השעה 06:30 בבוקר. שלוש נקישות בדלת.
שלוש נקישות ששינו את חיי. שלוש נקישות שהכניסו אותי בעל כורחי למשפחת השכול.
שלוש נקישות שבישרו לי שבני יחידי, עמית בן יגאל, נפל בפעילות מבצעית.
וחיי השתנו באחת.
מהיום ההוא אני עסוק בהנצחתו של עמית הי"ד. הכנסנו ספר תורה לישיבת 'נעם צביה' בלוד, חילקנו אלף ספרי תהילים, אשכול גני ילדים נקרא על שמו וגם מגרש משחקים, מגרש כדורגל ומרוץ לילה שייערך בקרית אונו, והכי מרגש: תינוקות שנקראים על שמו - עמית.
השבוע קיבלתי טלפון מרגש מאוד מהרב של חב"ד בקייב, שבשיחת וידאו סיפר לי על אדם בשם אלכסנדר שזה עתה התגייר, ולאחר ששמע על עמית הי"ד בחר לקרוא לעצמו עמית. זה תפס אותי כשהייתי בבית הקברות ליד קברו של עמית, ופשוט בכיתי מהתרגשות.
עמית בני הותיר אחריו מורשת. מורשת של שמחה, נתינה ואהבת חינם. בכל מקום שרק רוצים לשמוע, אני מרצה על אותה מורשת של כיבוד הורים, אחווה ורעות. בכל דרך אפשרית אני מבקש מאנשים להיות יותר אדיבים כלפי עצמם וכלפי הסובבים אותם.
כל יום הוא יום חדש שחובה לעשות בו דברים טובים למענך ולמען הזולת.
לתת מעצמך למישהו אחר.
ולבקש מבורא עולם שתמיד תהיה בצד הנותן ולא בצד המבקש והנזקק.
לתת זו זכות. לתת מהלב. יש אנשים שנותנים ורוצים תמורה מיידית, ויש אנשים כמו עמית הבן שלי, שתמיד, בכל שעה ובכל מקום שרק צריך, היה הראשון להתנדב ולעזור.
את הבור שנפער בליבי מאז לכתו אני מנסה למלא בתוכן ערכי, ציוני ויהודי. אני לא שוכח מאיפה באתי ובאיזה בית ערכי צמחתי.
הצער גדול מנשוא, אבל למען הבן שלי אני סוחב שני סלים בעגלת חיי: האחד, סל מלא כאב וגעגוע, וסל נוסף, שבו אני משתדל לאסוף מצוות ומעשים טובים כל יום מחדש.
תהיו אנשים טובים. תעניקו מעצמכם לזולת. תהיו רגישים לאחר. תוסיפו אור בעולם ותשמשו דוגמה לילדיכם - זה חשוב לנו וחשוב לדורות הבאים.
***
הראיון יפורסם בשבת הקרובה במגזין "מאגר של חיים" שיצורף לעיתוני 'בשבע', 'מקור ראשון' ונקודות חלוקה נוספות ברחבי הארץ.