פעם סיפרו לי שיש מקרים שחלקיק מטאור נופל בכדור הארץ, בחלקת אדמה שאיש לא גר בה, ואף אחד לא ידע בכלל שקרה משהו. ככה סתם, נפערת תהום באדמה ואיש לא יידע ואיש לא יישמע.
בתור ילד זה נשמע לי בלתי אפשרי. איך יכול להיות שתפתח תהום על האדמה והדבר לא מפורסם בראש חוצות.
אולם, היום הבנתי שדבר כזה יכול לקרות יום יום שעה שעה. כך קרה היום שהלך לבית עולמו אבינו וסבינו היקר- יצחק לבנון. תהום נפערה בעולם ואיש לא ידע ואיש לא שמע.
יצחק, דור חמישי ליושבי הארץ, הוא הבן הבכור לבית משפחת לוינזון (לימים לבנון), גדל בקרית מוצקין בשל בקשתו של ה"חזון איש" מאביו שיעבור לקריות על מנת שיחזק ויפתח קהילות דתיות באזור זה.
"סבא יצחק" היה איש רב פעלים, שעמד בגבורה במשימה שהנחה אותנו הקב"ה- למסור את נפשנו למען העם והארץ. כבר בילדותו, והוא בן 12 בלבד, נבנו אצלו קומות ראשונות של הגנה על המולדת כאשר הצטרף למאבק של ההגנה בשלטון הבריטי.
אולם, תרומתו למדינה ולעם לא עצרה בגיל 12. כאשר יצחק סיים את הלימודים באוניברסיטה, ועל אף שכבר היה בעל משפחה, החליט להיענות לבקשת המדינה ולטוס לטהרן שם שימש בתפקיד קונסולרי, ובתפקידו האמיתי כמבריח יהודים מעירק לאיראן ומשם לארץ. לאחר 4 שנים בתפקיד, ועם פרוץ מלחמת ששת הימים חזרו יצחק ומשפחתו לארץ.
בארץ, עבד יצחק ברפא"ל שם ניהל פרויקטים גדולים רבים, ובגין אחד מהם אף זכה ב-1990 לקבל את פרס בטחון ישראל. עם פרישתו מרפא"ל הבין יצחק שהוא רוצה להשקיע בחינוך ועבר לעסוק בכך בימין אורד למשך כעשר שנים.
אולם, על אף היותו איש פעלים ורב מעשים, לא נדרש יצחק להסכם זבולון ויששכר עם אף אדם. שכן, יצחק היה תלמיד חכם ואיש ספר. זאת ועוד, חוכמתו לא נשארה בו כאוצר בלום, אלא כמעין המתגבר מילא את צוואתו של אביו ללמד תורה בכל מקום שבו הוא מתיישב. ואכן, בכל מקום שגר, גם בשנים שלא יכל להגיע לביכנ"ס בכוחות עצמו והיה נדרש לעזרה, היה מעביר שיעורי תורה. שיעוריו היו עמוקים, חדים, מרתקים, ותמיד שולבו בהומור ובסיפורים שובי לב ואוזן.
על אף כל זה, ולמרות הכל, יצחק ניחן בענווה גדולה. אף פעם לא התגאה במעשיו למען המולדת, אף פעם לא הציג לראווה את הצלחותיו. אפילו לא בפני משפחתו.
תהום נפערה בעולם ושקט על פני תהום. נקווה ודברינו יהדהדו קצת ולו בקצת את דמותו.
יהי זכרו ברוך.
האבלים: אשתו לילי לבנון וילדיו דפנה קופמן, אילן לבנון ותמי סיוון.
אחיו: הרב אליקים לבנון, הרב יעקב לבנון, יהודית אגרסט
יושבים שבעה ברחוב הרטום 32, נתניה.