החיים אחרי

זאב קם משתף באתגרי החיים בעידן הקורונה ותוהה במה שינתה את עתיד האנושות

זאב קם , י"ג באלול תש"פ

זאב קם
זאב קם
צילום: יח"צ

זאב קם

תאגיד השידור כאן

"איכסה וירוס", אמרה הבת שלי כשנסענו ברכב ודיברנו (שוב...) על ימי הקורונה. לא פשוט להסביר לילדה בת 3 וקצת מה זה הדבר הזה שמשנה את כל מה שהיינו רגילים אליו. למה בגללו הפסיקו ללכת לגן לחודשיים, למה מתפללים בבית במקום שהיא תתלווה אליי לבית הכנסת, למה רוחצים ידיים כל הזמן ולמה ההורים עם מסיכות. הרבה שאלות. מעט תשובות.

אמנם יש לו שם לווירוס הזה, אפילו קליט, אבל אי אפשר לראות אותו. "הלוואי והווירוס ידרוך על בננה, יפול ויקבל מכה", היא מאחלת לו. אמן. כל מילה. מצד שני, כנראה שבשום סיטואציה אחרת לא היינו קובעים מראש עם כל השכנים בבניין, בליל הסדר, שבדיוק בשעה שמונה כולם פותחים את הדלת ושרים יחד "מה נשתנה", או קידוש עם חברים בגינת סן סימון (מומלץ גם אחרי הקורונה). מי היה מאמין שהבריכות הטבעיות והקסומות שבעין פשח'ה, בעיצומו של אוגוסט, לא יהיו מפוצצות באנשים ואפשר יהיה להגיע וליהנות ממקום מרווח בתוך המים (בזכות המגבלה על מספר האנשים).

אם ניקח איתנו משהו מימי הקורונה המפוקפקים, חוץ מהביטוי "איכסה וירוס", זה את העקשנות ואת היצירתיות שבלהמשיך ולקיים (בהתאם להוראות כמובן) מפגשים עם משפחה ועם חברים גם כשזה נראה קשה במיוחד.