ביקור בית

הכול התחיל ממחשבה קטנה אחת. מחשבה והמון אהבה ורגישות, שיחד יצרו מציאות. ד"ר תמרה קוליץ, מתמחה ברפואה פנימית, הייתה מוטרדת מהמציאות הקשה שעימה מתמודדים ניצולי השואה. לפני כמה חודשים המציאות הלכה והחמירה, עם מגפת הקורונה והבידוד החברתי שנכפה על הקשישים.

ביוזמה פרטית שלה, החלה ד"ר קוליץ לערוך ביקורי בית אצל אותם אודים מוצלים מאש שנזקקו לעזרה רפואית. היא ביקרה, בדקה אותם בזהירות, התעניינה בשלומם ונתנה את האבחון הרפואי המתבקש.

כשהעומס גבר היא התקשתה לתת לבדה מענה לכל הפניות.

ד"ר קוליץ חיפשה מתנדבת שתגיע במקומה לביקור בית שכבר נקבע, והתרגשה לגלות היענות אדירה בקרב הקולגות שלה. למחרת כבר העלתה בפורום רחב יותר את הרעיון להקמת ארגון רפואי התנדבותי למען שורדי שואה, ובתוך ימים ספורים הצטרפו למהלך - שימו לב - למעלה מ־400 רופאות ורופאים מכל תחומי הרפואה, ביניהם בכירים רבים ומנהלי מחלקות.

בשלב הבא נכנס לתמונה איש העסקים מוטי זוננפלד, שכידוע, ייסד את 'קרן דניאלי' על שם בתו, דניאלי זוננפלד ז"ל, שנהרגה בתאונת דרכים בדמי ימיה. במסגרת הקרן הוקמו למעלה ממאה מיזמים בכמה וכמה יבשות על פני הגלובוס.

מגשימים את החלום

"ד"ר תמרה קוליץ היא קרובת משפחתי, ולכן פנתה אליי פנייה ישירה", משחזר זוננפלד. "היא סיפרה לי על הרעיון שלה, שהיא וחברותיה קראו לו 'למענם', ועל ההתנהלות שלה עד לנקודה זו, והייתה מלאת חששות לגבי הביצוע ובכלל לגבי ההיתכנות של הרעיון. היא חשבה שאולי זה לא בר־ביצוע ושהיא רק חולמת. אמרתי לה שרק מי שחולם מגשים חלומות".

באדיבותו הציע זוננפלד את קרן דניאלי לרשותה והפנה אותה אל מנכ"ל הקרן, שלמה ורנר, שמתברר שנשוי לבת דודה נוספת. "אמרתי לה שהיא יכולה להתייעץ איתו בצד האופרטיבי־ניהולי ושיש לה הגיבוי שלי לצאת לדרך. היו לנו כמה וכמה שיחות בנושא, כשניסינו למקד מי הדמויות והגופים שכדאי ורצוי לגייס לפרויקט מסוג זה. הרגשתי שמאוד מדויק ונכון להשקיע בו, כי זה קריטי ממש. שלא נצטער בעוד עשר שנים שלא עשינו מספיק עבור שורדי השואה", הוא מסביר.

"היום הגיל הממוצע של השורדים הוא 84, ויש למעלה מ־800 ביניהם שהם בני 100 ויותר. אחוז גבוה חי מתחת לקו העוני, ולצערנו, רבים במצב בריאותי ירוד, ובכל יום נפטרים לא מעט. אני חושב שזה גם ראוי וגם מחובתנו המוסרית".

היוזמה החלה לקרום עור וגידים בעוד זוננפלד קורא לדגל לחברים סביבו, מתוך ניסיונו הרב בהקמת מיזמים חברתיים שונים. "היו אצלי מספר פגישות עם ד"ר תמרה וגורמים שונים. הרעיון עצמו כולו שלה, ואני חושב שיש כוח גדול מאוד בכך שרופאה צעירה מרימה כזו כפפה. לכן נתתי לה את העידוד האפשרי ליישם את זה, ורק היה צריך למצוא את הדרך הנכונה".

זה לא תפקידה של המדינה?

"התפקיד האידיאלי של העמותה שלנו הוא להשלים את מה שהממשלה לא בנויה לעשות. עם כל הכוונות הטובות, אי אפשר שניצולי השואה ייפלו בין הכיסאות. המדינה לא תוכל לדאוג לכאב שיניים של כל אחד, ולא יכולה להגיע לרזולוציות שכזה מיזם מסוגל. יש לשאוף להגיע אליהם. כשד"ר תמרה הודיעה שצריכים אורתופד בדחיפות, היא קיבלה חמישים פניות של מומחים ובחרה את מי שקרוב לקשיש. אנחנו לא מתיימרים שיהיה כאן מענה חירום או מרכז לרפואה דחופה, אבל כן רוצים שיהיה מענה מיידי לכל עניין רפואי, בלי עיכובים. אני מאמין שהיוזמה הזו תיגע בליבו של כל רופא בישראל, ונגיע למצב שרופאים יבקשו מיוזמתם להתנדב, וזה ייחשב להתנדבות מבוקשת".

