשיח יהיה על החשש העתידי מהדבקה, ולא על מספר הנדבקים היומי הנוכחי, ששוב נושק לאלפיים.

כמי שהיה באומן בראש השנה שעבר, פוטנציאל הסכנה הבריאותית ברור לי, אבל ניכר גם חוסר הבנה של משמעות האירוע עבור רבים מחסידי ברסלב, שנסעו לשם גם בימי מסך הברזל, והקורונה לא תעצור אותם.

כשהייתי שם הופתעתי מהפער בין האופן שבו משתקף האירוע מהארץ, ובין מה שמתרחש בפועל סביב קברו של רבי נחמן מברסלב. הדימוי הקריקטוריסטי של חסידים מקפצים בפסטיבל רווי אלכוהול ותופעות מפוקפקות נוספות, התנפץ מול החוויה עצמה: מאמץ רוחני כן ועוצמתי שמשותף לעשרות אלפים, שבאמת מגיעים מכל שכבה ומגזר. הקוקטייל של אומן מגוון הרבה יותר מכמה חסידים עם כיפת פונפון. חסידים מהיישוב הישן ומזרחים מהדרום, חרדים וחילונים, זקנים ונערים בני עשרה, מובטלים ואנשי עסקים מצליחים, חולקים שם מעגל אחד.

יחסי הציבור הגרועים הם אולי מבחן הכניסה היחיד למי שיצליח לחצות אותו כדי לטבול באותו "מקווה ישראל" שמושך אליו עשרות אלפים מדי שנה, הרבה מעבר לתוקפו הקצר של טרנד חולף.

אין בכוונתי לנסות ולהמחיש את עוצמת החוויה האישית שם, שממילא לא תעבור בתיאור יבש מעל דפי העיתון, וגם לא להיכנס לדיון הארוך והראוי על סוגיית היציאה מהארץ או עזיבת המשפחה בראש השנה. אבל הפיכת אומן לבעייתה המרכזית של ישראל במאבק בקורונה, כמו גם כמויות הרעל שספגו אחינו יהודי התפוצות (תלמידי ישיבות וסטודנטים כאחד) שביקשו להיכנס לכאן לצורך לימודים ותחת בידוד קפדני, הם רק ספין שנועד להסיט את דעת הקהל מהעובדות: חודש אחרי מינוי פרויקטור הקורונה, ישראל רחוקה מיעד התחלואה שהציב גמזו לעצמו. קבינט הקורונה של "ממשלת החירום" למאבק בקורונה מסרב כבר שבועות לאשר את תוכנית הרמזור של הפרויקטור, וראש הממשלה מקדיש את מרב זמנו ומרצו למאבק בבני גנץ במקום למאבק בנגיף.

הדיון הפנים־ישראלי שנערך סביב הטיסה לאוקראינה פשוט אינו רלוונטי: ממשלת ישראל יכולה לגבש מתווים ולתכנן תוכניות, אבל אומן עדיין לא סופחה לישראל ונתניהו לא החיל שם ריבונות. היחידים שיכולים להגביל באמת את היקף ההתכנסות שם (וייתכן מאוד שיעשו זאת) הם האוקראינים עצמם. ממשלת ישראל יכולה וצריכה להכתיב בידוד קשוח לכל מי שחוזר משם ולאכוף אותו בקפדנות. כל זמן שהשמיים פתוחים, אין ביכולתה ובסמכותה של הממשלה להתערב בסיבות שבגינן אזרחיה יוצאים לחו"ל: ביקור משפחה, עסקים, טיול או תפילה.

אם היעד היה המאבק בנגיף – ולא רק השיח הקולני עליו – הייתה המדינה משקיעה משאבים רבים יותר בהסברה שתצמצם את מספר הנוסעים, ובהגשת סיוע רפואי, טכני ולוגיסטי כדי למנוע את ההתפרצות שם ובדרך חזרה.

