שרי הממשלה, אם אתם פוחדים לקבל החלטות לא פופולריות, תפנו את מקומכם.
ידעתם חודשים רבים מראש על הנסיעה הצפויה לאומן. לא עשיתם כלום בעניין. לא ישבתם עם נציגי החסידות, לא בניתם מתווה מותאם. התעצלתם להתכונן ופחדתם להחליט.
כשהייתי שר הביטחון, בנושא פי מאה רגיש מאומן - יום הזיכרון לחללי צה״ל - פעלתי בדיוק הפוך מכם: התכוננתי מראש, קיבלתי החלטות לא פופולריות, ונטלתי עליהן אחריות.
חודש לפני יום הזיכרון הבנתי שאנחנו עומדים לקראת אירוע של הדבקה המונית בבתי העלמין. מיליון איש, קשישים רבים. התייעצתי עם אנשי יד לבנים, ארגון אלמנות ויתומי צה״ל וקיבלתי החלטה קשה ונוראה: לא נוכל לאפשר השנה למשפחות לעלות לקבר ביום הזיכרון.
ידעתי שההחלטה תתקבל באופן קשה, אך נטלתי אחריות מלאה והודעתי זאת בקולי למשפחות. לא ברחתי מאחריות. לא גלגלתי את זה לפרויקטור.
בגלל שהתכוננו מספיק זמן מראש, הספקנו לבנות חלופה של ביקור בימים שלקראת יום הזיכרון. אם יש סכנת חיים, מותר להגביל ולהסדיר נסיעות לאומן בצורה הגיונית. כנ״ל לגבי ערים אדומות.
אתם החלטתם, באיחור רב, על מודל הרמזור. החלטה נכונה. עיר עם תחלואה גבוהה>>מצמצמים פעילות. תחלואה נמוכה>>מאפשרים.
אך כבר בהחלטה עצמה, עיקרתם את לב העניין, ואיפשרתם פתיחת בתי ספר בערים אדומות, כי פחדתם מכעס ציבורי.
כלומר מחרתיים, בערים של תחלואה סופר-גבוהה אתם הולכים לשלוח רבבות תלמידים לבית הספר להתערבב זה בזה. נו, מה לדעתכם יקרה? ומי ישלם את מחיר הזינוק בתחלואה?
אתם שרי הממשלה מקטרים יומם ולילה על ״שלטון הפקידים״, אך האמת היא שאתם, שרי הממשלה, פוחדים לקחת החלטות קשות. אתם פוחדים למשול.
מגיעה לנו מנהיגות אחרת.