ח"כ יפעת שאשא ביטון בדיון של ועדת הקורונה
ח"כ יפעת שאשא ביטון בדיון של ועדת הקורונהצילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

לאחר הגל הראשון היה ברור לכולם כי הטיפול בקורונה צריך להיות ממוקד ונקודתי במוקדי התפרצות התחלואה. זה מה שצריך לעשות כעת באומץ. 

רמת התחלואה שונה מיישוב ליישוב ולכן הטיפול צריך להיות מקומי, לפי מוקדי התפרצות ולא להשית דין אחד על כל המדינה. מה שגם שמדיניות הסגר לא הוכיחה את עצמה לאורך זמן באף מדינה בעולם. להיפך, הנזקים שיצר הסגר בהיבטים החברתיים, כלכליים ואפילו בריאותיים הם בחלקם כאלה שלא ניתן יהיה לתקנם זמן רב.

אז מה צריך לעשות?

1. לאשר מיידית את תוכנית הרמזורים המטפלת בצורה ממוקדת במוקדי תחלואה ומאפשרת שגרת קורונה ביישובים ירוקים.

2. להשקיע את מירב המאמצים והמשאבים בחיזוק מערכת הבריאות. היינו זקוקים לזה עוד טרם עידן הקורונה, כעת זה מקבל משנה חשיבות בעיקר כהיערכות לחורף הקרב ובא. 

3. לשמור על הנחיות הריחוק החברתי ובעיקר להגן על האוכלוסיות בסיכון.

4. חיזוק ההסברה ושיתוף של הציבור תוך שקיפות בהצגת הנתונים והדרכה לשמירה על היבטים הקשורים בבריאות הציבור. 

הצגת הנתונים בשקיפות מלאה היא קריטית לאמון הציבור. בהקשר זה חשוב לומר כי מגמות התחלואה לא השתנו בימים האחרונים:

א. מספר הנדבקים אומנם עולה, אך זאת לצד מספר שיא של בדיקות (אתמול נרשמו מעל 2000 מאומתים, אך גם נערכו מספר שיא של בדיקות- מעל 35,000 בדיקות).

ב. קצב הכפלת החולים הקשים ממשיך לרדת וכך גם קצב עליית המאומתים.

האם אנחנו צריכים להיות שאננים? התשובה היא חד משמעית - לא! אך הפחדה איננה הדרך לגייס את הציבור, אלא רק דרך של שקיפות והצגת תמונת המצב האמיתית. ושוב- לטפל באומץ במוקדי התפרצות, בלי חשבונות פוליטיים.

שבת שלום ושימרו על עצמכם