גם הלחץ הכבד של הפוליטיקאים החרדים בנושא לא אותנטי (מלבד דרעי, שהיה נוסע בעצמו לאומן במשך שנים והסוגיה קרובה לליבו), וניכר פער משמעותי בין האופן שבו חלק מהפוליטיקאים החרדים מתבטאים בשיחות סגורות נגד ההתכנסות שם, ובין המאבק הפומבי שלהם בעד קיום הקיבוץ על קברו של רבי נחמן מברסלב. עם כל הכבוד לנסיעה לאומן, שנדדה באורח מעניין מהשוליים החלשים של החברה החרדית אל לב סדר היום של בכיריה, הדאגה האמיתית של המפלגות החרדיות מפרויקטור הקורונה היא סביב תוכנית הרמזור שלו, שצפויה להכניס את ערי המגזר החרדי והערבי להגבלות קשות, ולשחרר את שאר המדינה.

הקריטריונים שהציג גמזו לדירוג התחלואה בערים שקופים וענייניים, אבל ליצמן ודרעי מבינים שסגר או הגבלות חריפות אחרות שיתמקדו בקהל בוחריהם לא יתקבלו בהבנה במגזר, והם יהיו הראשונים לחטוף. יותר קל להם לתקוף את גמזו בפרשת אומן מאשר להתמודד עם הנתונים שהוא מציג על התחלואה במגזר.

האליבי של גמזו

הקריאה הפומבית לפיטורי פרויקטור הקורונה שהשמיע השבוע השר ליצמן, הזכירה לפרופ׳ רוני גמזו את הפעם הקודמת שבה דרשו את התפטרותו: היה זה בימי שביתת הרופאים הגדולה ב־2011. שר הבריאות היה יעקב ליצמן, וגמזו שימש כמנכ״ל המשרד. גמזו הוקלט כשהוא אומר בשיחה עם מתמחים שראש הממשלה נתניהו רוצה להביא רופאים מהודו במקומם אם ימשיכו בעיצומים, וסערה גדולה פרצה. בלשכת ראש הממשלה לא הכחישו את הציטוט, אבל זעמו ודרשו בתוקף לפטר את גמזו. לחץ רב הופעל אז כדי לסלק את המנכ״ל הסורר, ומי שבלם אז את המהלך היה השר ליצמן. השבוע הגלגל התהפך: ליצמן דרש בתוקף את פיטוריו של גמזו, ומי שמנע אותם הוא נתניהו.

נתניהו לא מתכוון לפטר את גמזו, אבל במערכת הפוליטית יש מי שהעריך שגמזו מחפש בעצמו את דרכו החוצה. כשהתייצב באולפני הטלוויזיה, הגדיר את הנסיעה לאומן ״טירוף שיקרב אותנו לסגר" והודיע כי השנה לא יהיו טיסות לשם, הוא ידע שהוא נכנס לקרב שאין לו יכולת לנצח בו. אין לו שליטה וסמכות להכתיב את הנעשה על אדמת אוקראינה או להתערב בנסיבות הטיסה של אזרחים ישראלים לחו"ל, ולכן הבחירה לטפס בנחישות ובשידור חי על עץ כה גבוה נראית כמו הכנת אליבי.

גמזו התבטא לא פעם, כולל בשבועות האחרונים, באוזני שחקנים מרכזיים במערכת הפוליטית, שחלומו הוא להיות שר הבריאות. הדרך ללשכת השר כידוע עוברת בקלפי. התפטרות על רקע אי־העמידה ביעדים, או אפילו בעקבות חוסר שיתוף הפעולה של הממשלה, שכבר שלוש פעמים סירבה לאשר את תוכנית הרמזור שגיבש, עשויה להצטייר ככישלון. לעומת זאת, פרישה על רקע הרכבת האווירית לאומן, כמי שבניגוד לנתניהו לא נכנע ללחץ החרדים, תהיה צעד פופולרי מאוד, ואולי גם תחילתו של קמפיין גמזו למשרד הבריאות. הבחירות, כידוע, לא מאוד רחוקות.

לתגובות: 2sherki@gmail.com