את הסיפור של אורי אנסבכר ז"ל אי אפשר לשכוח. אורי, בת 19 וחצי, הייתה בת שירות לאומי בירושלים, ב'מרכז יעלים' בעין יעל.
ביום חמישי לפני שנה וחצי יצאה לטיול קצר בעין יעל, במטרה לכתוב שירים בטבע ביער הסמוך ושם נרצחה ונאנסה באכזריות על ידי מחבל פלסטיני. הרצח שלה זעזע מדינה שלמה ולא נותרה עין יבשה באותו יום שישי בו נודע על הירצחה.
הזעזוע העמוק ממקרה הרצח של אורי והחיבור לסיפורה האישי, נגע בלבבות של כל אחת ואחד מעם ישראל וגרם לאנשים רבים להתגייס לפעילויות שונות לזכרה ולמיזמי הנצחה מפוארים.
תורמים עכשיו להמשך הפעילות לזכרה של אורי אנסבכר >>>
רחלי (29) וליאור (32) טל, הם דור שלישי להקמת יישובים בארץ ישראל. הוריו של ליאור ממקימי היישוב בית חגי שבהר חברון, ההורים של רחלי ממקימי היישוב נריה, שבגוש דולב טלמונים בבנימין. הסבא וסבתא מצד אחד ממחדשי הישוב היהודי בחברון ומהצד השני ממקימי היישוב קדומים.
הם התגוררו בגבעת פורת יוסף שליד אלון מורה והחליטו שהם רוצים להקים חווה חקלאית לזכרה של אורי, חווה שתבטא את האופי המיוחד שלה, את האהבה שלה לארץ ישראל, לאדמה ולטבע שכל כך אהבה. להחיות את רוח ההתנדבות שלה בעבודה עם ילדים ונוער הזקוקים לעזרה. "בפורת יוסף עבדתי בדיר", מספר ליאור, "ממש עברנו שם הכשרה". רחלי וליאור למדו איך לטפל בבעלי החיים, לתחזק את החווה והכירו את החורף הקשה בשטח.
"חשבנו על המיקום המתאים ביותר לחווה" מספרת רחלי, "אורי התנדבה בעין יעל וגרה בתקוע שבגוש עציון". כך הם מצאו את המיקום המושלם, בדיוק על הרכס האחרון שמחבר את ירושלים לגוש עציון, מספר קילומטרים מהמקום שבו גדלה מצד אחד ומהצד השני מהמקום שבו התנדבה וסיימה את חייה ברצח האכזרי.
החווה הפסטורלית היא מופת של רוח ההתנדבות ומסירות נפש. רחלי וליאור שלהם ארבעה ילדים, החמישי בדרך, מגיל שנתיים ועד כיתה ב'. הקימו את החווה שבה הם מגדלים עדר כבשים, במטרה לשמור על אדמות המדינה באזור שסובל כבר שנים מהשתלטות עוינת של פלסטינים. הם הקימו בחווה בית חם לחיילים המסיירים באזור ובמסגרת החווה, לזוג שניהל משפחתון במשך שנתיים בבית חגי ולרחלי שהיא מטפלת מוסמכת לטיפול באמצעות בעלי חיים, היה ברור שהם חייבים להמשיך את מורשת ההתנדבות של אורי ולגייס בני נוער הרוצים לתרום למען המדינה ולהפיח חיים בחווה.
הם מגייסים בני נוער לפעילות השוטפת במקום. יש להם סדר יום מאוד מאורגן ומסודר. כל אחד יודע מה תפקידו. בבוקר הם משכימים לתפילה ולימוד אל מול הנוף העוצר נשימה, ומתארגנים ליציאה למרעה. בכל יום הם רועים את העדר כשלושה קילומטרים, כך ניתן להשגיח על האדמות ולוודא שלא מתקיימת השתלטות עוינת על השטח. בנוסף, השנה תיכנס לחווה תוכנית מניפה שתאפשר לבני הנוער לקיים לימודים בחווה ולשלב אותם עם הפעילות ההתנדבותית ועשייה ברוכה ומספקת.
"בחג חנוכה האחרון זכינו לארח כאן בחווה את אמא של אורי", מספר ליאור בהתרגשות, "היא הרגישה כמונו את החיבור לאורי, היא ממש חיזקה אותנו היא אמרה לנו: "הדרך שבה הקמתם את החווה והדרך שבה אתם מטפחים ומצמיחים אותה בלי דיבורים גדולים, אלא בחיבור פשוט ועמוק כל כך, שמזכיר לי את אורי".
המיקום המיוחד של החווה, באמצע השטח ללא חיבור מוסדר למים וחשמל הוא אתגר גדול, בקיץ הם מסתדרים. "מהחום אפשר להתגונן" מסביר ליאור, "אנחנו לא מתפנקים" בני הנוער שנמצאים בחווה מתגוררים בסוכה. כן, בסוכה של חג סוכות. האתגר הגדול של החורף עוד לפניהם. המיקום של החווה מחייב אותם לקיים שמירה מתוגברת ובחורף הם יצטרכו לחמם את עמדות השמירה, כדי שיתאפשר להתמקם ולשמור על החווה בצורה טובה. להקים מבנה שיהיה ניתן לאכלס בו את בני הנוער ולקיים בו שעות לימוד. "עוד מעט החורף יגיע ואנחנו צריכים את העזרה של עם ישראל, כדי להמשיך את המפעל של אורי, זה המעט שאנחנו יכולים כדי להנציח אותה".
