מלכה לייפר
מלכה לייפרצילום: פלאש 90

בית המשפט העליון דחה פה אחד את הערעור שהגישה מלכה לייפר נגד הליך ההסגרה המתנהל בעניינה, וקבע כי אין במצבה הנפשי כדי למנוע את המשך הסגרתה לאוסטרליה.

הבקשה להכריז על לייפר כבת-הסגרה לאוסטרליה הוגשה בשנת 2014 לצורך העמדתה לדין בגין ביצוע עבירות מין בקטינות שהיו תלמידותיה. לאחר שנמצא כי המערערת אינה כשירה לעמוד לדין נוכח מצבה הנפשי, הופסק ההליך בשנת 2016.

בתחילת שנת 2018 חודש הדיון בבקשת ההסגרה, בשל חשד כי לייפר מתחזה ומציגה מצג שווא בקשר למצבה הנפשי. לאחר שהוגשו מספר חווֹת דעת פסיכיאטריות בעניינה, לרבות חוות דעת שנערכה על ידי פאנל מומחים, קבע בית המשפט המחוזי כי לייפר מתחזה לגבי כושר השיפוט שלה ויכולת תפקודה, וכי היא מסוגלת לעמוד לדין. מכאן הערעור.

שופט העליון יצחק עמית אמר כי הליכי הסגרה אינם אמורים להיות "חזרה גנרלית" של ההליך העיקרי שאמור להתנהל באוסטרליה וגם מטעם זה, אין מקום לבחון את סוגית הכשירות לעמוד לדין, כאילו מדובר בהליך פלילי מקומי.

עוד נקבע על ידי השופט עמית כי בהליך פלילי רגיל, הנאשם נושא בנטל להוכיח כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין במידת הוכחה של מאזן הסתברויות, וכך גם לגבי מבוקש הסגרה מכוח סעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה.

השופט עמית מצא כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין כשירותה של לייפר לעמוד לדין. בהקשר זה, נדחתה הטענה ל"סופיות הדיון" בשאלת מצבה הנפשי של לייפר וכשירותה, ונקבע, בין היתר, כי אין לקבל את הטענה הבלתי שגרתית של המערערת לפיה היא נכנסת למצב פסיכוטי לפני כל דיון משפטי בעניינה ובזמן בדיקותיה על ידי פסיכיאטרים, כך שמצבה משתפר ומתדרדר לסירוגין בהתאם להליכים המשפטיים.

עוד נקבע כי לייפר לא סובלת ממחלת נפש במובן המשפטי של המילה והיא כשירה לעמוד לדין לצורך הליך ההסגרה.

השופט עמית עמד על חווֹת הדעת השונות שניתנו בעניינה של המערערת וציין, בין היתר, כי שבעה פסיכיאטרים בלתי תלויים חיוו דעתם בנקודת זמן כזו או אחרת כי המערערת כשירה לעמוד לדין, ושישה מתוכם (כולל שלושת חברי הפאנל) אף קבעו פוזיטיבית כי היא מתחזה; כי ריבוי האבחנות של הפסיכיאטרים השונים בנוגע למחלת הנפש ממנה סובלת לייפר, מעורר תמיהה כשלעצמו; וכי בין אשפוז לשחרור מאשפוז, המערערת נצפתה כשהיא מתפקדת כאדם מן היישוב.