החיים אחרי

נשיא המדינה משתף באתגרי החיים בעידן הקורונה ותוהה במה שינתה את עתיד האנושות

ראובן (רובי) ריבלין , י"ג באלול תש"פ

ראובן ריבלין
ראובן ריבלין
צילום: Flash 90

נשיא המדינה

ראובן (רובי) ריבלין

צופות וצופי הוועידה היקרים,

אנו עומדים על סיפה של שנה חדשה, וכבר ברור לכולנו, כי הוודאות לא תהיה התכונה המובילה של השנה הבאה עלינו לטובה.

לקראת הימים הנוראים, אני חושב על בתי הכנסת שלנו שנותרו בחלל עצום, ועברו לחצרות הבתים. אני חושב על תפילות הימים הנוראים – איפה נאמר סליחות? האם נשמע את קול השופר בגינות הציבוריות? האם נקשיב לכל-נדרי ברחוב? האם נתפלל תפילת נעילה בחצר?

אני חושב על המאורעות היקרים של חיי המשפחה – בריתות, חתונות ולוויות – שצומצמו ונשדפו עד למינימום.

אני חושב על שגרת היומיום של ילדינו שנפגעה אנושות כשנאלצנו ללמוד מרחוק, כשפעילויות תנועות הנוער בוטלו וכשחופשת הקיץ התקיימה תחת מגבלות.

ואני חושב על מאות המשפחות שאיבדו את יקיריהם, על אלפי החולים והמבודדים, על הרבבות שפרנסתם נפגעה ושהעתיד הכלכלי שלהם לוט בערפל.

הימים הללו הם שעת מבחן גדולה לכולנו – מבחן של עם, של מדינה ושל עולם.

הקורונה היא שור עיוור המשתולל ברחובות, מאיים לנגח את כל הנקרה בדרכו. הנגיף לא מבחין בין המינים, בין בני הדתות והמוצאים השונים. הוא פוגע בכולם, ולכן הערבות ההדדית, בין כל השבטים, והאחריות המשותפת של כל חלקי הציבור, חיוניות מתמיד.

יחד, רק יחד, נתגבר על הקשיים הרבים.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אני מאחל לכולנו שנת לימודים פוריה ובטוחה.

בברכה ובהערכה

ראובן (רובי) ריבלין

ירושלים