רפואה איכותית ללא תשלום

בישראל חיים כיום 192,000 שורדי שואה. בכל חודש מתים מעל 1,000 מהם. בינתיים גויס למיזם 'למענם' כוח רפואי גדול ושורה של ארגונים ודמויות מפתח, ובהם: משה סוויל סמנכ"ל עמותת על"ה, משה טיטלבוים יו"ר איחוד הצלה, ד"ר בעז תדמור יו"ר רשות המחקר במרכז הרפואי רבין, רוני דואק יו"ר 'שיתופים' ויזם 'ושמרת'. "גם הרב אלימלך פירר מייסד אגודת 'עזרה למרפא' וחתן פרס ישראל, וחברי, האלוף במילואים ומפקד חיל האוויר אליעזר שקדי, נקראו למשימה. הצבתי להם עובדה. פשוט הודעתי, תודה שהצטרפת למיזם החדש של קרן דניאלי, 'למענם'. הם רק שאלו איפה חותמים", זוננפלד מחייך.

חזון העמותה הוא להבטיח לשורדי השואה רפואה איכותית בזמני המתנה קצרים, במסגרת מרפאות פרטיות וביקורי בית, וללא כל תשלום.

המשימות שהעמותה הציבה לעצמה הן הגדלת מאגר הרופאים המתנדבים כדי לאפשר מענה מהיר בפרישה ארצית, הקמת מוקד רפואי למענה טלפוני, ניתוב הפניות ויצירת קשר בין הקשישים ניצולי השואה לרופאים, יצירת שיתוף פעולה עם קופות החולים ורופאי המשפחה, יצירת קשר עם חברות תרופות במטרה להבטיח טיפול תרופתי מיטבי גם עבור תרופות שאינן בסל, גיוס מערך תומך של מתנדבים שיסיעו וילוו את השורדים למרפאות, הסדרת פינוי מסובסד לקבלת טיפול רפואי על ידי מערך האמבולנסים הפרטיים בישראל במקרים מורכבים, ביסוס מנגנון לליווי אישי של שורדי השואה בתוך בתי החולים, ודאגה שתהיה מרפאה ניידת שתגיע עד הבית.

"בחודש הקרוב, בעזרת ה', נתחיל בשיתוף פעולה עם עיריית גבעתיים ושירותי הרווחה העירוניים, שבמסגרתו העמותה תעניק שירותי רפואה לשורדי השואה בגבעתיים. התקווה היא שהתוכנית הזו תצליח ותשמש בסיס להרחבת פעילות העמותה לכל רחבי הארץ".

מי שנקרא למשימה, והתבקש להוביל אותה מבחינה לוגיסטית, הוא יעקב קמנצקי, מנהל פרויקטים באיחוד הצלה.

"צריך להבין שכשמדובר באוכלוסייה כל כך רגישה, ובוודאי מבוגרת, אין זמן לחכות ואין מקום לעיכובים", מדגיש קמנצקי. "כידוע, בימים כתיקונם, ועל אחת כמה וכמה בימים אלה, כל אדם שצריך לראות מומחה לצורך קבלת ייעוץ נדרש לזמן המתנה ארוך. לא פעם, קשישים ניצולי שואה נמצאים במצוקה או כאב שהוא יומיומי, ונדרשת תשובה כאן ועכשיו, כך שאנחנו רואים בזה לא פחות מהצלת חיים ממשית. זו מבחינתם פעולה שתשפיע על המשך התפקוד שלהם, משהו שיחזיר את שמחת החיים ואת התפקוד הנורמלי שלהם. אם לא, עלולה להתרחש הידרדרות - אין טיפול, אין מענה, אין ניידות, ומכאן שיש סכנת חיים של ממש. יש הרבה יוזמות חברתיות ועמותות שתומכות בשורדי השואה, אבל כאן מדובר במענה ראשון מסוגו לתחום הרפואי נטו, והעובדה שהאדם מקבל טיפול שהוא גם מיידי וגם ללא תשלום, היא המייחדת את היוזמה".

