"היינו רגע מהמוות"

חקלאי מהשומרון שעבר לינץ' יועמד לדין, הפורעים הערבים לא הוזמנו אפילו לחקירת משטרה. "היו שלבים שחשבתי שאנחנו לא עומדים לצאת משם"

אסף משניות , ט"ו באלול תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

ביום ראשון הקרוב צפויה הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד איתן זאב, חקלאי תושב השומרון, בגין תקיפת ערבים בשטח החקלאי שברשותו. אלא שלמרות התמונה שמציירים בפרקליטות, דווקא המותקף שחייו היו בסכנה הוא זה שעומד לדין, ואילו התוקפים הערבים כלל לא נחקרו על ידי משטרת מרחב ש"י.

הסיפור התרחש ב־5 ביולי, כששבעה חקלאים, חלקם נערים, עלו לעבד קרקע חקלאית שנמצאת בבעלות יהודית סמוך ליישוב אל מתן. זאת הייתה הפעם השנייה שהחקלאים, בהובלתו של זאב, הגיעו לעבד את האדמה. בטרם הגיעו לשטח הודיעו זאב ואנשיו לכוחות הביטחון שהם בדרכם לחלקה, אך כוחות הביטחון בחרו שלא ללוות אותם.

בעוד החקלאים בשטח, החלו מאות ערבים מהכפרים הסמוכים להגיע למקום במטרה לסלק את הקבוצה. הערבים לא הגיעו למקום סתם כך: במסגדים בכפר בידיא הסמוך למקום נשמעו הנחיות לצאת לשטח ולעצור את "ההשתלטות על השטחים הפלשתיניים". השב"כ והמת"ק (מינהלת תיאום וקישור), כפי שאנו חושפים כאן לראשונה, ידעו על הקריאות הללו בזמן אמת והעבירו אותן לצבא.

כשהחקלאים ראו את הרכבים הערביים מתקרבים לשטח הם ניסו לעזוב את המקום כדי להימנע מעימות, ובמקביל עדכנו את הצבא בנעשה. אך היציאה מהשטח נחסמה בידי הערבים. זאב עוד ניסה לפתור את העניין בהידברות עם הערבים, כפי שמתועד בצילומי רחפן, אך ללא הועיל. לאחר שהפורעים החלו לתקוף אותם, ירה זאב ירי הרתעה באוויר. גם פעולה זו לא עצרה את הפורעים, שהמשיכו להתקדם לעבר השביעייה במטרה לפגוע בהם.

בשלב זה ירה זאב ירי הרתעה נוסף לכיוון הערבים, שלא על מנת לפגוע, אלא שהכדור פגע באחד המתפרעים שעמד מעט מאחור, ופצע אותו באורח בינוני. גם הירי הזה לא הרתיע את הפורעים הערבים, והם החלו לתקוף את החקלאים בסלעים ובכלים שהיו במקום. בשלב מסוים נטל אחד הפורעים מקוש וניסה לתקוף את אחד הנערים. נריה קטן, חקלאי נוסף שהחזיק נשק ברשותו, ירה לעבר הערבי ופגע בו בחזה, ובכך הציל את הנער, שנפצע קלות בלבד.

אלא שהמשטרה, במקום לעצור את הפורעים הערבים, החליטה לעצור ולחקור דווקא את החקלאים שנלחמו על חייהם. לזאב, לקטן ולשני מחזיקי נשק נוספים בקבוצה הוחרם הנשק, והם נקראו לחקירה עוד באותו ערב, כששוחררו מבית החולים לאחר שנפצעו באירוע. רוב התיקים נסגרו, אך התיק של קטן עדיין פתוח, ואילו נגד זאב הוחלט להגיש כתב אישום.

"חשבתי שלא נצא משם"

בריאיון בלעדי ל'בשבע' מתאר קטן, יוצא יחידה מובחרת, את התחושות שליוו אותו ואת שאר החקלאים במהלך הלינץ'. "הרגשנו שאנחנו רגע מלמות. לא היה צריך יותר מדי כדי שנמות שם. היו שלבים שחשבתי שאנחנו לא עומדים לצאת משם", הוא אומר.

מה גרם לכם לעבד את הקרקע מלכתחילה?

