החיים אחרי

הרב חיים נבון משתף באתגרי החיים בעידן הקורונה ותוהה במה שינתה את עתיד האנושות

הרב חיים נבון , י"ג באלול תש"פ

הרב חיים נבון
הרב חיים נבון
צילום: אורן ברקאי

הרב חיים נבון

היה רגע אחד שנצרב בי בתחילת ימי הקורונה. זה היה אחרי פורים, כאשר בבת אחת זינק מספר החולים, ויחד איתו מפלס ההיסטריה. הלכתי לבית המרקחת לקנות משהו. הוא היה כמעט ריק, אבל באחד המעברים הופיע מולי פתאום לקוח מבוגר. הוא נעץ בי מבט מבועת, כאילו אני עומד לקפד את פתיל חייו כאן ועכשיו. הוא נצמד בגבו למדפי הסחורות והתכווץ. זה היה נורא, המבט הזה. אדם לאדם הפך להיות זאב. כל מה שבימים כתיקונם מעניק טעם לחיינו - קירבה אנושית, פעילויות משותפות, משפחה וקהילה - הפך פתאום מקור לסכנה.

מדברים הרבה על איך גילינו בימי הקורונה את העבודה מרחוק. אני חושב שבימי הקורונה גילינו דווקא את המגבלות של הריחוק. יש, כמובן, עבודות שאפשר לבצע ממרחק. אבל כולנו גילינו כמה אנחנו זקוקים לקירבה אנושית ממשית.

אני מלמד הרבה בזום, ובכל פעם שאני משוחח עם עמיתיי המורים כולם מסכימים: זה לא אותו דבר. הלוואי שכאשר נוכל שוב להתקרב, נדע להעריך כמה יקרה לנו הקירבה הזו.