האתגר הלוגיסטי, מסביר קמנצקי, הוא להקים מערך, מוקד, מערכת שתקבל פניות ותבצע את החיבור בין הפונים לבין הקליניקות, ושיהיה מערך מתנדבים תומך. "מבחינתנו חשוב שזה לא יתחיל וייגמר במענה הרפואי. כידוע, יש תהליכים ואין פתרונות נקודתיים. לכל פונה העמותה תצוות גורם שיעקוב אחר המהלכים ויתעד את הדברים. אף אחד לא יהיה לבד בתהליך הזה. כרגע התשתית מובנית כך שנוצר קשר בין הפונה לרופא. בהמשך התקווה היא להגדיל את המערך למשהו שהוא מעבר לרופאים. למשל: אדם שעובר אירוע מוחי וצריך שיקום ארוך־טווח, זקוק לקלינאית תקשורת, לטיפולים פרא־רפואיים. או מישהו שנופל בבית וצריך פיזיותרפיה, צריך הרבה ביקורי בית של אנשי מקצוע. זה יהיה מהפך אם נצליח לתת מענה שכזה".

בינתיים, עד שהמערכת תפעל, כאמור, המענה ניתן בצורה פרטנית ולא ממוסדת. "אנחנו מקווים לקחת את הרעיון המבורך לשלב הבא, שזה יעבוד וירוץ לאורך זמן, ובכך לשנות פלאים את איכות החיים של שורדי השואה".

לפעול מתוך אחריות גדולה

אחת משורדות השואה הראשונות שזכו לשירות המיוחד הזה היא יהודית יגרמן (91) מרמת גן. בחודשים האחרונים המעיטה יגרמן את יציאותיה מהבית. מכיוון שיש לה קושי בתנועה בכף היד, נשלח אליה מטעם 'למענם' רופא כירורג שהתרשם כי נדרש ניתוח לא מסובך. יגרמן הייתה מלאה חששות ופחדים, והרופא בביקורו בביתה הפיג אותם והסביר לה בסבלנות וברגישות עד כמה התהליך איננו מורכב. מאז, העמותה נמצאת עימה בקשר רציף, והיא מקבלת את המענה הרפואי שלו היא זקוקה.

ד"ר בעז תדמור, יו"ר רשות המחקר במרכז הרפואי רבין, מברך על המיזם. הוא עצמו נכנס לתמונה לפני שלושה חודשים, כשהרעיון התחיל להתקדם ונדרש ייעוץ רפואי מקצועי. "אני מכיר את ד"ר תמרה קוליץ מהתקופה שבה הייתה מתמחה, ובהמשך היינו בקשר בכמה תחנות סביב העניין הרפואי. לאחרונה היא פנתה אליי עם הרעיון הנפלא של 'למענם', ושאלה אם אוכל לייעץ מבחינה רפואית ולהיות בתמונה כדי לעשות את השיקולים הנכונים מבחינת האלמנטים המקצועיים, ניהול סיכונים ועוד. ההצעה קסמה לי מאוד ונעניתי בחיוב ובשמחה לסייע ככל שיידרש".

כמו האחרים, גם ד"ר תדמור, שניהל בעבר במשך שנים את המרכז הרפואי רבין והינו בעל רזומה של ארבעה עשורים כרופא, משתתף במיזם באופן התנדבותי לחלוטין. ברגע שנרתם למשימה הוא הצטרף לחברי הצוות, שנפגשים חדשות לבקרים בזום ומכירים כבר את כל הנפשות הפועלות, תוך שכל אחד מהם מעניק ותורם מהיכולות ומהניסיון המקצועי שלו.

"ממש בימים אלה חיברו אותי לעורכת דין כדי שנבחן יחד מסמך של ניהול סיכונים. צריך להבין שמעבר לכוונות הטובות שיש בדבר, יש כאן הרבה אחריות, וצריך לעשות את הדברים על הצד המקצועי ביותר. אנחנו שואפים לקבל כיסוי בטיחותי הולם וחשוב שהרבה נקודות יובאו בחשבון כשמכינים את המסמכים החשובים הללו, כמו מגבלות האוכלוסייה, הקשר עם קופות החולים ועוד. יש נושאים רגישים כמו ויתור סודיות - אנחנו ניחשף למידע רפואי שהחולים יעבירו, והכול צריך להיעשות על פי חוק ובצורה הולמת", הוא מציין.

לכן, אומר ד"ר תדמור, מסתמן שרופאים צעירים שרק החלו את עבודתם, לא יוכלו להתנדב לפעילות הברוכה. "באופן טבעי, בשעת אמת יתרחשו גם אירועים שידרשו תרופה לווריד או פעולות אחרות, ולכן אנחנו דואגים היום להגדרות הנכונות, שהכללים יהיו מאוד ברורים וחד־משמעיים, כדי שחלילה לא ניפול בתחום הרפואי או הבטיחותי. לא נרצה לקחת סיכונים. בינתיים, באופן שבו הדברים מתנהלים כיום, נעשה כל מה שרק אפשר, ברמה הכי זהירה שניתן".