"במשך הרבה מאוד שנים היו בשטח עצי זית, אבל איש לא עיבד אותם. לאט לאט הערבים פלשו לשטח, שנמצא בבעלות מלאה של יהודים, והחלו לבנות שם מבנים. התחלנו לעבד את הקרקע כדי לעצור את ההשתלטות הערבית על השטח. אבל בניגוד למקרים הפוכים, שבהם לוקח למדינת ישראל הרבה מאוד זמן לפעול כנגד השתלטות ערבית על שטחים - הערבים לא בזבזו זמן, ומיד יצאו כדי לפגוע בנו בכל דרך אפשרית. מהר מאוד הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך לעבד את הקרקע ושאנחנו חייבים לנטוש כמה שיותר מהר, אבל גם את זה הם לא אפשרו לנו".

מה הדבר הראשון שעובר לך בראש ברגע שאתה מבין את הסיטואציה?

"אתה חושב איך אתה דואג לכך שכולם יצאו משם בשלום. אתה מבין שאתה הולך להעביר דקות ארוכות מאוד עד שהצבא יגיע, ובינתיים אתה צריך לדאוג שאף חקלאי, בין מבוגר ובין נער, לא ייפגע. בכל הדקות האלה אתה רואה עוד ועוד פורעים שמגיעים במטרה אחת, לפגוע בך".

למה כל כך חששתם לחייכם? הרי לכם היה נשק ולהם לא.

"אני חושב שהעובדה שהותקפנו ובסוף לנו החרימו את הנשק ואותנו עיכבו לחקירה מספרת את כל הסיפור. בסוף, למרות שיש לך נשק אתה מפחד להשתמש בו, כי אתה עלול לסיים בכלא. זה המצב שאנחנו נמצאים בו וזה בלתי נתפס. אתה נמצא בסכנת חיים ויודע שהמערכת לא נמצאת מאחוריך. אני הצלתי חיים ושלחו לי מכתב שאני מסוכן לציבור והחרימו לי את הנשק".

היום אתם יכולים לעלות בחזרה לעבד את הקרקע?

"אנחנו לא יכולים להתקרב למקום, כי לכל מי שעבד שם לקחו את הנשק, ובלי נשק אנחנו לא נצא משם בפעם הבאה".

מטרה נייחת לנקמה

כאמור, משטרת מחוז ש"י כלל לא חקרה את התוקפים שהשליכו סלעים וניסו להכות את החקלאים עם כלי העבודה, והעדיפה להשקיע את מאמציה בחקירת החקלאים. לאחר שדרשו מהם להתייצב במשטרה מיד לאחר שחרורם מבית החולים, שוחררו החקלאים למעצר בית ונאסר עליהם לתקשר זה עם זה. שבועיים לאחר מכן פשטה המשטרה בכוחות נרחבים על בתיהם, במטרה לחקור אותם באזהרה. "במקום להרים טלפון ולהגיד לי להגיע לתחנת המשטרה, משהו שמיד הייתי עושה, התייחסו אליי כאילו אני אחרון העבריינים או שאני מבוקש שגר באמצע רמאללה", קובל קטן בתסכול.

מצבו של קטן עוד סביר ביחס לזה של חברו, איתן זאב. גם לזאב נלקח הנשק והוא נשלח למעצר בית, אלא שהוא גר בחווה מבודדת עם אשתו וילדיו. בעקבות לקיחת הנשק הוא נותר ללא כל הגנה, ולמעשה הפך למטרה נייחת. מח"ט הגזרה, אל"מ יפתח נורקין, אף כתב מכתב למשטרת ישראל ובו המליץ להשיב לזאב את נשקו, וזאת לאור היכרותו ארוכת השנים עימו ועם עובדיו בחווה. נכון לכתיבת שורות אלה נשקו של זאב לא הוחזר לו, וככל הנראה לא יוחזר בקרוב.

"אחי למעשה הופקר ונותר בלי שום יכולת להגן על עצמו, והחלק הכי גרוע הוא שזה לא מעניין אף אחד", אומר חגי זאב, אחיו של איתן. "את המשטרה לא מעניין בכלל המצב הייחודי, ההמלצות של הצבא, שום כלום. מבחינתם הוא עבריין, ואין להם שום כוונה להסתכל על התמונה הכוללת של מה שהיה שם".

מה התחושות של איתן?

"הרבה תסכול. בכל מקום מתוקן הוא היה מקבל תעודות הוקרה על ההתנהלות שלו באירוע, על זה שניסה לפתור את הסיפור בהידברות ורק אחרי שזה לא הצליח הוא עשה את מה שכל אחד אמור לעשות והציל את חייהם של כל אלה שהיו שם. אבל במקום זה הוא נמצא במעצר בית. זה לא יהפוך אותו לפחות ציוני או יגרום לו לאהוב פחות את המדינה, אבל התחושות קשות".

מה הכי כואב לו בכל הסיפור?

"הניתוק המוחלט של המשטרה והפרקליטות, חוסר ההבנה שלהם את האירוע כולו, ההתעלמות שלהם מהעובדה שהם אלה שהותקפו, ובמקום זה כל החקירה מתמקדת בשאלה האם ירו ברגע הנכון או שהיו צריכים לחכות יותר. כל השתלשלות האירועים מוכיחה שהם עשו בדיוק את הדבר הנכון, אבל המערכת פשוט מתעלמת מזה לחלוטין".

תפיסה של 'תנאי מעבדה'

נכון לעכשיו, זאב ועורכי דינו כלל אינם יודעים באילו סעיפים יאשימו אותו בראשון הקרוב. בהליך השימוע שנערך לו התברר לצוות המשפטי כי עוד בטרם השימוע, שלא מחויב על פי דין, הוחלט להעמידו לדין, כשהשאלה הפתוחה שנותרה היא סעיפי האישום. ההערכות הן כי זאב לא יואשם בפשע לאומני, אך יואשם בשורה של עבירות חמורות.

"הפרקליטות חותרת להגיד שהטיפול של איתן באירוע היה שגוי ופזיז והוא היה צריך להתנהל אחרת", אומר עדי קידר, היועץ המשפטי של ארגון 'חוננו' ומייצגו של זאב. "המדינה טוענת שהיה מצופה ממנו לחכות לכוחות הביטחון ולא לפעול על דעת עצמו. הם מתמקדים בשנייה שבה הנשק נשלף, ולא בכל האירועים שהובילו לכך. זה שאין באמת אפשרות לחלק בין הדברים לא באמת מעניין אותם, וגם לא העובדה שאיתן ירה ירי הרתעה, שהוכח כלא מרתיע כי הפורעים המשיכו להתקדם ולתקוף אותם".

ובכל זאת, איך מגיעים למצב שבו היוצרות התהפכו ודווקא מי שהותקפו מועמדים לדין?

"זה כי התפיסה המחשבתית כולה היא של 'תנאי מעבדה'. יושבים הפרקליטים והחוקרים במזגן במשרד ומתחילים לנתח ולהוציא מכל הקשר את האירוע. בעבר קראו לזה בפסיקה 'בדיקה תחת פלורוסנטים'. מכניסים נתונים למשוואה ומגיעים לתוצאה. מתעלמים מהעובדה שהפורעים הערבים הם אלה שפלשו לקרקע, שהם אלה שתקפו את החקלאים שנמצאים על קרקע יהודית שנרכשה כחוק ורשומה בחוק. מתעלמים מזה שירי ההרתעה לא עבד והתוקפים המשיכו לתקוף את הקבוצה. כל זה יכול לקרות רק אם מנסים בכוח להתעלם מהרקע של האירוע, ובוחנים נקודתית בלבד את הירי. ושוב, גם הצורה שבה נעשה הירי הייתה מוצדקת לחלוטין".

על כך שהתוקפים הערבים כלל לא נחקרו, אומר קידר כי מדובר במודל עבודה קבוע של המשטרה. "זו לא הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה. המשטרה כמעט אף פעם לא מחפשת תוקפים ערבים, אלא רק קורבנות ערבים. לכן היא הביאה לחקירה רק את הערבים שנפצעו מהירי, ולא את התוקפים. רק שבוע אחרי שהחקלאים מחו על זה פעם אחר פעם, החזירה המשטרה את אותם ערבים שהיא כבר חקרה על הפציעות לחקירה באזהרה, אבל מדובר בעבודה בעיניים. הם לא התוקפים וכמובן שלא יוגש נגדם כתב אישום. שיטת העבודה הבעייתית והגיבוי של הפרקליטות הם השערורייה כאן".

קידר אינו יודע להעריך את סיכוייו של זאב במשפט, אך אומר שגם אם בית המשפט יחליט לשלוח אותו לכלא, הוא יעשה זאת בראש מורם. "בדבר אחד אני בטוח, וזה שמבחינה תודעתית, בשאלה איך נראוֹת המדינה, המשטרה והפרקליטות בסיפור, אנחנו ננצח. אני לא יודע איך זה יתורגם בפסק הדין, אבל ברור לי שהציבור ידע שמדובר בשבעה אנשים תמימים וישרים, שהופקרו פעם אחת על ידי כוחות הביטחון, ופעם שניה על ידי מערכות האכיפה והמשפט. וכל זה כשהצד השני מקבל את התחושה שלא משנה מה הוא יעשה, ולא משנה כמה חוקים הוא יפר וכמה תקיפות נגד יהודים הוא יבצע - אף אחד לא יבוא ויתבע ממנו דין וחשבון".